פסק-דין בתיק עא 180/07

ערעור על החלטת כב' הרשמת פומרנץ מיום 14.5.07 בבקשת רשות להתגונן.

1.         התובעת היא בעלת זכויות בדירה, ששכרו הנתבעים בהסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 25.7.05.

לפי הנטען בתביעה משמשת הדירה לכלכלת אמה של התובעת חולת האלצהיימר המאושפזת בבית אבות. ציינתי נתון אחרון זה אך לשם שלימות התמונה.

2.         תקופת השכירות בהסכם: 1.8.05 ועד 31.7.06. דמי השכירות נקבעו בסך 480 דולר ארה"ב לחודש.

3.         התביעה הוגשה ב 18.9.06, כתביעה לסילוק ידם של הנתבעים בדירה, ותביעה כספית. כנטען בתביעה, הופר הסכם השכירות כדלקמן:

            3.1        לא שולמו מיסי וועד בית בסך נומינלי של 1048 ש"ח.

            3.2        לא שולמו מיסי ארנונה לעיריה.

3.3        לא שולם באופן חלק שכר דירה לחודש יולי 2006 ונוצר חוב לחודש זה בסך 510 ש"ח.

3.4        תקופת השכירות תמה. הנתבעים לא פינו הדירה בתום תקופת ההסכם, מעמדם הוא כשל פולשים , ועל פי הוראות ההסכם נוצר להם חוב של 10,780 ש"ח (ההסכם קובע חיוב יומי של 50 דולר בשל כל יום של איחור בפינוי).

3.5        לא ניתן לתובעת להיכנס לדירה, בניגוד לסע' 7 להסכם.

4.         ב 20.11.06 הוגשה בקשת רשות להגן נתמכת בתצהיר שאלו עיקריו:

            4.1        לגבי תום תקופת השכירות - טענת הנתבעים הנה שהפעילו את האופציה

להארכת תקופת השכירות כפי זכותם בסע' 14 להסכם השכירות. יש לציין כי הסעיף מציב דרישה של מתן הודעה בכתב למשכיר בכתב, חודשיים לפני תום תקופת השכירות. טענת הנתבעת 1 בתצהירה היתה ש"כחודשיים" לפני תום השכירות, במועד לא ידוע, התנהלה עם התובעת שיחה טלפונית בה שאלה התובעת ונענתה כי בכוונת הנתבעים להמשיך ולשכור הנכס לשנה נוספת, היינו לממש האופציה לשנה נוספת. באותה שיחה אישרה התובעת שהיא מקבלת זאת.

4.2        שולמו דמי שכירות עבור חודש אוגוסט 2006. צורף נספח העברה בנקאית. המלמד על העברת דמי שכירות לחודש אחד. אלא שהטענה בכתב התביעה כאמור הנה לחוב של 510 ש"ח עבור יולי 2006. בהקשר זה טענה הנתבעת 1 בתצהירה כי סכום זה יש לקזז מתשלומים שביצעה לשם תיקון מתקני הדירה, כאשר התובעת נמנעה מתיקונם. צורפה חשבונית על סך 496 ש"ח לחשמלאי, שלפי הנטען שולמו עבור רכיב הגז שבכיריים, ודו"ח של חברת הגז לפיו הכיריים לא תקינות.

4.3        לענין תשלומי מיסי ועד הבית -  צוין כי דמי הועד שולמו לפי 30 ש"ח לחודש - הוא הסכום שהשתלם לעת כניסת הנתבעים לדירה, כאשר באופן חד צדדי הוחלט להעלותו ל 70 ש"ח (לא צויין אימתי) ללא הסבר - ודבר זה לא היה מקובל על הנתבעת 1.

גם לגבי אותם 30 ש"ח לחודש - צורפה קבלה אחת על 186 ש"ח ותו לא. ומה לגבי היתרה? בכתב יד נרשם שקבלה נוספת הועברה לתובעת (בטעות) וכן שיתרת הסכומים שולמו בשיק שלא הופקד ולא נפרע - במלים אחרות - לא שולמו בפועל. צורף  צילום אותו שיק שנמסר לפי הנטען לנציג ועד הבית, ולא הופקד. לפי הנטען צולם השיק בטרם נמסר, לאור חוסר אמון בנציג אותו ועד, שאכן לא הפקיד השיק.

4.4        אשר למניעת כניסת בעלת הנכס לדירה - לפי הנטען פעם חלתה המבקשת, ופעם נמנעה מתיאום מועד בשל המלחמה בצפון שהכניסה אותה למצב נפשי קשה.

4.5        לא היתה התייחסות בתצהיר המבקשת לנושא תשלומי הארנונה, כאשר חיובים אלה  לא נתבעו, אלא כאמור נזכר שהנתבעים לא שלמו מיסי ארנונה. 

5.         הדיון בבקשת הרשות להתגונן התקיים ב 12.2.07.