פסק-דין בתיק עא 1845/06

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ירון בשן) מיום 20.02.06 לפיו נדחתה תביעת המשיבה כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה") כנגד המערערת 2 חיתאם מוחסן והתקבלה כנגד המערער 1 מובארק מוחסן (להלן: "המערער"). 

2.         המדובר בתביעת שיבוב בגין נזק למכונית שנגרם בעקבות תאונת דרכים. התביעה הוגשה  בסדר דין מהיר, על פי פרק טז 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תאונת הדרכים אירעה בכביש תל-אביב חיפה, סמוך לכפר שמריהו בתאריך 21.08.2003, כאשר הגיח לפתע מאחור רכב המערערים תוך אי שמירת מרחק והתנגש בחלק האחורי של רכב המבוטח אצל המשיבה בעוצמה רבה והדפו לעבר רכב שהיה לפניו. כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב הנפגע נזק אשר הוערך על ידי שמאי מוסמך בסך של 22,999 ש"ח בתוספת הוצאות. המשיבה פיצתה את התובעים, ומכאן תביעת השיבוב.

התיק נקבע לשמיעת ראיות בפני כב' השופט בשן ליום 20.02.06. לישיבה זו זומנו מטעם המשיבה הנהג ברכב ואשתו שהיתה עימו בזמן התאונה.

מטעם המערערים העידו המערער שנהג ברכב ושני עדים נוספים אשר היו עמו ברכב בזמן התאונה. בדיון נשמעו העדים כולם ובסופו של יום קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.

לכתב התביעה צורף תצהיר לאימות העובדות על סמך המסמכים המצויים בחברת הביטוח כלל וכן רשימת מסמכים המצויים ברשותה והרלבנטיים לתביעה. בהמשך צורפו העתקים של מסמכים שונים ובכללם פוליסת הביטוח וחוות דעת שמאי. לכתב ההגנה צורפו שני תצהירים הערוכים על דרך ההפניה, ורשימת מסמכים.

לטענת המערערים הם פגעו ברכב התובעים לאחר שזה עצר באופן פתאומי, ומכאן אין הם אחראים לנזק. בכתב ההגנה לא הובאה כל גרסה אובייקטיבית כיצד ארעה התאונה, שכן כתב ההגנה כלל הכחשה גורפת.

לאחר שנשמעו העדים ובית המשפט עיין בחומר הראיות שהובא בפניו, הגיע למסקנה כי מוחסין מובארק, המערער, הוא האחראי בתאונה. כן שוכנע בית המשפט שבעקבות התאונה נגרם למכונית נזק כפי שפורט בכתב התביעה, וכי המשיבה אכן שילמה נזק זה מכוח פוליסת הביטוח. אשר על כן, חייב בית המשפט את המערער לשלם נזק זה בסך 25,727 ש"ח כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.07.05 ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח. 

בשלב הסיכומים, ולאחר שנסתיימה מסכת הבאת הראיות, העלה ב"כ המערערים, עו"ד לוטן, לראשונה מספר טענות. נטען כי לא הוגשה לבית המשפט פוליסה, קבלות וחוות דעת.

עוד נטען כי חברת הביטוח היתה אמורה להגיש מסמכים אלה על ידי פקיד מטעמה , גם אם מדובר בסדר דין מהיר. כמו כן, חוות דעת השמאי אינה חתומה, ולא צורפו אליה הנספחים אשר צויינו בה.

כן נטען כי לא ניתן היה להגיש שום מסמך מאחר והמשיבה לא ענתה על צו גילוי מסמכים שניתן על ידי בית המשפט.

בית המשפט התייחס לטענות אלו בפסק דינו וקבע כי הוא סבור שהעלאת טענות טכניות ממין זה לאחר שמיעת מסכת הראיות - אינה ראויה. מכל מקום, קבע בית המשפט כי גם אם נפל פגם כלשהו, הרי פגם זה נרפא באשר לכתב התביעה צורף תצהיר חתום כדין המאשר את כל העובדות שפורטו בכתב התביעה, על סמך המסמכים שבידי המשיבה. לאור תצהיר זה, קבע בית המשפט, כי הוכחה העובדה שהמשיבה שילמה את סכום הנזק שפורט בכתב התביעה מכוח היותה המבטחת, על פי תנאי הפוליסה.

3.         על פסק דין זה הערעור שבפנינו.

ב"כ המערערים חזר על הטענות שטען בסיכומיו בפני בית המשפט השלום. בעיקרי הטיעון טען כי היה על בית המשפט לפסוק הוצאות משפט, לפחות למערערת 2 חרף העובדה שהתביעה  נגדה נדחתה. היה על בית המשפט לדחות את התביעה חרף אי הוכחת כל רכיבי עילת השיבוב. לטענתו לא הוכח שהמשיבה ביטחה את הרכב. לא הוגש כל הסכם ביטוח וגם אם צורף הסכם, הרי צירוף מסמך לכתב התביעה אינו בגדר הוכחתו כדין. רכיב הנזק לא הוכח וזאת בשל העובדה שדו"ח השמאי לא היה חתום ולא צורפו לו נספחיו או צילומי הרכב. בכל מקרה, הדו"ח לא הוגש כמוצג על ידי עד כדין. כן לא הוכח יסוד תשלום הנזק.

אשר לתצהיר שצורף לכתב התביעה, טוען ב"כ המערערים, כי עורך התצהיר לא הובא להעיד.

התצהיר לא נעשה על ידי המשיבה עצמה או מי מטעמה ולא על ידי מבוטחיה כנדרש על פי הדין. סעיף 3 בתצהיר חסר את המילה "אמת" או "נכון" והתצהיר כללי, סתמי ומעורפל.

עוד נטען כי טעה בית המשפט בכך שאיפשר למשיבה להגיש מסמכים שונים למרות שלא גולו בתצהיר גילוי המסמכים ולא היה זה מן הדין שבית המשפט ירפא פגמים אלו כפי שעשה.

בית המשפט התעלם גם מתאונה שעבר הרכב הנפגע חודש וחצי לפני התאונה נשוא הערעור. ולכן, החשד שעלה כי נזקי התאונה הקודמת לא תוקנו עד לתאונה האמורה, ואלה נכללו בנזקי השמאות שהוגשו לבית משפט השלום, לא נסתרה.

כמו כן, התעלם בית המשפט מסתירות ותמיהות מהותיות שעלו בדברי מבוטחי המשיבה.

דיון :