פסק-דין בתיק עא 1752/05

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת שרון-נתנאל) בת"א 13971/03 שניתן ביום 9.6.2005, ובמסגרתו דחה בית משפט קמא את תביעתו של המערער לחייב את המשיבה לשלם לו שכר טרחה בסך של 60,000 ש"ח.          

2.         המערער, עורך דין במקצועו, הגיש לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מקוצר בה טען כי ביום 24.9.2000 נערך ונחתם בינו לבין המשיבה הסכם למתן שירותים משפטיים ולתשלום שכר טרחה עבורם. המשיבה, כך נטען, ביקשה כי המערער ייצג אותה בהליכים משפטיים בנוגע לחלוקת רכוש בינה לבין בן זוגה.

            לכתב התביעה צירף המערער הסכם שכר טרחה (ההסכם סומן בבית משפט קמא כ-ת/4, וכך נכנה אותו גם אנו), ולפיו סוכם כי המערער יגיש בשם המשיבה תביעה על סך של 5,000,000 ש"ח. בהסכם ת/4 נקבע כי המשיבה תשלם למערער סך של 8,000 ש"ח כמקדמה. יתרת שכר הטרחה תשולם באחוזים (כנראה הכוונה כי אלו יחושבו מהסכום שייפסק לטובתה) כאשר נקבעו שיעורים שונים עפ"י שלבי סיום אפשריים: 10% מע"מ בפשרה מחוץ לכותלי בית משפט; 12.5% + מע"מ עבור פשרה בכותלי בית המשפט; ו-15% + מע"מ אם התיק יוכרע בפסק דין.

כן נרשם בהסכם ת/4 בסעיף 4.5:

סכום זה ישולם אף אם הלקוח יחזור בו מהתביעה בכל שלב שהוא של התיק לאחר שיוגש לביהמ"ש ולא יפחת מסך של 60,000 ש"ח אף במידה של פשרה.

סכום התביעה 5,000,000 ש"ח.

מוסכם כי הלקוח לא יחזור בו מהתביעה בשום שלב ועל סמך זה נקבע השכ"ט (להלן: "התוספת").

3.         לגרסת המערער, הוא המתין לקבל נתונים על נכסיו וזכויותיו של בן הזוג, ולאחר שקיבלם הגיש תביעה לפסק דין הצהרתי נגד בן הזוג בה עתר בשמה של המשיבה להצהיר כי היא בעלת מחצית מהרכוש (תיק תמ"ש 8260/01). כמו כן הגיש בשמה של המשיבה בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסיו של בן הזוג (בש"א 2192/01).

            אין חולק כי למשיבה היו טענות שונות בנוגע לשירותים המשפטיים שנתן לה המערער ולטיפולו בענייניה, ועל כן העבירה את הטיפול בענייניה, סמוך לאחר הגשת התביעה, לעורך דין אחר.

4.         בתביעתו טען המערער כי על-פי הסכם שכר הטרחה - ת/4 - חייבת המשיבה לשלם לו את הסך של 60,000 ש"ח. אין מחלוקת כי המקדמה על סך 8,000 ש"ח שולמה במלואה.

5.         המשיבה הגישה לבית משפט השלום בקשה למתן רשות להתגונן בה טענה כי הסכם שכר הטרחה ת/4 אינו ההסכם שנחתם בין הצדדים, וכי הינו מסמך מזויף. המשיבה מצדה צירפה נוסח הסכם שכר טרחה (שסומן בבית משפט קמא ת/2), אשר לטענתה משקף את ההסכמות. בין הנוסחים של הסכמי שכר הטרחה קיימים מספר הבדלים, כשהחשוב בהם הינו כי התוספת הנ"ל אינה מופיעה כלל ועיקר ב-ת/2. לאחר שניתנה למשיבה רשות להתגונן, נקבע התיק לדיון בבית משפט קמא.

6.         לאחר שמיעת עדויות הצדדים קבע בית משפט קמא כי היא מעדיפה את גרסת המשיבה על פני גרסת המערער, וכי הנוסח שסומן ת/2 הוא הנוסח המשקף את ההסכמות שבין הצדדים.

7.         בית המשפט פירט מספר נימוקים להעדפתו את גרסת המשיבה, ונזכיר רק את חלקם. בבית משפט קמא טען המערער כי ההבדל בין הנוסחים נעוץ בכך שההסכם נערך בשני שלבים. בשלב ראשון נערך ההסכם ת/2, ולאחר מכן, עם קבלת הנתונים על רכושו של בן הזוג, תוקן ההסכם והוספו לו הוראות שונות. בית משפט קמא לא נתן אמון בעדותו של המערער בעניין זה. עוד ציין בית המשפט כי הגרסה בדבר עריכת ההסכם בשלבים צצה לראשונה רק לאחר בקשת הרשות להתגונן של המשיבה ולא נזכרה בכתב התביעה. עוד הוסיף בית המשפט כי אם אכן בוצעו תיקונים להסכם ונרשמה התוספת, צפוי היה שבצד התיקונים יימצאו חתימות הצדדים, אך כאלו לא נמצאו. גם הטענה כי המערער המתין לפירוט נכסי בן הזוג כדי להשלים את הסכם שכר הטרחה לא התקבלה בבית משפט קמא, שכן בית המשפט מצא כי הגרסה משוללת היגיון, משום שאין כל קשר בין הסכום המינימלי שנרשם (60,000 ש"ח) לשווי הנכסים (על פי הנטען חמישה מליון).  יתרה מזו, הפרטים שמסרה המשיבה למערער לא כללו הערכת שווי מדויקת של נכסי המשיבה, ופירוט כללי היה בידיו כבר בעת חתימת ההסכם ת/2.

            בית המשפט ציין גם כי הוספת התנאי כי שכר הטרחה ישולם גם במקרה של פשרה, שהוסף, לגרסת המערער, בשלב השני, הינה למעשה חזרה על תנאי שכבר הופיע בנוסח המקורי.

8.         בית משפט קמא מצא גם שאין ליתן אמון בגרסת פקידתו של המערער, רחל. במיוחד ציין בית המשפט כי רחל העידה בחקירה הנגדית שצילמה עבור המשיבה רק את הנוסח ת/2, ורק בשאלה מדריכה בחקירה חוזרת הוסיפה כי צילמה גם את ת/4. כן צוין כי עדותה של רחל בבית המשפט מעלה כי כלל לא נכחה בעת חתימת המסמכים, ועל כן אינה יכולה להעיד מה הוסכם בין הצדדים. לבסוף הדגיש בית המשפט כי רחל העידה שאף פעם לא התעניינה בהסכמי שכר הטרחה ולא קראה כלל את ת/2 או את ת/4.

9.         הערכאה הראשונה הדגישה גם כי עדותה של המשיבה הותירה רושם אמין ומהימן יותר מעדותו של המערער.

10.        בשים לב לאמור קבע בית משפט קמא כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הינו זה המפורט ב-ת/2, וכי הנוסח ת/4, עליו סמך המערער את תביעתו, אינו אלא זיוף.

            בשים לב לקביעה זו, והואיל והמקדמה על סך של 8,000 ש"ח שולמה, מצא בית המשפט כי למערער לא מגיע תשלום נוסף.

            בית המשפט דחה גם את טענותיו של המערער בדבר הוצאותיו, שכן אלו לא נתבעו בנפרד, וכל כולה של התביעה התבססה על ההתחייבות ב-ת/4 לתשלום סך של 60,000 ש"ח. מטעם זה גם נדחתה הטענה לפסוק לתובע שכר ראוי.