פסק-דין בתיק עא 1835/07

1.         ערעור על החלטת כבוד הרשם ברוך מיום 13/2/07 בבש"א 18223/06 בת.א 1573/02 שבה דחה את בקשת המערערים לתיקון כתב התביעה.

2.         השתלשלות העניינים הינה כדלקמן:

            הסכסוך בין הצדדים נוגע לעסקת קומבינציה נטו לגבי קרקע ברמת-השרון.

            ביום 9/5/02 הגישו המערערים את תביעתם בת.א 1573/02 ועתרו לסעד הצהרתי ועשיית עושר ולא במשפט. את המערערים ייצג בעת הגשת התביעה עו"ד גלילי.

            בעקבות החלטת בית המשפט מיום 26/9/02 שהסעדים בכתב התביעה ניתנים להערכה כספית ושבהעדרה דינם יהיה להימחק מהתביעה, הגישו המערערים ביום 16/10/03 בקשה לתיקון כתב התביעה שהתקבלה ביום 21/9/03, בעקבות הסכמה של המשיבה וכך "נולד" כתב התביעה המתוקן.

כתב התביעה המתוקן הוגש ע"י עו"ד גלילי כשעילתו תביעה כספית, סעד הצהרתי ועשיית עושר ולא במשפט, כשסכום התביעה הינו 4 מליון ש"ח.

ביום 1/9/04 הוגש כתב הגנה מטעם המשיבה וכתב תביעה שכנגד וביום 10/11/04 הגישו המערערים כתב תשובה.

ביום 5/12/04 קבע בית המשפט בדיון מקדמי מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ושטענת ההתיישנות שהעלתה המשיבה (לגבי חלקים מהתביעה) תידון במסגרת ההליך העיקרי.

ביום 27/12/04 החליפו המערערים את ייצוגם באפן שעו"ד פישלר החל לייצגם במקום עו"ד גלילי.

נקבע מועד נוסף לקד"מ ליום 7/9/06 במסגרתו היו אמורות לידון הבקשות לסילוק כתב התביעה המתוקן שהגישה המשיבה עקב אי קבלת היתר לפיצול סעדים בהליך קודם שנוהל בבימ"ש השלום ברחובות.

ביום 28/8/06 הוגשה בקשה נוספת לתיקון התביעה ע"י המערערים, הבקשה נשוא ערעור זה, שנדחה ע"י כבוד הרשם ברוך בהחלטתו ביום 13/2/07 (להלן: "בקשת התיקון השניה"), לאחר שהמערערים צירפו, לפי החלטת כבוד הרשם ברוך, תצהיר להסברת הצורך בתיקון.

בהחלטה זו נאמר כי מעיון בתצהיר נראה כי הסיבה העיקרית לצורך הפתאומי בתיקון התביעה היא החלפת ייצוג התובעים וההבנה כי ההסכמים בשנת 1979 הוכרזו כבטלים והבסיס הנכון לתביעה הוא למעשה מסמכי ההתקשרות משנת 1990. נקבע בהחלטה שהבקשה הוגשה תוך שיהוי לא מבוטל שנבע, במקרה הטוב, מטעות בהבנת מצב הדברים. כן נאמר בהחלטה כי התיקון המבוקש מהווה למעשה החלפה של כתב התביעה הנוכחי בכתב תביעה שונה בתכלית ובנסיבות הענין אין לכך הצדקה ולפיכך נדחתה הבקשה.

3.         כאמור, מדובר במחלוקות בין הצדדים לגבי "עסקת קומבינציה נטו" להקמת פרויקט מגורים ברמת השרון.

            בין המערערים שהם בעלים במשותף בזכויות במקרקעין במגרש ברמת השרון, לבין המשיבה שהיא חברה קבלנית לבנין, נחתם הסכם מכר והסכם בניה ביום 7/11/79 (להלן: "הסכם 79"). כמו כן, נחתם בין הצדדים ביום 21/6/90, כתב התחייבות ושיפוי לביצוע עסקה (להלן: "הסכם 90").

            בכתב התביעה המתוקן הראשון התבססו המערערים על הסכם 79. בכתב ההגנה של המשיבה נאמר, בין היתר, שהסכם 79 בוטל בשנת 1990 במסגרת הליך משפטי בין הצדדים בבית המשפט המחוזי, בהסכם פשרה שאושר ע"י בית המשפט ב-21/6/90 ובאותו היום נחתם בין הצדדים הסכם חדש - הסכם 90 שהוא זה המחייב.

בכתב התשובה של המערערים חזרו המערערים על טענתם שההסכם המחייב הינו הסכם 79 ולא הסכם 90.

והנה, בעקבות חילופי עו"ד, טוענים המערערים בבקשת התיקון השניה, שלמעשה מדובר בטעות שלהם בתפיסתם שהסכם 79 הוא המחייב ולא הסכם 90, שהסכם 79 אכן בוטל וההסכם המחייב הוא הסכם 90.

דהיינו, המערערים מקבלים את טענת המשיבה לכך שההסכם המחייב הוא הסכם 90 ולא הסכם 79 שבוטל בבית המשפט בהסכם פשרה ב-21/6/90.

כתב התביעה המתוקן הינו ע"ס 3.4 מליון ש"ח.