פסק-דין בתיק עא 1428/02

1.      ביום 27.7.87 נכרת בין בעלות הדין הסכם (להלן: "ההסכם"), למכירת דירת מגורים ברחוב אפטר 11 תל-אביב (להלן: "הדירה"). מועד מסירת הדירה נקבע ל 30.8.89. בפועל נמסרה הדירה ב- 6.3.90, למעלה משישה חודשים לאחר מועד המסירה המוסכם, ובה ליקויים שלא תוקנו. המערערת הגישה תביעה נגד המשיבות ובה טענה לפיצוי בגין האיחור במסירה וכן בגין הליקויים שלא תוקנו.

2.      אין חולק כי המערערת הסכימה לדחיית מועד המסירה ב- 30 יום בשל שינויים שונים שנדרשו על ידה. בנוסף, יש לציין כי סעיף 8 (ה) (2) להסכם קובע כי איחור שלא יעלה על 120 יום ממועד המסירה הנקוב בו לא ייחשב כהפרה. המשיבות והמערערות שכנגד (להלן: המשיבות) הודו בכתב הגנתן כי מסרו את החזקה בדירה לאחר המועד המוסכם, אך טענו כי התביעה שהוגשה בתאריך 26.2.97 לעניין האיחור במסירת הדירה התיישנה. לטענתן, עילת התביעה קמה לאחר שלא נמסרה הדירה במועד המוסכם, קרי בספטמבר 1989. לפיכך, כיוון שהתביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שנולדה עילת התביעה מן הדין לדחותה מחמת התיישנות. לחילופין, טענו כי האיחור נבע, בין היתר, כתוצאה מפרוץ האינתיפאדה ולפיכך לא זכאית המערערת לפיצוי כלשהו בגינו.

 בנוסף, הכחישו את טענות המערערת לעניין הליקויים וטענו כי אין המערערת זכאית לפיצוי כלשהו       כיוון שמנעה מהן לתקן את הליקויים שנמצאו. 

 בדיון בבית משפט השלום, הסכימו בעלי הדין על פי הסדר דיוני, (להלן: " ההסדר הדיוני"),             למינוי מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיקבע את עלותם         הסבירה של התיקונים והליקויים, עד כמה שהם קיימים.

• פסק-דינו של בית משפט השלום:

3.      בית משפט השלום בחן את כל התיעוד שבפניו, והכריע כדלקמן:

   א.         נדחתה טענת המשיבות להתיישנות עילת התביעה שעניינה האיחור במסירת הדירה. בית המשפט קבע כי עילת התביעה הכוללת של המערערת נולדה ביום מסירת הדירה בפועל, היינו 6.3.90, ולפיכך מרוץ ההתיישנות התחיל רק ממועד זה ואילך.

   ב.         כן קבע בית המשפט כי היה איחור במסירת הדירה של חודש אחד בלבד. בית המשפט נימק קביעה זו בכך שמחד המערערת הודתה בסיכומיה כי הסכימה לדחיית מועד המסירה ב- 30 יום בשל שינויים שונים שנדרשו על ידה, ולכן המשיבות היו רשאיות לעכב את מסירת הדירה למשך ארבעה חודשים (בהסתמך על סעיף 8 (ה) (2) להסכם). בנוסף, הוחלט כי טענתן של המשיבות לנסיבות המצדיקות את האיחור אין להן בסיס ואף אינן סבירות. סכום הפיצוי בגין חודש האיחור נקבע על פי הערכה כוללת בסכום כולל ומעוגל של 3,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

    ג.          בית המשפט קיבל את טענת המערערת לעניין הליקויים שנמצאו בדירה, והחליט כי המשיבות לא תבצענה את תיקון הליקויים. המערערת זוכתה בתשלום פיצוי כספי בסך 28,150ש"ח, על פי החלופה שנקבעה לכך על ידי המומחה בחוות דעתו.

