פסק-דין בתיק עא 1715/05

1.       ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה ( כב' הרשמת, הגב' ק' מרגולין פלדמן), מתאריך 8.6.05 בתיק הוצל"פ [חיפה] 02-17500-95-7.

2.       המערער והמערערת הם בעל ואישתו. המערער נטל הלוואה מהמשיב והמערערת ואדם נוסף, דר' אבו אסעד שמו, ערבו להחזר ההלוואה. משהפר המערער התחייבויותיו על פי חוזה ההלוואה הגיש המשיב תביעה נגדו לבית המשפט וקיבל פסק דין, ופתח בהליכי הוצאה לפועל לשם ביצוע פסק הדין בתיק הוצל"פ (חיפה) 02-17500-95-7(ולשם הנוחות ייקרא תיק זה מכאן ולהבא - " התיק הראשון").

          לימים, תבע המשיב אף את המערערת וקיבל פסק דין נגדה, ופתח בהליכי הוצאה לפועל לשם ביצוע פסק הדין בתיק הוצל"פ (חיפה) 02-23854-96-5  (ולשם הנוחות ייקרא תיק זה מכאן ולהבא - " התיק השני").

          נעלה מכל ספק, שחיוב המערערים כלפי המשיב הוא חיוב הדדי, דהיינו - "ביחד ולחוד", ואין מחלוקת בין הצדדים, כי כל סכום שמי מהמערערים שילם למשיב בתיק שנפתח נגדו, יש לראותו כסכום ששולם אף על ידי השני.

3.       דר' אבו אסעד, שכאמור אף הוא ערב להלוואה, שילם למשיב סך 14,000 ש"ח, ובכך פטר אותו המשיב מערבותו. ברור הדבר, כשמש בצהרי יום, כי חיובו של דר' אבו אסעד אף הוא חיוב הדדי עם חיוביהם של המערערים, ועל כן, יש להפחית הסכום ששולם על ידו מהחוב הפסוק שעל המערערים לשלם למשיב על פי פסקי הדין שניתנו נגדם - כל אחד בתיקו.

4.       יתרה מזאת, צודק ב"כ המערערים בטענתו, כי מכיוון שמדובר בחוב אחד, לגביו ניתנו שני פסקי דין ונפתחו שני תיקי הוצאה לפועל, היתרה בשני תיקי ההוצאה לפועל חייבת להיות זהה בכל רגע נתון, ואין חולקים כי אינה כזאת. הכיצד?

5.       המערערים טוענים, כי במהלך השנים שחלפו מאז נפתחו תיקי ההוצאה לפועל נגדם, שילם כל אחד מהם תשלומים שונים בתיק ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו, עד כי בסופו של דבר גבה מהם המשיב סכום כולל העולה על יתרת החוב. להוכחת טענתם הגישו המערערים חוות דעת של מומחה אותה הגישו לראש ההוצאה לפועל וטענו - "פרעתי!".

          ראש ההוצאה לפועל דחתה טענות המערערים, וקבעה, כי המערערים לא הוכיחו הפרעון, ומכאן ערעורם.

6.       תחת שב"כ המשיב יסייע לבירור יתרת החוב, ויתן הסבר ראוי, כיצד קרה שיתרת החוב הרשומה לחובת המערער בתיק הראשון שונה מיתרת החוב הרשומה לחובת המערערת בתיק השני, טען ב"כ המשיב "טענה מקדמית" והיא, כי הערעור הוגש באיחור. אפשר כי  ב"כ המשיב סבר, שכך ניתן יהיה לקבור את טענות המערערים, לסתום פיהם ולהמשיך לגבות מהם סכומי כסף נוספים, הגם שקיימות מספר שאלות נכבדות (מלבד השאלה שהבאתי לעיל) הזועקות לתשובה הולמת. על כן, אדון תחילה בטענה מקדמית זאת.

