פסק-דין בתיק עא 1625/02

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת ד"ר אבניאלי) מיום 11.2.02 בת.א 90749/97 שבו נדחתה תביעת המערערת שנסמכה על שטר חוב.

העובדות

2. המערערת הציעה למשיב לשמש סוכן שלה בתחום ביטוחי החיים.

להסדרת ההתקשרות ביניהם חתמו שני הצדדים ב- 1.1.96 על חוזה ועל נספח הסדרים שצורף לו. על פי סעיף 2 לנספח ההסדרים התחייב המשיב להעביר למערערת עבור כל אחת מהשנים 1996, 1997 ו- 1998 תפוקת מינימום של 500,000 ש"ח לשנת מכירות. בתמורה זכאי היה המשיב לעמלות ולמענקים בהתאם למפתח העמלות הקבוע בנספח.

בהתאם לנספח ההסדרים שילמה המערערת למשיב מקדמה בסך 75,000 ש"ח על חשבון פרמיות שהמשיב היה אמור להעביר לה במהלך תקופת ההסכם. המשיב, מצידו, חתם על שטר חוב בסך 75,000 ש"ח להבטחת חובותיו כלפי המערערת.  המשיבים 2-3 חתמו על השטר כערבים.

3. במהלך יוני 1996 פנתה המערערת למשיב והלינה על כי נכון לאותו מועד עמדה תפוקתו על 74,494 ש"ח בלבד. המשיב נקרא להסדיר את המשך עבודתו כך שיעמוד בתפוקות הנדרשות או להפסיק את עבודתו ולהסדיר את חובותיו למערערת.

ב- 4.7.96 שלחה המערערת למשיב מכתב נוסף שלפיו הסכם ההתקשרות מבוטל ושעליו להסדיר את חובותיו כלפיה.

 ב- 29.10.96 לאחר שלטענת המערערת, המשיב לא פעל להסדרת חובותיו, הגישה המערערת את שטר החוב לביצוע .

4. המשיב התנגד לביצוע השטר. טענתו המרכזית הייתה שבעת הגשת השטר עדיין לא הגיע המועד הקבוע בהסכם לעריכת חשבונות בין הצדדים. המועד בו יכולה הייתה המערערת לפרוע את שטר הבטחון, לטענתו היה בסיומה של שנת 1998, ורק בתנאי שעד אותו מועד לא תקוזז המקדמה עם העמלות המגיעות לו. כן טען שהמערערת הפרה את החוזה בין הצדדים בכך שלא נתנה לו את ההזדמנות למלא אחר חובותיו על פי החוזה, וכי המערערת חבה כסף למשיב בגין עמלות שלא שולמו.

פסק הדין של בית משפט השלום

5. בית משפט השלום דחה את תביעתה של המערערת מאחר שהגיע למסקנה כי המערערת הגישה את שטר הבטחון לפירעון בחוסר תום לב ומבלי שהתגבש כלפיה חוב.

 השופטת הנכבדה קבעה כי לשונו של החוזה ואומד דעת הצדדים מלמדים כי בשום מקרה לא הוסכם שהמערערת תהיה רשאית להעריך את תפוקתו של המשיב בנקודת זמן מסוימת כפי שתיבחר על ידה, ולהסיק ממנה לגבי התפוקה השנתית של המשיב. בית המשפט דחה את טענת המערערת כי סוכם על תכנון תלת שלבי בין הצדדים, שכן מדובר בעניין עקרוני העומד בניגוד ללשונו המפורשת של סעיף 2 לנספח ההסדרים.

6. באשר לטענה כי שני הצדדים היו רשאים לבטל את ההסכם במתן הודעה, קבע בית המשפט כי אופן ביטולו של ההסכם ללא שיחת בירור או נסיון להגיע להבנה עם המשיב קודם לכן, כמו גם העובדה שהמערערת הזדרזה לבטל את ההסכם על סמך רכילות אודות קשיים כספיים בהם היה שרוי המשיב, מעידים כי עסקינן בהתנהגות בלתי ראויה וחסרת תום לב מצד המערערת.

נקבע כי המערערת עשתה שימוש בשטר החוב שהופקד בידה לבטחון בלבד, כדי לגבות מהמשיב חוב כספי שטרם התגבש כלפיה. בעשותה כן פעלה המערערת בניגוד להסכמים ולהבנות שהושגו בין הצדדים ובניגוד לנוהג הקיים.

לאור כל האמור לעיל דחה בית המשפט את תביעתה של המערערת וחייב אותה בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.

טענות הצדדים

7. בא כוחה של המערערת טוען כי מפסק הדין עולה, שבית המשפט הטיל את נטל הראיה בתביעה על כתפיה של המערערת, בעוד שעל פי החוק וההלכה צריך היה המשיב להוכיח כי התנאי להגשת השטר לא התקיים.

הוא ממשיך וטוען לשגיאות בקביעות המשפטיות והעובדתיות של פסק הדין: בקביעה כי המערערת הפסיקה את עבודתו של המשיב עימה שלא כדין, ובדחיית הטענה כי המשיב לא עמד בתפוקה לה התחייב וכי המערערת הייתה רשאית לבטל את החוזה בכל נקודת זמן שהיא. 

נטען כי המערערת עשתה רבות לבירור טענותיה עם המשיב, בניגוד למה שנקבע בפסק הדין, וכי  דחייתה של התביעה בנימוק של חוסר תום לב אינה יכולה להתקבל על הדעת, שכן עילה זו לא נטענה בהתנגדותו של המשיב.

8. המשיב שב ומעלה את הטענה לפיה פירעונו של השטר נעשה ללא תום לב ועל סמך שמועות סרק על מצבו הכלכלי. הוא גורס כי לא התגבשו התנאים לפירעון השטר, ומבקש כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים ובהערכת העדויות של הערכאה הראשונה. בנוסף הוא מדגיש כי המערערת חבה לו בתשלום עמלות על התפוקה שסיפק לה.

דיון:

9. לאחר ששבנו ועיינו בפסק הדין של בית משפט השלום ובכתבי הטענות, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. מסקנה זו היא העולה בקנה אחד עם נטל ההוכחה הראוי בתביעות מסוג זה, וכן עם הנתונים העובדתיים והנסיבתיים שנפרשו לפני הערכאה הראשונה.