   ד.          בית המשפט קבע כי יש מקום לחייב את המשיבות לפצות את המערערת בגין הטרדה ועוגמת הנפש בעבר ועד לגמר תיקון הליקויים, בסכום כולל של 5000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

• טענות הצדדים בערעור

4.       המערערת טוענת כי בית משפט השלום התעלם מהנזקים האמיתיים שנבעו בגין האיחור במסירה אשר הגיע בפועל לשישה חודשים ושישה ימים. עם זאת, מציינת היא כי מתוך תקופה זו אכן הסכימה להארכת מועד המסירה ב- 30 יום עקב השינויים שבוצעו בדירה ולפיכך האיחור עומד על חמישה חודשים. לטענתה, משאיחרו המשיבות תקופה העולה על 120 יום, יש לחשב את ספירת ימי האיחור במסירה מהיום הראשון של האיחור ואין סעיף 8(ה) (2) להסכם פוטר מאחריות בגין האיחור במסירה. נזקיה של המערערת בגין דמי השכירות אותם נדרשה לשלם, הוכחו על ידי צירוף הקבלות לתצהיר עדותה הראשית, והם מגיעים עד למועד הגשת הערעור לסך של כ- 19,000 ש"ח.

בנוסף, מבקשת המערערת לקבוע כי היא זכאית להשבת מלוא סכום הוצאות שכר טרחת עורכי דין ששולמו על ידה.

5.      המשיבות בערעור שכנגד טוענות כי תביעתה של המערערת בכל הנוגע לאיחור במסירה התיישנה. לטענתן, עילת התובענה (קרי - האיחור במסירת הדירה) נולדה ביום שלמחרת מועד המסירה החוזי, והואיל והתביעה הוגשה יותר משבע שנים לאחר מועד זה, התביעה התיישנה. לחילופין טוענות המשיבות כי עילת התביעה נולדה לכל היותר ביום 20.2.90, בו הגישה המערערת דרישה להחזר תשלום שכר דירה בו נשאה, היות וניתן לקבוע כי ביום זה ידעה בפועל את העובדות המהוות את עילת התביעה.

כמו כן טוענות  הן כי האיחור נבע, בין היתר, כתוצאה מפרוץ האינתיפאדה. במועד חתימת ההסכם לא צפו הצדדים את פרוץ האינתיפאדה ואת המחסור בפועלים ובחומרים הנובע כתוצאה ממנה, ולכן לא יכלו להיערך בהתאם.

בנוסף טוענות המשיבות, כי שגה בית המשפט הנכבד בכך שקבע את סכום הפיצוי בגין החודש שבו נגרם העיכוב על פי הערכה כוללת בסכום מעוגל של 3000 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית. לטענתן, מן הראוי היה שסכום הפיצוי ייתמך בראייה כגון חוות דעת שמאי המוסמך לקבוע מה הוא היקף הנזק שנוצר בגין האיחור במסירה.

לעניין הליקויים שנמצאו בדירה, המשיבות סבורות כי קיימת להן זכות לתקן את הליקויים, להבדיל מתשלום פיצויים, מכוח ההסדר הדיוני. לפי הסדר זה, הסכימה המערערת כי התיקונים יבוצעו על ידי המשיבות בפיקוח המהנדס. בית משפט שגה בכך שלא התייחס להחלטתו של כבוד השופט טל שחר, אשר דחה על הסף את בקשת המערערת לקבוע כי היא זכאית לפיצויים כספיים ולא לביצוע תיקונים על ידי המשיבות. כמו כן טוענות המשיבות כי קיימת להן זכות תיקון מכח הדין או ההסכם. מכח הדין, באשר לפי סעיף 4(ב) לחוק המכר, התשכ"ח-1968, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, והזדמנות כזו לא ניתנה לדידן. לא זו בלבד, אלא שלטענתן המערערת הכשילה את המשיבות בביצוע התיקונים. סעיף 9(ו) להסכם, קובע כי אם יתגלו ליקויים בדירה, תעמוד למשיבות הזכות להיכנס לדירה כדי לתקן את הליקויים. בנוסף מצביעות הן על כך כי עלות תיקון הליקויים על ידן נמוכה מסכום הפיצוי למערערת, כפי שנקבע בחווה"ד של המומחה המוסכם. לטענתן, הואיל ועל המערערת חלה חובה כללית להקטנת הנזק, לא עומדת לה הזכות לקבל את הסעד הכספי כתחליף לתיקונים הנדרשים בפועל.

לעניין עוגמת הנפש, טוענות המשיבות כי המערערת היא זו שגרמה עוגמת נפש למשיבות בכך שהפרה חדשות לבקרים סיכומים והסכמים, ועשתה כל שלאל ידה להערים קשיים ומכשולים על המשיבות בתיקון הליקויים. המשיבות אף מלינות על כך כי נפסק למערערת החזר מלוא שכרו של המומחה ושכ"ט עו"ד גבוה מהמקובל.

• ד י ו ן
• פיצוי בגין איחור במסירת הדירה