פסק-דין בתיק עא 1844/05

סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג (אב"ד):

1.         הערעור והערעור שכנגד הם על פסק-דין של בית משפט השלום בחדרה  (כב' השופט ח' שרעבי), מיום 4/8/05 בתיק אזרחי 1557/04, לפיו חייב בית המשפט את המערערים בערעור העיקרי, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה סך של 327,415 ש"ח ברוטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22/1/04.

            כמו כן חויבו המערערים, ביחד ולחוד, לשאת במחצית בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, בהתאמה לשיעור הזכייה בתביעה.

2.        הערעור העיקרי והערעור שכנגד, מתייחסים לכספים שנפסקו לטובת המשיבה, בקשר להקמה ולהפעלה של מסעדה, על פי חוזה שנחתם בין הצדדים.  טענת המערערים בערעור העיקרי, כי לא נותר כל חיוב כספי אשר על המערערים לשאת בו לטובת המשיבה, או לכל היותר אם קיים חיוב כזה הריהו על החברה בלבד, שהיא המערערת מס' 2,  לשאת בו.

            ואילו בערעור שכנגד, טוענת המשיבה כי היה מקום לחייב את המערערים במלוא סכום התביעה, במקביל לחייב אף במלוא הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד,  במיוחד כאשר המערערים או מי מהם לא הקפידו במילוי אחר צווי בתי המשפט במהלך הדיונים בערכאה הדיונית.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

3.         העובדות הצריכות לעניין פורטו היטב בפסק-הדין של בית משפט קמא, ואין לנו אלא לחזור ולהביא את עיקרם, בפסק-דין זה.

המשיבה בערעור העיקרי (להלן: המשיבה או גב' סתוי) התקשרה בתחילת שנת 1997 עם המערער מס' 1 (להלן: המערער או מר שאולי ), לצורך הקמה והפעלה של מסעדה במבנה שבבעלות המשיבה, בתחנת דלק פז שבצומת בנימינה (להלן: המסעדה ). לצורך כך הקימו חברה, שהיא המערערת מס' 2 (להלן: המערערת או החברה ).

            הקמת החברה התבססה על הסכם מיום 31/12/96, אשר נחתם בין המשיבה למערער (להלן: הסכם ההקמה ), כאשר כל אחד מהם הוא בעל מניות בחלקים שווים בחברה, ומנהלה. על פי האמור באותו הסכם, השקעת המשיבה בחברה הייתה בדרך של העמדת המבנה שבבעלותה לשימוש החברה, כנגד תמורה מזערית של 10 דולר לשנה, ואילו השקעתו של שאולי הייתה בהעמדת כישוריו ויכולתו בתחום המסעדנות, הכול לטובת החברה. שאולי אף היה למנכל החברה.

            תוכן הסכם ההקמה היה לחלק מתקנון החברה שהוקמה.

4.         בסעיף 15 להסכם ההקמה, ובהתאמה לסעיף 72 לתקנון (נספח ג ל-ת/2) נקבע:

"המנהלים/מנכ"ל יקבלו שכר שווה עבור עבודתם כמנהלים וכן יהיו

זכאים לדיווידנדים".

5.         אין חולק כי בפועל קיבל שאולי שכר, אשר בשיעורו ברוטו עלה על הכספים ששולמו במקביל לידי גב' סתוי. טענת האחרונה היא, כי היא זכאית מכוח ההסכמות האמורות לקבל שכר שווה, כאשר זה מתייחס לשכר ברוטו, וכאשר ניכויי מס או ניכויים אחרים הם עניינם האישי של כל אחד מבעלי הדין. לפיכך, תבעה המשיבה השלמת הכספים שקיבלה באופן ששכר שווה ברוטו ישולם לה על דרך ההשוואה לשכר ברוטו שקיבל שאולי.

            על סמך המחלוקת האמורה, מיקד בית משפט השלום את המחלוקת כנוגעת לשאלה אחת והיא: " אם  "השכר השווה" הרשום בסעיף 15 להסכם ההקמה ובסעיף 72 לתקנון, שהיה צריך להיות משולם לתובעת (גב' סתוי- ש' ו') ולנתבע (מר שאולי - ש' ו') על ידי הנתבעת (החברה - ש' ו'), הינו שכר ברוטו או שכר נטו".

החלטות של בית משפט השלום בטענות מקדמיות :

דחיית הטענה בדבר השתק פלוגתא :

6.         במסגרת דיון של טענת השתק פלוגתא, לאור החלטה שניתנה בבקשה לפירוק החברה הוסיף בית משפט קמא והשלים את הנסיבות העובדתיות הצריכות לעניין זה. מאחר שהטענה חזרה ועלתה בפנינו, יש לפרט הנסיבות בנושא, גם בערעור. 

            גב' סתוי הגישה בקשה לפירוק החברה בבית המשפט המחוזי ביום 28/6/99, כאשר הטענה היא כי מר שאולי נוהג בתרמית ובנוכלות, וכי הוא נוטל כספים מהחברה תוך הפרת האמון שנתנה בו גב' סתוי.