פסק-דין בתיק עא 1873/05

ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת ב. טאובר) מיום 22.8.05 בת"א 23529/98.

השופט י. עמית:

עניינו של הערעור בפרשנות הסכם שירותי אחסון.

1.         ואלו העובדות הצריכות לעניין:

המשיבה מנהלת מחסן רישוי כהגדרתו בפקודת המכס. המערערת היא יבואנית של גרניט ושיש. במהלך שנת 1993 נערך בין הצדדים הסכם לפיו כנגד אחסנת הסחורה המיובאת על ידי המערערת, התחייבה המערערת לשלם למשיבה דמי אחסנה חודשיים בשיעור של 0.7% מערך הסחורה + 10 ש"ח בגין כל אחסון ובצירוף מע"מ. בין השנים 1993-1996 חוייבה המערערת בדמי אחסנה בהתאם לתעריף הנ"ל.

בסוף שנת 1996 בקשה המערערת לשנות את שיטת החיוב. בין הצדדים נערכה התחשבנות בסיומה הועמד החוב שטרם שולם על הסך של 116,922 ש"ח אך נקבע כי החוב ייחשב כמסולק במלואו כנגד תשלום הסך של 100,000 ש"ח. מיום 1.12.96 ואילך נקבעה על ידי הצדדים שיטת חיוב חדשה (להלן: " השיטה החדשה") לפיה חוייבה המערערת במחיר קבוע של 5.5 דולר של ארה"ב עבור אחסון משטח קרמיקה ו-2.5 דולר עבור שינוע של משטח.

2.         במהלך שנת 1997 נתגלעה מחלוקת בין הצדדים. המערערת הפסיקה לאחסן סחורה במחסני המשיבה וסרבה לשלם את יתרת החוב שנצטבר, והמשיבה סירבה לשחרר את הסחורה שאוחסנה במחסניה מכח זכותה לעכבון. המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערערת בגין יתרת החוב וכן בגין דמי אחסנת הסחורה שעוכבה במחסניה, והטילה עיקול על הסחורה עליה הפעילה זכות עכבון.

המערערת כפרה בחוב וטענה כנגד כל החשבונות בהם חוייבה בעבר.

3.         המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשיטת ההתחשבנות הראשונה, האם החישוב היה צריך להיעשות על בסיס ערך הסחורה נטו או ברוטו. נסביר להלן במה מדובר.

עובר ליציאת הסחורה ממחסן הערובה, יש להוסיף על ערך הסחורה מס קניה, מע"מ, היטלים למיניהם ואגרת מחשב. המערערת טענה כי היה עליה לשלם 0.7% מערך הסחורה כפי שנרכשה בחו"ל, קרי, ערך הסחורה עובר לכניסתה למחסן הערובה - ערך מוצהר "נטו". ואילו המשיבה טענה כי הצדדים נתכוונו לסך של 0.7% מערך הסחורה על כל ההיטלים, המיסים והאגרות החלים עליה - ערך מוצהר "ברוטו".

המערערת, לשיטתה, כפרה ביתרת החוב בספריה של המשיבה, וביקשה "לפתוח" מחדש את ההתחשבנות בין הצדדים, לרבות התקופה שלפני המעבר לשיטה החדשה, ואף הגישה תביעה שכנגד להשבת הסכומים ששולמו, לטענתה, ביתר.

4.         בית המשפט קמא  - שהדיון שבפניו נערך על סמך תצהירי הצדדים והחומר שבפניו ללא חקירות - הגיע למסקנה כי הדין עם המשיבה, קיבל את התביעה ודחה את התביעה שכנגד של המערערת. בית המשפט פירש את ההסכם מתוך התנהגות הצדדים לאורך השנים ממנה ניתן ללמוד כי הוסכם שהחיוב ייעשה על בסיס שווי הסחורה הכולל היטלים ואגרות למיניהם.

            על כך נסב הערעור שבפנינו.

5.         נקדים ונציין כי מסקנתו של בית המשפט קמא מקובלת עלינו.

גם בהנחה שיש ספק בפרשנותו של ההסכם, התנהגותם של הצדדים במהלך ביצועו לאורך השנים מעידה על כוונתם. מהחשבוניות שצורפו לתצהירו של אלברט קוניצר, מנהל החשבונות של המשיבה, עולה כי בכל חשבונית וחשבונית פירטה המשיבה את שיטת החיוב, ובחשבונית צויין בעמודה נפרדת מחיר הסחורה " המחיר המקובל" ובעמודה נפרדת סכום " היטלים" כאשר החיוב נעשה לפי 0.7% מהמחיר הכולל את ההיטלים. קשה להלום שהמערערת לא הבינה משך שלוש שנים את שיטת החיוב ושילמה לאורך השנים את החשבוניות שהוצאו לה ללא כל הסתייגות או מחאה.

ולא רק זאת, אלא שמתצהירה של גב' מאיה כהן, שהיתה אחראית אצל המערערת על הטיפול באחסנת הסחורה, עולה כי המערערת חשה שהיא משלמת מחיר גבוה לטעמה בגין האחסנה, אך "לא יכולתי לשים את האצבע לסיבה לכך" (סעיף 7 לתצהיר). דווקא נוכח תחושתה של המערערת שהיא מחוייבת במחיר גבוה עבור האחסון, ניתן להניח שהחשבוניות שהוצאו על ידי המשיבה נבדקו על ידה בקפדנות. מכאן, שקשה לקבל את טענת המערערת כי לאורך השנים לא הבינה  את שיטת החיוב.

כאמור, ביום 1.12.96 נערכה בין הצדדים התחשבנות בסיומה הסכימה המשיבה "לאפס" את החיוב מסכום של 116,922 ש"ח לסך של 100,000 ש"ח. גם בנקודת זמן זו, קשה להלום שבמהלך ההתחשבנות בין הצדדים, לא הבינה המערערת את שיטת החיוב.

מכל מקום, ההסכם מיום 1.12.96 חוסם את דרכה של המערערת מלהעלות טענות לגבי שיטת החיוב הראשונה, וכל טענות שהיו לה לגבי שיטה זו "נבלעות" בהסכמה אליה הגיעו הצדדים עם "איפוס" החשבון.   

6.         גם לגופו של ההסכם משנת 1993 יש הגיון בטענת המשיבה. מהתנאים הכלליים שצורפו להסכם עולה כי הביטוח עבור הסחורה המאוחסנת במחסנים נעשה על פי ערכה ברוטו. זאת, מאחר שגם אם הסחורה ניזוקה או נגנבת או אובדת, מבחינת רשויות המס יש לשלם על הסחורה את המיסים וההיטלים.