פסק-דין בתיק עא 1613/02

שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בת.א. 47244/98 (כבוד השופט ד. גבאי), לפיו חויבה המערערת בע"א 1613/02, כלל חברה לביטוח בע"מ, לשלם למשיב פיצויים בגין נזקי תאונת דרכים שבה היה מעורב (להלן: " פסק הדין").

למען הנוחות בלבד יכונו הצדדים ככינויים בע"א 1613/02.

רקע

1.         המשיב, יליד 1945, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 19.4.94. לאחר התאונה הועבר המשיב לבית החולים כאשר הוא סובל מזעזוע מוח המלווה באיבוד הכרה ואושפז שם למשך 4 ימים. המשיב שב ואושפז משך חמש פעמים נוספות, כך שסך ימי האשפוז הגיע ל - 667 ימים, מתוכם 212 אשפוזי יום. 

2.         תאונת הדרכים הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל) כתאונת עבודה. ועדה רפואית לעררים של המל"ל (להלן: " הועדה הרפואית") קבעה למשיב נכות זמנית בשעור 100% למשך שנה, ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור של 70% בהתאם לפרט 33 המצוי בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 שעניינו " הפרעות פסיכוטיות... (ה) סימנים אופיניים של הגבלה קשה בהתאמה סוציאלית ובכושר העבודה".

מתוך דרגת הנכות דלעיל, 40% יוחסו לתאונה ואילו 30% למצב קודם, באשר התברר כי עובר לתאונה סבל המשיב ממצב נפשי קשה שבא לידי ביטוי במחשבות אובדניות, בפחד מפני אנשים, מחסור בשינה ובחשד ברעייתו כאילו אינה נאמנה לו. בשל מצבו זה אף קיבל המשיב טיפול פסיכיאטרי במסגרת בית חולים.

3.         פסק הדין של הערכאה הדיונית מתמקד בשאלת הנזקים שנגרמו למשיב, באשר לא היתה מחלוקת לגבי אחריותה של המערערת כמבטחת כלי הרכב שבו נהג המשיב בעת התאונה.

בפסק דינו קבע בית המשפט, בתמצית, כדלקמן:

נכותו הרפואית של המשיב הועמדה על שיעור של 40%, כנכותו כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית, והכל בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " הפלת"ד"). נכותו התפקודית של המשיב נקבעה בשיעור זהה, 40%,  לאחר שהערכאה הדיונית מצאה כי התאונה פגעה בכושרו של המשיב להשתכר בעבודתו כמנקה חדרי מדרגות או בעבודה גופנית אחרת. לעניין הפסדי השתכרותו של המשיב, ביסס בית המשפט קביעותיו על שכרו החודשי הממוצע של המשיב עובר לתאונה שעמד על 1,923 ש"ח לחודש. בהתאם, נפסקו למשיב הפסדי השתכרות בעבר בסך של 23,076 ש"ח (בצרוף הפרשי הצמדה וריבית על מחצית התקופה) עבור השנה שלאחר התאונה שבה היה באי כושר מלא, ובנוסף - עד למועד פסק הדין - פיצוי גלובלי בסך של 50,000 ש"ח. בראש הנזק של הפסד הכנסה בעתיד ופגיעה בכושר השתכרות פסק השופט המלומד סכום של 99,830 ש"ח לתשע השנים ומחצה שנותרו למשיב עד לגיל הפרישה. הפיצוי בגין כאב וסבל הועמד על סך של 180,000 ש"ח, הסכום המקסימאלי הקבוע בפלת"ד ובתקנות הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976. ראשי נזק נוספים בהם זכה המשיב לפיצוי היו עזרת הזולת - 3,000 ש"ח; הוצאות רפואיות - 2,000 ש"ח; נסיעות בתחבורה ציבורית ובמוניות לצורך קבלת טיפול -  3,000 ש"ח וכן שכר טרחת עורך דין.

מכלל סכום הפיצוי ניכה בית המשפט את הגמלאות המהוונות אותן קיבל ויקבל המשיב. בעניין זה יש לציין כי למשיב נקבעה נכות כללית בשעור של 75% קרי, בשיעור העולה על שעור נכותו מעבודה, ובנסיבות אלו בחר הוא לקבל את קצבת הנכות הכללית, הגבוהה יותר מבין שתיהן. מתוך קצבת הנכות הכללית, סבר בית המשפט כי 40% מיוחסים לתאונה, וניכה מהפיצוי בהתאמה רק את החלק היחסי מקצבת הנכות הכללית השייך לתאונה בשעור של 53.33% (75: 40).

4.         מכאן לשני הערעורים שלפנינו אשר מעיון בהם עולה כי המחלוקת בין הצדדים משתרעת על כל אחת ואחת מהקביעות שבפסק הדין, אם לעניין אחוזי הנכות (הרפואית והתפקודית) ואם לעניין גובה הפיצוי בגין כל ראש נזק.

נדון בטענות כסדרן.

דיון

אחוזי הנכות הרפואית

5.         כאמור, קבע בית המשפט כי נכותו הרפואית של המשיב (40%) תהא כנכותו הרפואית כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית, וזאת בהתאם להוראות הפלת"ד. לטענת המערערת, לא כל המסמכים המשקפים את מצבו הרפואי של המשיב היו לפני הועדה הרפואית, ובפרט תיקו הרפואי המלא של המשיב בבית החולים אברבנאל שם טופל. בנסיבות אלו היה מקום להתיר לה להביא ראיות לבית המשפט על מנת לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית, וכך ניתן היה להוכיח כי המשיב סבל כבר עובר לתאונה מאותן בעיות ומאותם סימפטומים מהם הוא סובל לטענתו לאחריה, ולמעשה התאונה כלל לא החמירה את מצבו.

6.         המשיב הצביע על כי הוראות הפלת"ד קובעות שדרגת הנכות כפי שנקבעה על ידי המל"ל מחייבת גם בתביעה על פי הפלת"ד. הסטייה מדרגת הנכות שנקבעה תהיה רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. אלו, לא התקיימו במקרה דנן.  

7.         דין טענת המערערת, להדחות.

סעיף 6ב לפלת"ד קובע: -

" 6ב.     קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר

נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו" [הדגשה איננה במקור].