פסק-דין בתיק עא 1566/05

א.         הערעור שבפנינו הוא על החלטת רשם בית משפט השלום בעכו מר ר. חוראני מיום 28.4.05 בבש"א 2889/04 (ת.א. 2542/04) לפיה נדחתה בקשת הרשות להגן של המבקשים ביחס לסכום קרן של 70,500 ש"ח, ועל פסק דינו החלקי המחייב את המערערים לשלם סכום זה למשיב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.4.02 בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בנוסף, נסוב הערעור על החלטתו של כב' הרשם שלא לבטל את העיקול שהוטל על 3 חלקות מקרקעין של המערער מס' 3.

ב.         המשיב הגיש כנגד המערערים כתב תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 165,000 ש"ח. נטען בתביעה שהמערערת  מס' 1 נטלה מעסקו של המשיב כלי בית למיניהם לצורכי הסופרמרקט שלה החל מאפריל 2002 ועד אפריל 2003.

משנקלעה המערערת מס' 1 לקשיים הקים המערער מס' 3 את המערערת מס' 2, שהמשיכה ליטול סחורה  מעסקו של המשיב ולנהל את הסופרמרקט.

ביחס למערער מס' 3 נטען שהוא חתם על כתב ערבות לפיו התחייב לשלם אישית את כל ההתחייבויות של שתי המערערות כלפי המשיב. נטען בתביעה שכל השיקים שנתנו שתי המערערות חזרו בציון "מוגבל" ויתרת חובם של המערערים כלפי המשיב מסתכמת בהתאם לכרטסת החשבונות של המשיב בסכום של 160,596 ש"ח נכון ליום 25.9.03.

מוסיף המשיב שהוא נקט בזמנו בהליך של תביעה כנגד המערערות בת.א. 3797/03 ואף ניתן צו עיקול זמני כבקשתו, ואולם, בגין מתן התחייבות אישית נוספת של המערער מס' 3 נמחקה תובענה זו.

דא עקא, בינתיים חזרו כל השיקים האישיים של המערער מס' 3 ולכן הוגשה התביעה הנוכחית.

ג.          המערערים עתרו למחיקת כותרת, למתן רשות להגן ולביטול צו העיקול הזמני.

נטען בבקשה לרשות להגן, בין היתר, ששתי המערערות נוהלו ע"י המערער מס' 3 במועדים הרלוונטיים לתביעה.

המערערת מס' 1 הגיעה למצב של חדלות פרעון ביום 31.12.02. אין המערערים מכחישים שהמערערת מס' 1 הייתה בעלת הסופרמרקט ורכשה מן המשיב מוצרים רבים.

המערערת מס' 2 נכנסה לפעילות בתחילת 2003, ורכשה את הסופרמרקט שהיה בבעלות המערערת מס' 1, לרבות כל נכסיה של המערערת מס' 1.

המערערת מס' 2 לקחה על עצמה את חובותיה של המערערת מס' 1.

באשר לגובה החוב טענו המערערים בבקשתם לרשות להגן שהכרטסות שהמשיב מתבסס עליהן אינן מעודכנות ואינן משקפות את המצב העובדתי לאשורו. כמו כן נטען, שהמשיב הסכים שכל יתרת החוב שנותרה למערערת מס' 1 תוטל החל  משנת 2003, על המערערת מס' 2.

ד.         באשר לערבותו של המערער מס' 3 נטען בבקשה שהחתימה על כתב הערבות היא אכן חתימתו של המערער מס' 3. יחד עם זאת נטען שכתב הערבות זוייף ו"פוברק" בכך שהוספו לו פרטים נוספים שלא היו על כתב הערבות המקורי בעת חתימתו ע"י המערער.

לפי כתב הערבות המקורי היה המערער מס' 3 ערב לחובותיה של המערערת מס' 1 בלבד. ואולם, כתב ערבות זה זוייף בכך שהוסף שמה של המערערת מס' 2 כחייבת אשר לחובותיה ערב המערער מס' 3, ואין המערער מס' 3 חייב אלא ביתרת חובותיה של המערערת מס' 1 בלבד.

לטענת המערערים חובה של המערערת מס' 1 בסוף 2002 הועבר ע"ש המערערת מס' 2 שנטלה על עצמה גם את חובה של המערערת מס' 1 כלפי המשיב.

נטען עוד בבקשה לרשות להגן שנכון ל-2003 הייתה המערערת מס' 2 ביתרת זכות כלפי המשיב בסכום של 89,886 ש"ח. עוד טוענים המערערים כי רוב השיקים שנמסרו למשיב לכיסוי החוב נשוא הדיון נפרעו, למעט השיקים שצורפו לכתב התביעה שסכומם הכולל הוא 70,500 ש"ח ואין המערערים חייבים אלא את סכום השיקים שלא כובדו (70,500 ש"ח), ואם בכלל.

לטענת המערער מס' 3 הוא מעולם לא ערב באופן אישי לפרעון השיקים שצורפו כנספחים ד' (2-3) לכתב התביעה ואין הוא חייב בפרעונם, ולטענתו החתימה על גבי השיקים מאחורה - זוייפה, ואינה חתימתו, ולכן אין המערער מס' 3 חייב אישית בגין שיקים אלה, והחוב מכוח שיקים אלה הוא אך ורק של המערערת מס' 2.

בד בבד עם הגשת התביעה עתר המשיב להטלת עיקול זמני וביום 12.5.04 נענה כב' השופט ג. נאסר לבקשה והטיל עיקול זמני על מספר חלקות מקרקעין של המערערים להבטחת הסכום של 170,000 ש"ח. המערערים עותרים עתה להסרתו של העיקול.