פסק-דין בתיק עא 1482/07

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט מ' שנהב, סגן נשיא) בת.א. 3236/03 אשר דחה את תביעת המערערת ד.ש.א. איכות הסביבה בע"מ (להלן: " המערערת"), כנגד טרסט סוכנות לבטוח 1998 בע"מ ואיגוד חתמי לויידס (להלן: " המשיבים").

ואלה העובדות הצריכות לעניננו:

המשיבה 1, טרסט סוכנות לבטוח 1998 בע"מ (להלן: " טרסט") ביטחה עבור המערערת רכב משאית מספר 3323115 (להלן: " המשאית"). כמו כן ביטחה טרסט מרכב ארגז דחס להובלת אשפה (להלן: " ארגז הדחס"). הארגז הנ"ל היה מחובר חיבור של קבע למשאית וברשיון הרכב היה רשום "משא אשפה בדחס".

תעודות הבטוח הוצאו ע"י טרסט, כאשר המשיב 2, איגוד חתמי לויידס הינו המבטח של טרסט.

ביום 25.7.02 היתה המשאית מעורבת בתאונה וניזוקה באופן קשה.

השמאי מטעם טרסט העריך את הנזק שנגרם למשאית כאובדן כללי וקבע כי יש לשלם למערערת פיצוי על פגיעה במשאית בלבד ללא ארגז הדחס, משום שהארגז לא נפגע כלל. בכל פעולותיה אל מול טרסט עמדה המערערת בקשר עם סוכן בטוח מר רוני קפלן. הנ"ל היה המתווך בינה לבין המשיבים. המערערת עמדה על דעתה כי מגיע לה פיצוי, לא רק בגין שווי המשאית שניזוקה, אלא גם עבור עלות הרכבת ארגז הדחס למשאית החדשה. הרכבה זו של ארגז הדחס נדרשה על מנת להפעיל את מערך היצור של המערערת, להשמיש את ארגז הדחס  ולהקטין את נזקיה.

טרסט, שהכירה בחובתה לתשלום הנזק שנגרם למשאית, שכן לא היתה כל מחלוקת הן לענין האחריות לפיצוי והן לגובה הנזק, סרבה לשלם למערערת את עלות הוצאות הרכבת ארגז הדחס למשאית החדשה וכן לשאת בהוצאות שכירת דחס חלופי.

כתנאי לתשלום הפיצוי עבור המשאית נדרשה המערערת לחתום על כתב קבלה וסילוק. הכתב נחתם ובחודש פברואר 2003 קיבלה המערערת את הפיצוי הכספי המגיע לה עבור המשאית בלבד.

משעמדו המשיבים בסירובם לשלם עבור הרכבת הדחס על המשאית החדשה, הוגשה תביעה על ידי המערערת כנגדם. ביום 13.6.06 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופט שנהב אשר דחה את התביעה. שופט השלום קבע כי המערערת מנועה מלדרוש את הוצאות הרכבת ארגז הדחס, משום שבכתב השחרור והקבלה התחייבה להמנע מהגשת תביעות נוספות כנגד המשיבים (להלן: " פסק הדין הראשון").

על פסק הדין זה הוגש ערעור, כשבמסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי כאן, הסכימו הצדדים כי הערעור ימחק, וכי פסק הדין יוחזר לבית משפט השלום לצורך השלמה בשאלות הבאות: א. היקף החיסוי הביטוחי; ב. היקף הנזק.

לאחר בירור שנתקיים בפני הערכאה הדיונית, ניתן ביום 12.2.07 פסק דין באותו ענין (להלן: " פסק הדין נשוא הערעור"). בפסק הדין חזר השופט הנכבד על קביעתו לדחית התביעה בגין ההוצאות להרכבת ארגז הדחס למשאית החדשה והסתמך כאמור על כתב הסילוק וההתחייבות להמנע מהגשת תביעות נוספות. בהמשך מפרט פסק הדין נשוא הערעור כי לו היתה התביעה מתקבלת, דהיינו כי המערערת איננה כבולה לכתב  הקבלה והסילוק, היה מקום לקבל את טענות המערערת בדבר היקף החיסוי הביטוחי שחל הן על המשאית והן על ארגז הדחס וההוצאות הנלוות להרכבתו של הארגז למשאית אחרת. כמו כן נקבע כי לו היתה התביעה מתקבלת, היו מתקבלות גם טענות המערערת באשר לעלות הרכבת ארגז הדחס המסתכמת בסך של 72,098 ש"ח בצרוף מע"מ בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 14.5.03 ועד לתשלום בפועל.

המערערת שבה והגישה ערעור על דחית תביעתה הנסמכת על התחיבויותיה בכתב הקבלה והסילוק וזהו הערעור שבפנינו. כמו כן לפנינו ערעור שכנגד.

דיון

מעדות של סוכן הביטוח מר רוני קפלן, למדנו כי הוצאו שתי פוליסות נפרדות למשאית ולארגז הדחס.

" ש. מדובר על רכב דחס שיש לו מרכב דחס ויש משאית, הארוע התאונתי שהיה היה ב- 7.02 הפוליסות היו תקפות.

ת. כן.

ש. הרכב נהרס והדחס לא נהרס. זוכר את הארוע.

ת. הסיכום היה שהדחס הוא מבוטח בביטוח כל הסיכונים הוא חלק אינטגרלי של המשאית, זה היה הסיכום שלי עם חדד, למרות שהוצאנו שתי פוליסות נפרדות. חדד זה המנכ"ל של החברה. הסיכום היה שאנו עושים את זה בשתי פוליסות נפרדות אחת במשאית והשניה דחסן או כל מה שהיה על המשאית כי יש להם כל מיני גם דחסנים לרכיב ב' חד משמעית כולל ההשתתפות עצמית אחת למרות שזה שתי פוליסות".

(ראו עמ' 43 לפרוטוקול).

תשלום הפיצוי בגין המשאית לא היה שנוי כלל במחלוקת. גם החיסוי הביטוחי לנזק שנגרם למשאית לא היה שנוי במחלוקת. במילים אחרות המשיבים היו אחראים לשלם למערערת את נזקי המשאית בסכום שהוערך על ידי השמאי מטעמם בניכוי השתתפות עצמית. הדרישה שהופנתה למערערת כי תחתום על כתב קבלה וסילוק בנוסח שיפורט להלן, בסכום פיצוי המשקף אך ורק את נזקי המשאית שלא היו שנויים במחלוקת, היתה דרישה חסרת תום לב ונגועה בהטעיה.