פסק-דין בתיק עא 1506/05

השופטת ש' וסרקרוג:

1.         הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט משה אלטר), שניתן ביום 26/04/05 ולפיו נדחתה תביעת המערער לפיצוי שתבע בגין נזקים שנגרמו לטענתו, לחלקתו ממי ביוב שמקורם בחלקות של המשיבים או של מי מהם.

ההליכים בערעור:

2.         במהלך הדיון בערעור שהתקיים ביום 16/05/06 העלה בית המשפט הצעה לסיום המחלוקות בין הצדדים, ומשלא נתקבלה, הוסיפו הצדדים והשמיעו טיעוניהם.

3.         משנדחה התיק למתן פסק דין, ובטרם ניתן, חזרה המשיבה מס' 1 (להלן: המועצה ) והודיעה כי שקלה את ההצעה, והיא מוכנה לשאת בחלקה בשיעור הנזק, על פי הסכום שהוצע על ידי ההרכב, לפנים משורת הדין ומתוך שקלול כלל הנתונים הנוגעים בדבר, ובלבד שתשלום חלקה בסכום הפיצוי שהוצע יעשה על דרך של קיזוז הסכום הנ"ל מתוך כל חוב של המערער למועצה, בין אם חוב קיים ובין אם חוב עתידי (ראה הודעה הנושאת תאריך 21/05/06).

            המערער הודיע אף הוא (הודעה נושאת חותמת נתקבל 25/05/06) כי הוא מסכים להצעת הפשרה, ואולם אין הוא מסכים לאופן ביצוע שיעור הפיצוי שעל המועצה לשאת בו.

            ואילו המשיבים 2 ו- 4, הודיעו (חותמת נתקבל 30/05/06) כי הם מתנגדים להצעת בית המשפט, וכי לגישתם, דין הערעור להדחות.

4.         מאחר שלא ניתנה הסכמה כוללת להצעת הפשרה, יש ליתן פסק דין, הגם שבנסיבות העניין יש בדעתנו להשאיר על כנו את סכום הפיצוי שהוצע (30,000 ש"ח כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין נכון למועד הדיון 16/05/06) כסכום הפיצוי שיש לפסוק, ככל שמדובר במועצה, ולעניין חלקם של המשיבים 2 עד 4 יהיה מקום לחזור ולשקול את נושא ההוצאות בשתי הערכאות.

            בנושא החבות, לאור הסכמת המועצה לשאת בחלקה על פי הצעת בית המשפט, יתמקד פסק הדין בנושא זה ככל שהוא נוגע למשיבים 2 עד 4, בלבד.

הרקע:

5.         המערער הוא הבעלים והמחזיק של חלקת קרקע הנמצאת בכפר ראמה והידועה גם כתת חלקה 4  בחלקה 44 שבגוש 18839 (להלן: החלקה ). על החלקה נמצא בניין המורכב משתי יחידות דיור בשטח של כ- 128 מ"ר כל אחת.

            המשיבים 2 עד 4 (להלן: המשיבים ) הם הבעלים והמחזיקים של חלקות קרקע הגובלות עם החלקה מצד צפון מזרח.

            בכתב התביעה טען המערער כי במהלך השנים האחרונות שלפני הגשת התביעה זרמו או דלפו לחלקה מי ביוב שמקורם גם בחלקות של המשיבים, וכי הוא רואה בהם אחראים לגרימת הנזקים שנגרמו לו.

            המשיבים הכחישו קיומו של נזק, ולחלופין טענו, כי גם אם נגרם נזק, אין הם המקור לגרימתו.

דיון ומסקנות :

6.         כעולה מן הראיות שהוצגו בבית משפט קמא, לא היה ברור אם הייתה זרימה תת-קרקעית של מי ביוב או של מים נקיים לחלקה. על חוסר הוודאות למד בית משפט קמא, מעדותו של המומחה מטעם המערער, ואולם אותו מומחה הדגיש, כי הבלאי הגבוה המופיע בקירות מלמד כי הגורם לנזקים הם מי ביוב ולא מים נקיים.

7.         בנושא זה, עצם גרימת הנזק, אין חשיבות להכרעה אם מדובר במי ביוב או במים נקיים, ודי בקביעה כי מדובר בזרימת מים תת-קרקעית, לא-מבוקרת, לחלקה, שגורמת למערער נזקים.

            ואולם, מעבר לכך, נראה כי מסקנת בית משפט קמא, לפיה לא הוכיח המערער כי מדובר במי-ביוב, וכי מסקנה זו מוסקת מעדותו של המומחה, מטעמו, אינה יכולה לעמוד.

8.         מטעם המערער העיד המומחה מר אבו-גוש. אמנם מומחה זה אמר, שאין הוא יכול לדעת אם מדובר בזרימה של מי ביוב או מים נקיים, וכי ידיעתו כי מדובר במי ביוב מקורה, במידע שמסר לו המערער; ואכן, עד כאן מדובר בעדות על עובדות שאין המומחה יודע אותם מידיעתו האישית. ואולם, עדותו לא הסתיימה בכך. המומחה הוסיף והעיד, כי הסבירות נותנת " שלפי התוצאות בשטח, דהיינו הבלאי הגבוה המופיע בקירות, שזה יכול להיגרם ממי ביוב...". מחלק זה בעדותו של המומחה, לא היה מקום להתעלם, ולא היה מקום להעדיף את העדות של המומחה האחר.