פסק-דין בתיק עא 1592/05

השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה :

1.         הערעורים בשני התיקים שהדיון בהם אוחד, הם על פסק-דין של בית משפט השלום בחיפה  (כבוד השופטת בטינה טאובר), מיום  2/5/05 בת"א 14091/98. בפסק הדין נקבע כי חברת יצחק סולמון בע"מ, הפרה את התחייבותה כלפי האדונים וינטראוב לעגן זכותם להקמת מעלית בחוזי המכר של הדיירים האחרים ובחוזה הקומבינציה עם בעל הקרקע, משלא ציינה זכות זו בתקנון הבית המשותף. כמו כן קבע בית המשפט כי עו"ד יוסף סגל התרשל משלא הבטיח כראוי את הזכויות החוזיות של המערערים בהסכמי הרכישה שערך, ברישום ובתקנון הבית המשותף.

הערעור העיקרי של האדונים וינטראוב, הוא כנגד השיעור הנמוך של הפיצוי שנפסק לזכותם, ואילו הערעור שכנגד, שהוגש על ידי עו"ד סגל מתייחס לפסק הדין ולהחלטת כבוד השופט שאנן מיום 23/10/00, בטענה, כי עומד לזכותו מחסום דיוני מפני התביעה האמורה, בשל התיישנותה.

המערערים בע"א 1592/05, יכונו להלן: המערערים. המערער בע"א 1593/05 יכונה להלן: עו"ד סגל.

חברת סולומון יצחק בע"מ

2.         על-פי הודעת ב"כ המערערים עו"ד בן ארי, הגיעו המערערים להסדר עם חברת סלומון יצחק בע"מ, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ולכן אנו מורים על מחיקתם מן הערעור בתיק ע"א 1592/05. בתיק ע"א 1593/05, יהא מעמדם כמשיב פורמאלי (להלן: החברה ).

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

3.         המערערים הם בני זוג שביום 22/5/1980 רכשו מהחברה דירה בקומה הרביעית בבית משותף, שנבנה על ידה, ברחוב קדיש לוז 6, קריית מוצקין, הידוע כגוש 10430 חלקה 529 (להלן: הדירה ). הסכם הרכישה נערך על ידי עו"ד סגל. על-פי חוזה הרכישה היה על עו"ד סגל, בין היתר, לטפל גם ברישום הבית המשותף בו נמצאת הדירה, לרבות רישום הדירות על שם כלל הרוכשים. הדירות האחרות נרכשו על ידי רוכשים אחרים ישירות מהחברה וחלקם של הרוכשים חזרו ומכרו דירותיהם לאחרים.      

4.         בהסכם הרכישה נרשמה התחייבות לטובת המערערים (סעיף 6 להסכם הרכישה), לפיה:

            " לקונים תהיה הזכות לבנות מעלית על חשבונם במקום המיועד לכך וברשום

הבית המשותף ירשם כי לקונים זכות זו בלעדית".

ההערה האמורה נרשמה בהסכמי הרכישה של הרוכשים המקוריים מהחברה, אך אותם רוכשים שמכרו הדירות לקונים מהם, לפחות חלקם, לא הבטיחו שהערה דומה תיכלל בהסכמי המכר שלהם.

5.         בשנת 1985 טיפל עו"ד סגל ברישום הבית בו מצויות הדירות כבית משותף. השטח שסומן כיחידת משנה 7, קרקע בשטח של 1.8 מ"ר, שהתחייבה החברה להצמיד לדירת המערערים, לצורך בניית המעלית, אכן נרשם כצמוד לדירתם, ואולם הערה לגבי זכותם הבלעדית של המערערים לבנות מעלית, על אותו שטח, ללא צורך בהסכמת יתר הבעלים, לא נרשמה, וזכות זו לא קיבלה כול ביטוי ברישום הבית המשותף.

6.         בשנת 1995 ביקשו המערערים לממש את זכותם לבנות מעלית. הם פתחו בהליכים לקבלת היתר בנייה. הדיירים האחרים של הדירות בבניין, התנגדו לבקשה והיא נדחתה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריות ביום 24/07/95. המערערים הביעו הסתייגות מדרישת הוועדה המקומית לקבל הסכמת הדיירים לאור האמור בהסכמי הרכישות. למרות האמור, חזרה הוועדה המקומית ודחתה הבקשה, בהחלטה מיום 25/03/96. המערערים הוסיפו והגישו ערר, אשר נדחה אף הוא על ידי הוועדה המחוזית, בשנת 1996.

המערערים הוסיפו והגישו עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי במסגרת תיק ה"פ 3010/97, כדי להורות לרשויות התכנון ליתן להם היתר בנייה. גם העתירה נדחתה ב- 7/04/97, בשל איחור בהגשתה ובקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית משפט העליון, נדחתה אף היא.

משלא ניתן להם ההיתר, הגישו המערערים תביעתם לבית המשפט בשנת 1998.

עו"ד סגל הגיש בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף, מחמת התיישנות. לטענת עו"ד סגל, זכות המערערים לבנות מעלית הופרה כבר בשנת 1980, בעת מכירת הדירות לדיירים אחרים, או לכול המאוחר בעת רישום הבית כבית משותף - 1985. בשני המקרים חלפה תקופת ההתיישנות

בהחלטה שניתנה על ידי כבוד השופט א' שאנן ביום 23/10/00, נקבע כי מדובר בעילת תביעה שעניינה זכות מהותית במקרקעין וככזו, תקופת ההתיישנות היא 15 שנים ולא 7 שנים. לכן, גם אם יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד רישום הבית כבית משותף (1985), טרם חלפה התקופה.

7.         המשך הדיון בשאלת הפרת התחייבויותיה של החברה והתרשלותו של עו"ד סגל במילוי תפקידו, נדונו לפני כבוד השופטת טאובר. בפסק דין שניתן על ידה ובהסתמך על דחיית טענת ההתיישנות, קבע בית המשפט בפסק דין חלקי שניתן, כי עו"ד סגל התרשל בפועלו, משלא הבטיח כראוי את הזכויות החוזיות של המערערים בהסכמי הרכישה שערך, ברישום תואם בתקנון הבית המשותף.

בפסק הדין המשלים שניתן ביום 2/5/05, בהתייחס לשיעור הנזק שנגרם למערערים,  פסק בית המשפט לזכות המערערים פיצוי בגין: מניעת שבח מדירתם בסך של 30,000 דולר, לאחר ניכוי הוצאות הקמת המעלית, נכון ליום 1/4/98, ובניכוי הוצאות הפעלת המעלית מיום 1/11/00 ועד ליום מתן פסק הדין. כמו כן נפסק לזכותם סכום של 30,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

טענות בעלי הדין בערעורים