פסק-דין בתיק עא 1498/05

לפני ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בחדרה (כבוד הרשם שמעון רומי) שניתנה ביום 9.5.05 בתיק הוצל"פ מס' 12-03794-03-9ובה דחה שלוש בקשות שהוגשו ע"י החייבים (להלן: " המערערים"). האחת - בקשה בטענת "פרעתי", השנייה - בקשה לחייב את הזוכה להשיב למערערים את הסכומים - שעפ"י הנטען, נגבו מהם ביתר, ובקשה שלישית - לחייב את כונסי הנכסים לפצות את המערערים על הנזקים שנגרמו להם אגב פעולת מימוש המשכון.

רקע

הזוכה היא חברה פרטית המפעילה משחטת עופות ועוסקת בשחיטה ושיווק סיטונאי של פטמים (להלן: "המשיבה" או "הזוכה").

המערערים הם חקלאים העוסקים בגידול מידגרי עופות בלולים פרטיים.

בין הצדדים התנהלו קשרי מסחר שבמסגרתם נהגה הזוכה למכור לחייבים את התשומות (אפרוחים ומזון). החייבים גידלו את העופות ובתום כל מחזור גידול הם מכרו למשיבה את העופות החיים במחיר שנקבע מראש בחוזי שיווק שנתיים שנחתמו בין המשיבה למערערים.

בשנת 2001 ביקשו המערערים להשקיע במשקם, לשפץ את הלולים הקיימים ולבנות לולים חדשים, לשם כך הם פנו אל המשיבה וביקשו ממנה להעמיד להם הלוואה לממון הבנייה.  המשיבה נאותה לבקשת המערערים וביום 1.5.01 נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה (להלן: " ההסכם").

עפ"י ההסכם, הלוותה המשיבה למערערים סכום של 1,400,000 ש"ח. כדי להבטיח את החזרת ההלוואה חתמו המערערים על הסכמי משכון, שבמסגרתם הם שעבדו לטובת המשיבה- בין היתר, גם את להקות הפטמים. המשכונות נרשמו כדין אצל רשם המשכונות.

כעבור זמן, הפרו המערערים את חובותיהם עפ"י ההסכם, ובתגובה להפרה, הגישה המשיבה את שטר המשכון על להקות העופות למימוש בלשכת ההוצל"פ.

לצורך המימוש, מינה ראש ההוצל"פ את באי כוחם של המשיבה ככונסי נכסים (להלן: " הכונסים") וקבע כי מימוש המשכון ייעשה בתנאי מכרז מקובלים. צו הכינוס התעלם מהיותם של הנכסים שבכינוס, נכסים פסידים, אי לכך, שלושה ימים לאחר מינוים, עתרו הכונסים וביקשו לתפוס לאלתר את להקות העופות ולהתיר להם לממשם שלא בדרך של מכרז. ראש ההוצל"פ נעתר לבקשת הכונסים וקבע ביום 16/3/03 כי "נוכח היותם להקות עופות שהגיעו לגיל שחיטה, ניתן יהיה לבצע הפעולות ללא מכרז ובתנאי שתיערך שומה ע"י שמאי מוסמך".

מימוש להקות העופות התבצע ע"י הכונסים במהלך חודש מרץ 2003 כאמור - ללא מכרז, הפטמים נמכרו למשיבה עצמה, מחיר המימוש היה אותו מחיר חוזי שנקבע בחוזה שיווק בין הצדדים אשר היה תקף לשנת 2002.

טענות הצדדים

עיקר טיעונם של המערערים, סב סביב תקינות הליך מימוש העופות. לטענתם, נפלו פגמים בהתנהלות הכונסים שהסבו להם הפסד כספי של יותר מ - 500,000 ש"ח.

לדידם, טעה ראש ההוצל"פ בקביעתו שהכונסים פעלו כדין עפ"י החלטתו מיום 9.5.05 בעניין מימוש המשכון. שכן, עפ"י הטענה, חרף החלטת ראש ההוצל"פ, מכירת העופות על-ידי הכונסים הסתיימה טרם הייתה בידיהם שומה מוסמכת להערכת שווים כמצוות החלטת ראש ההוצל"פ. גם המחיר שבו נמכרו העופות היה נמוך לאין שיעור ממחיר השוק האמיתי באותה העת.

ולבסוף טוענים המערערים עוד, כי הכונסים התעלמו מרצונם לממש את זכותם לפדות בעצמם את להקת העופות.

המשיבה תומכת בהחלטת ראש ההוצל"פ, ומבקשת לדחות את הערעור על הסף. בקשתה לדחות הערעור על הסף, מבוססת על שני טעמים: האחד, הערעור לא הוגש במועד, אלא לאחר שחלף המועד הקובע. הטעם האחר, עניינו העדר בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בדבר דחיית בקשתם של המערערים לחייב את המשיבה להשיב להם סכומים שעפ"י הטענה נגבו מהם ביתר. שכן, ערעור על החלטה מעין זו אינו ניתן בזכות אלא ברשות. על כן היה על המערערים לבקש רשות להגישו, ומשלא עשו כן, הרי שההליך לא היה נכון והערעור הוגש שלא כדין.

דיון והכרעה

כאמור, המערערים מעלים בערעורם דנן שלוש טענות:

א.      טענת "פרעתי" .

ב.       טענה לזכותם לפיצויים מאת הכונסים.

ג.       טענה לזכותם להשבת סכומים שנגבו מהם ביתר.

טרם אכנס לעובי הקורה במחלוקות שבין הצדדים, אדרש לטענתם המקדמית של המשיבים בדבר דחיית הערעור על הסף מן הטעם שבקשת המערערים לערער על החלטת ראש ההוצל"פ בנוגע להשבת סכומים - שעפ"י הטענה, נגבו מהם ביתר,  הוגשה לא כדין וללא שקדמה לה בקשת רשות ערעור.