          כדי שניתן יהיה לקבוע שהמערערים הגישו ערעורם באיחור, על ב"כ המשיב היה להראות מתי קיבלו המערערים או בא כוחם את החלטת ראש ההוצאה לפועל. ואולם, כל שיכול היה ב"כ המשיב לומר הוא, כי קיימת סתירה בטענות שטען ב"כ המערערים. עם זאת, אין ב"כ המשיב יכול להצביע על המועד בו קיבל ב"כ המערערים את החלטת ראש ההוצאה לפועל.

          ב"כ המערערים טוען, כי קיבל את החלטת ראש ההוצאה לפועל בסוף חודש אוגוסט 2005. הערעור הוגש בתאריך 8.9.05. המועד להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל הוא 15 ימים. נראה אפוא לכאורה, שהערעור הוגש במועד. לפיכך הנני דוחה טענת ב"כ המשיב, ומוטב היה לה שלא הייתה נטענת.

          ומכאן - לגופו של עניין.

7.       ניהול נכון, אמיתי, מסודר ותם לב של שני תיקי ההוצאה לפועל, שנפתחו נגד המערערים, היה מחייב כי כל תשלום ששולם בתיק אחד יזכה את המערער שבתיקו שולם התשלום, ובסמוך לאחר מכן תופחת בהתאם אף יתרת החוב בתיקו של המערער האחר. מכיוון שהתיקים מתנהלים בנפרד כנגד כל אחד מהמערערים, כי אז האחריות לביצוע ההפחתות המתבקשות והניהול המסודר של שני התיקים מוטל על ב"כ המשיב, ואין צורך להזכיר, כי בעניין זה פועל ב"כ המשיב כקצין בית המשפט. ואולם, מתברר כי לא כך הם פני הדברים, וצר לי לציין, כי להתרשמותי, הקצין נרדם על משמרתו.

          בישיבה שקיימתי בתאריך 30.10.05, אותה נאלצתי לדחות משום שב"כ המשיב לא הספיק להיערך לשמיעת הערעור לאותו מועד, ביקשתי מב"כ הצדדים להצטייד בתדפיסים על תנועות החשבון שבוצעו בכל אחד מתיקי ההוצאה לפועל הנוגעים לעניין. ב"כ המערערים קיים את מצוותי, ובפתח הדיון שקיימתי בתאריך 23.11.05 הניח על שולחני תדפיסים כמבוקש.

          מהתדפיסים שהוגשו עולה, כי לא כל התשלומים ששולמו בתיק הראשון הופחתו מיתרת החוב בתיק השני, וכן מתברר, כי לא כל התשלומים ששולמו בתיק השני, הופחתו מיתרת החוב בתיק הראשון. כיוון שמדובר בשורה ארוכה של תשלומים, שחלקם בסכומים קטנים יחסית, לא אוכל במסגרת הדיון שלפני לסקור את כולם, ועל כן, בסיפא להחלטתי זאת תינתן הוראה מתאימה למוציא לפועל לבצע את ההתאמות הדרושות. עם זאת אתייחס לסכומים "הגדולים" אליהם התייחס ב"כ המערערים בטיעונו לפני.

8.       ואלה הסכומים "הגדולים", מהם ניתן ללמוד על אי הסדר המוחלט בחשבונותיהם של המערערים:

(א)     בתאריך 15.6.97 זוכה התיק השני בסך 12,500 ש"ח (תחת הכותרת "הקטנת חוב בקרן"), אך אין זיכוי מקביל בתיק הראשון.

(ב)      בתאריך 15.4.99 זוכה התיק השני בסך 33,000 ש"ח (תחת הכותרת "הקטנת חוב  -תשלום פרטי"), ואף כאן אין זיכוי מקביל בתיק הראשון.

(ג)      הסכומים ששילם דר' אבו אסעד, בתשלומים שונים המסתכמים כדי סך כולל של 14,000 ש"ח אינם מופיעים לא בתדפיס התיק הראשון ואף לא בתדפיס התיק השני, ואלה הם התשלומים: