פסק-דין בתיק עא 1812/03

א.         בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בטבריה (ס. הנשיא כב' השופט ש. אטרש) מיום 9.4.2003, בתיק אזרחי 1550/97, לפיו חוייבה המשיבה מס' 1 לשלם למערער את הסכום של 44,302 ש"ח בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ואילו התביעה כנגד המשיבים מס' 2 ומס' 3 נדחתה.

הדיון בערעור הועבר לבית-משפט זה לפי החלטת כב' נשיא בית-המשפט העליון מיום 26.11.2003 (בש"א 10406/03).

ב.         המערער הגיש כנגד המשיבים תובענה לפיצויים בגין ליקויים שונים שנמצאו בדירה בת ארבעה חדרים בטבריה, שרכש המערער מן המשיבה מס' 1, לרבות נזקים הנובעים מן האיחור במועד מסירת הדירה לרשותו.

החזקה בדירה צריכה היתה להימסר למערער לפי ההסכם, ביום 1.1.96, אך בפועל נמסרה הדירה למערער (עם ליקויים) ביום 15.2.96.

נטען בתובענה שהמשיבים מס' 2 ומס' 3 נושאים באחריות אישית לנזקיו של המערער, הואיל והדירה נבנתה כשקיימים בה הפגמים והליקויים הנטענים מחמת שהמשיבים מס' 2 ומס' 3 לא דאגו לפיקוח נאות על הבניה או משום שמשיבים אלה לא דאגו לפיקוח מקצועי נאות של אחר מטעמם.

טוען המערער שהמשיבים מס' 2 ומס' 3 נושאים בחובת הזהירות כלפיו הואיל והקבלן אחראי לטיב הבנין והדירה שהוא מוכר ולכך שהבנין והדירה יהיו ראויים למטרה שלמענה הוקמו. בנוסף טוען המערער שהמשיבים מס' 2 ומס' 3 לא פעלו כמנהלים וכדירקטורים סבירים, וכן נושאים הם באחריות אישית לפיצוי המערער, בין היתר, משום שגרמו להטעיית המערער  או שהציגו בפניו מצג שווא או תרמית או שהפרו את חובת האמונים וחובת הזהירות.

לכתב התביעה מצורפת חוות דעתו של הנדסאי הבנין מר מרדכי שטיינר מיום 19.3.97 (התוספת לחוות הדעת היא מיום 23.4.97).

ג.          בכתב ההגנה נטען שיש למחוק או לדחות את התביעה כנגד המשיבים מס' 2 ומס' 3 הואיל ונתבעים אלה אינם נושאים בחבות או באחריות כלשהיא כלפי המערער. משיבים אלה הינם, כך נטען, אך ורק בעלי מניות או מנהלים של המשיבה מס' 1, להבדיל מקבלן מבצע שביצע את עבודות הבניה בפועל. המשיב מס' 2 הינו בעל מניות אצל המשיבה,  ואילו המשיב מס' 3 הוא מנהלה של המשיבה ובעל זכות חתימה בשמה. למשיבים מס' 2 ומס' 3 לא היתה כל מעורבות אקטיבית או פסיבית בביצוע העבודות נשוא כתב התביעה.

למשיב מס' 3, כך נטען בכתב ההגנה, אין כל הכשרה מקצועית בענף הבניה, ואילו המשיב מס' 2 כמעט ולא נכח באתר בזמן ביצוע העבודה.  לכן אין  לחייבם בגין ליקויים שבדירת המערער, ככל שנגרמו, ויש להפנות טענות אלה לקבלן המבצע שביצע את העבודות בפועל.

עוד נטען שלמשיבים מס' 2 ומס' 3 לא היתה כל מעורבות בביצוע עבודות הבניה, גם לא בפיקוח על ביצוען, והם לא נטלו כל חלק בכך. כמו כן נטען בכתב ההגנה שמסירת הדירה בפועל התבצעה עוד בתאריך 3.1.96.

ד.         לענין הליקויים טוענים המשיבים שביום 24.11.95 נערך פרוטוקול מסירת הדירה לידי המערער בנוכחות המפקח מטעם המשיבה, ובפרוטוקול פורטו הליקויים הטעונים תיקון. לטענת המשיבים מרבית הליקויים שפורטו בפרוטוקול המסירה תוקנו על ידי המשיבה או מי מטעמה, ולטענת המשיבים, התיקונים שצויינו בפרוטוקול שנערך יחד עם הקבלן המבצע הינם בעיקר "תוספות" להבדיל מ"ליקויים", תוספות אלה מעריכה המשיבה מס' 1 בסכום של 16,340 ש"ח נכון למועד חתימת ההסכם מספטמבר 1995 (סעיף 28 של כתב ההגנה).

ה.         לבית-המשפט הוגשה ביום 5.5.99 חוות דעת של מומחה אשר נתמנה על ידי בית-המשפט, ד"ר שלמה זלינגר ז"ל, לענין עלויות תיקון בסכום של 31,275 ש"ח (לא כולל מע"מ), נכון למרץ 1999. המומחה ד"ר שלמה זלינגר ז"ל גם השיב על שאלות הבהרה שהומצאו לבית-המשפט ביום 12.1.00, וביום 2.7.00.

בנוסף, מסרו עדותם בפני בימ"ש קמא התובע עצמו, מר מנשה כהן, פקידת הנתבעים לשעבר, גב' איתי בן-שבת (שעבדה אצל הנתבעים עד יוני 1996), הנתבע מס' 3, מר שלום שגיב, האדריכל שמואל עופר, שהיה שותף בהכנת הגרמושקה (נ/6), וכן מסר עדותו המומחה ד"ר שלמה זלינגר ז"ל.

ו.          ב"כ המערער טען בפני בימ"ש קמא שיש לפסול את חוות דעתו של המומחה ואולם בפסק-דינו מיום 9.4.03 דחה בית-משפט קמא את טענותיו של ב"כ המערער בציינו שהמומחה נתמנה מכח הסכמת שני הצדדים ובכך קיבלו הצדדים על עצמם את הכרעותיו העובדתיות והערכותיו המקצועיות של המומחה, שנתן חוות דעת יסודית ומפורטת בהתייחס לכל ליקוי על פי סדר הופעתו בחוות הדעת של מר שטיינר.

בימ"ש קמא קבע שאין בטענותיו של ב"כ המערער כדי להביא לפסילת חוות דעתו של המומחה.

לענין האיחור במסירת הדירה, קיבל בימ"ש קמא את גירסת המערער, לפיה נמסרה לו הדירה בפועל ביום 15.2.96, ולכן נפסק לזכותו פיצוי מוסכם בסכום של 3,230 ש"ח נכון  ליום  פסק הדין (9.4.03).

לענין הליקויים שבדירה, בחר בימ"ש קמא לאמץ את חוות דעתו של המומחה בהיותה חוות דעת מקיפה וממצה, אך למעט הליקויים בגין שיש במטבח ואורך הממ"ד.

עוד כתב בימ"ש קמא שהמומחה עמד על קביעותיו העובדתיות והמקצועיות, הן בשאלות ההבהרה שהופנו אליו והן בחקירתו בבית-המשפט.

מסקנת כב' השופט קמא היתה שאין לסטות מהערכותיו של המומחה באשר לליקויים השונים, בהעדר שגיאה גסה או סיבה בולטת לעין המצדיקה סטיה מחוות דעתו של המומחה, שהתייחס לכל הטענות שהעלו שני הצדדים.