פסק-דין בתיק עא 1625/06
|
ע"א בית המשפט המחוזי בתל אביב |
1625-06
4.6.2006 |
|
בפני : שרה דותן |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: ברגותי מרואן |
: 1. אזוז יוסף 2. הרשות הפלסטינית 3. ארגון השחרור הפלסטיני 4. שר האוצר |
| פסק-דין | |
ערעור זה מופנה כנגד החלטת כב' הרשם שמואל ברוך מיום 28.02.06, לפיה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה (בש"א 2212/06).
התביעה נשוא הבקשה הוגשה בתאריך 13.11.02 כנגד המערער ונתבעים נוספים.
כתב ההגנה מטעם המערער הוגש ביום 09.06.05.
בתאריך 01.09.05 הגיש המשיב, התובע בהליך העיקרי, בקשה למחיקתו על הסף של כתב ההגנה. המערער הגיש תגובה לבקשה זו ובתאריך 14.12.05 החליט כב' הרשם כי המערער הוזמן כדין וכי המשיב רשאי ליטול נגדו פסק דין.
בתאריך 22.12.05 הגיש המערער בקשה לביטולה של ההחלטה. ראשית, מן הטעם שתגובת ב"כ העותר לא הונחה בפני כב' הרשם, למרות שהוגשה, וכן בשל העובדה כי בעת שניתנה ההחלטה לפיה המשיב רשאי ליטול פסק דין, כבר היה בתיק בית המשפט כתב הגנה.
בהחלטתו נשוא הערעור שבפני קבע כב' הרשם כי:
" גם אם כתב ההגנה הוגש לפני הגשת הבקשה לפסק דין, הרי שעדיין היה רשאי התובע לעתור למחיקתו, מחמת האיחור בהגשתו, וכגודל האיחור, כך גם גודל ההסבר הנדרש לאיחור בהגשה."
בהודעת הערעור טוען ב"כ המערער, כי טעה כב' הרשם בהחלטה בה הורה על מחיקת כתב ההגנה בניגוד להלכה שנקבעה בע"א 519/82 פקיד השומה ת"א 4 נ' נחושתן, פ"ד לט(3) 240, שם נקבע כי: " אין להתעלם מכתב הגנה שהוגש באיחור ואין להתייחס כלא היה".
סבורה אני כי בכך צודק ב"כ המערער ולא היה מקום להתעלם מכתב ההגנה שהוגש באיחור, בעיקר לנוכח העובדה שהבקשה למחיקתו הוגשה כשלושה חודשים לאחר שהתקבל על ידי מזכירות בית המשפט.
יחד עם זאת, נשאלת השאלה האם לנוכח האיחור הממושך בהגשת כתב ההגנה יש לחייב המערער בהוצאות המשיב.
טוען ב"כ המערער כי בעת שהוגש כתב התביעה היה המערער נתון במאסר וההמצאה בוצעה על פי הוראת תקנה 492(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. אלא שאישור המסירה אינו נושא את חתימת המערער ולפיכך, אין ראיה כי כתב התביעה הומצא לו ועל כן לא היה מקום ליתן פסק דין מלכתחילה.
תקנה 492, שכותרתה "המצאה על ידי מוסד" קובעת כי בית המשפט רשאי לשלוח שני עותקים של כתב בי-דין לאנשים במוסדות המפורטים בהמשך, לשם המצאת אחד מהם לנמען, וס"ק (6) המתייחס לענייננו קובע: " (6) לנמען הכלוא בבית סוהר - לנציב שירות בתי הסוהר".
אין חולק כי בתאריך 6.7.03 בוצעה מסירה אישית של כתבי התביעה וההזמנה לדין עבור המערער לשירות בתי-הסוהר, רישום מחלקת האסיר.
אולם, טוען ב"כ המערער כי על פי הוראת תקנה 493 יש צורך בחתימת הנמען על מנת שההמצאה תוכר כהמצאה כדין.
תקנה 493 קובעת:
" (א) נשלח כתב בי-דין לאדם במוסד כאמור בתקנה 492 לשם המצאה לנמען, ימציאו, ככל האפשר, ויחזיר עותק אחד בחתימתו ובחתימת הנמען ובציון מועד ההמצאה; חתימת האדם כאמור תהיה ראיה להמצאה ולזמנה ויראו את הכתב כאילו הומצא כדין". (ההדגשה שלי, ש.ד.)
מאחר שאישור המסירה אינו נושא את חתימת המערער נשאלת השאלה האם בהמצאה לידי שירות בתי הסוהר יצא המשיב ידי חובתו או שחסרונה של חתימת הנמען מאיין את ההמצאה.
תקנות סדר הדין האזרחי מכירות באפשרות של המצאה כדין גם בהעדר חתימת המקבל אלא שבענייננו קובעת תקנה 493 הנ"ל מפורשות כי כתב בי-דין שהמצאתו מבוצעת על פי הכללים שנקבעו בה אמורה לשאת את חתימת הנמען - ונמען לענייננו נמען הכלוא בבית סוהר.
יתרה מכך, התקנה מוסיפה ומבהירה כי: " חתימת האדם כאמור תהיה ראיה להמצאה ולזמנה..." ו"אדם" לענייננו "אדם במוסד" כאמור בתקנה 492.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|