פסק-דין בתיק עא 1723/02

1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופט גדול) בתיקי תביעות מאוחדים 4085-6-6/96, בו נקבע כי אין קשר סיבתי בין המחלה שהשמידה את שתילי תות השדה שהמערערים רכשו לטענתם מהמשיבים, לבין השתילים שנמכרו להם.

העובדות:

2. המערערים מגדלים תות שדה בתחומי קלנסאוה.

באפריל 1995 רכשו המערערים שתילי אם של תות שדה. הם ריבו את השתילים במשתלה לקראת השתילה המסחרית ובסוף ספטמבר העבירו את השתילים לשתילה בשדות מסחריים.

באוקטובר 1995 פרצה בשדותיהם המסחריים של המערערים מחלת האנטרקוז ובעקבותיה קמלו מרבית שדותיהם.

3. המערערים טענו כי השתילים היו נגועים במחלה כבר בעת רכישתם, וכי האחראים לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתפשטות המחלה הינם המשיבים. לטענתם, הם רכשו מהמשיבים 1-3 שתילי אם של תות שדה מקווים נסיוניים שהגיעו לרשותם מאת המשיב 4 קודם שבריאותם נבדקה, ואשר היו נגועים במחלה במועד הרכישה. 

על פי טענותיהם, המשיבים 1-3 גידלו את שתילי האם בצורה המנוגדת לחוקי הגנת הצומח, ללא רישוי כדין וללא ביקורת מתאימה או אמצעי מניעה מינימלים, והפיצו את השתילים בשיווק מסחרי על אף שהתחייבו שלא לעשות כן. כנגד המשיב 4 טענו המערערים כי הלה התרשל בשליטה ובפיקוח על השתילים הנסיוניים. התנהלות רשלנית זו העומדת בניגוד לחובות חקוקות שונות, היא שהביאה לפריצתה של המחלה ולגרימת הנזק לשדותיהם של המערערים.

בשל כל המפורט לעיל תבעו המערערים מאת המשיבים סך של 93,690 ש"ח.

פסק הדין של בית משפט שלום

4. בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט ב- 31.5.99 נקבע כי הדיון בתביעה יפוצל, וכי קודם לקביעת גובה הנזק תידון שאלת החבות.

בפני בית המשפט הונחו מספר חוות דעת מומחים. בראש ובראשונה חוות דעתו של מר דב סומפולינסקי, כמומחה מטעם בית המשפט. עוד היו מונחות לפניו חוות הדעת של ד"ר עודד שוסייב ושל שמאי המקרקעין והאגרונום מר דורון חבקין מטעם המערערים, ושל ד"ר סטנלי פרימן מטעם המשיבים.

5. השופט הנכבד קבע כי השאלה המרכזית העומדת לפתחו של בית המשפט הינה שאלת הוכחתו של קשר סיבתי בין התפרצות המחלה במועד שתילת השתילים המסחריים בשלהי ספטמבר 1995 לבין מועד הרכישה של שתילי האם כמה חודשים לפני מועד זה. 

השופט הנכבד קבע כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של חבקין וסמפולינסקי מאחר שאין הן נותנות את התשובה לשאלת הנתונה במחלוקת, ומשום שעיסוקם היומיומי של שני המומחים הינו בשאלות שמאיות בלבד. יתר על כן בית המשפט ציין כי אף העיסוק השמאי של שני המומחים אינו מתמקד בחקר תות שדה או במחלה הנדונה. על פי קביעותיו של בית המשפט, המומחים הללו חרגו מהנדרש מהם כאשר הכריעו בסוגיות שאין להם מומחיות בהן. בשלב זה דחה בית המשפט גם את עדויותיהם של המערערים. על פי פסק הדין, המערערים אינם מומחים לזיהוי מחלות, ולפיכך עדותם אינה יכולה לשפוך אור על שאלת הקשר הסיבתי.

 לאור זאת קבע השופט הנכבד כי כל אשר נותר הוא להכריע בין חוות הדעת של ד"ר שוסייב לזו של ד"ר פרימן.

6. לאחר שבחן את שתי חוות הדעת קבע כי המחלוקת היחידה הרלוונטית לשאלת הקשר הסיבתי בין שתי דעות המומחים, מתייחסת לסבירות ההנחה לפיה על אף שהשתילים היו נגועים במחלה לא פרצה המחלה במהלך החודשים הארוכים בהם הם היו שתולים במשתלה.

בין שתי דעות המומחים ביכר בית המשפט את דעתו של ד"ר פרימן, אשר גרסה כי לו היו השתילים נגועים במחלה כבר בעת קנייתם מהמשיבים, הייתה המחלה חייבת להתפרץ בחודשים בהם היו השתילים במשתלה. זאת בגין התנאים הסביבתיים ששררו באותם חודשים אשר אופיינו בחום רב ובלחות.

7. השופט הנכבד נימק את מסקנתו במוניטין שיצא לד"ר פרימן בכל הנוגע לחקר תות השדה ובעיקר במעמדו המיוחד של ד"ר פרימן העולה אף מעדותו של ד"ר שוסיב. השופט סירב לקבל את הטענה כי יש להתייחס לעדותו של ד"ר פרימן בזהירות נוכח היותו עובד של המשיבה 4. ד"ר פרימן הינו מומחה בעל שם עולמי וקשה להניח כי יהא מוכן לסכן את יוקרתו רק על מנת לרצות את מעבידתו.

בנוסף על כך, קבע בית המשפט כי נסיון החיים מלמד על הלחות הגבוהה השוררת בחודשים אפריל- ספטמבר. תנאי לחות אלו מתיישבים היטב עם חוות הדעת של ד"ר פרימן.

לאור כל האמור לעיל דחה בית המשפט את תביעת המערערים וחייבם בהוצאות בסך 15,000 ש"ח למשיבים 1-2, ו- 10,000 ש"ח למשיבים 3 ו- 4 כ"א.