פסק-דין בתיק עא 1398/05

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך, מיום 13.02.05, לפיה נדחתה בקשה לביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המערער, ישראל גודוביץ, שהינו אדריכל ומתכנן ערים, הגיש בתאריך 12.11.2001 לבית משפט זה תביעה על דרך של המרצת פתיחה (ה"פ 1318/01).

בתביעתו ביקש המערער מבית המשפט ליתן צו המכריז כי בהתבסס על מכתב מיום 20.02.1992, שנשלח למערער על ידי סילבן פרדמן בהוראתו של משיב 1, נשתכלל חוזה מחייב בינו לבין המשיבים.

ליתן צו המכריז כי מסמך שהגישו המשיבים או מי מטעמם באוגוסט 2001 במסגרת הליך בוררות, המתנהל בצרפת, מהווה הודאת חוץ של בעל דין בחובם למבקש ומשכך לא התיישנה התביעה, מאחר שיש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד הגשת המסמך לבוררות.

כן התבקש בית המשפט להצהיר כי המערער זכאי לקבל את הסכום עליו הוצהר במסמך, שצורף וסומן כנספח ב', מתוך כל פסק בוררות שיינתן לזכות המשיבים או מי מהם.

להמרצת הפתיחה צרף המערער תצהיר, המפרט את נסיבות ההתקשרות הנטענת, השירות שהוענק על ידו וחובם של המשיבים כלפיו.

כמו כן התייחס המערער בתצהירו למועד בו נודע לו לראשונה על הצהרת המשיבים, לפיה שילמו לו פיצוי בסך 1.25 מיליון דולר.

ההליכים המקדמיים בין הצדדים לא נוהלו ביעילות כנדרש ופעמיים נאלץ בית המשפט ליתן פסקי דין נגד המשיבים בשל מחדליהם.

פסקי דין אלה בוטלו, בכפוף לתשלום הוצאות.

הערעור שבפני מתייחס לפסק דין המוחק את תביעות המערער, שניתן בתאריך 13.01.05, בשל אי הגשת תגובה לבקשה לסילוק ההליך על הסף בשל התיישנות והעדר יריבות.

המערער אינו חולק על כך שניתנו לבאי כוחו שתי הזדמנויות להגיב על הבקשה וכי התגובה לא הוגשה במועד שנקבע על ידי בית המשפט וגם לא במועד מאוחר יותר, עליו הוסכם בין באי כוח הצדדים.

עו"ד שרון המר מאשרת בתצהירה, התומך בבקשת הביטול, כי הבקשה לסילוק על הסף הומצאה למשרד ב"כ המערער פעמיים וכי בתאריך 08.12.2004 אף קיימה שיחה עם עו"ד בר נתן, ב"כ המשיבים, במסגרתה ביקשה אורכה להגשת התגובה אולם, עקב טעות משרדית בתום לב ועומס עבודה לא הוגשה התגובה במועד.

כב' הרשם דחה את הבקשה בנימוק כי למרות הארכות שניתנו להם לא הגישו באי כוחו של המערער את תגובתם ולהשקפתו, הטענה לפיה מדובר ב"טעות משרדית" הינה אמירה סתמית שלא די בה להסביר את המחדל של אי הגשת תגובה לבקשה.

באשר לנדבך השני של הבקשה, סיכויי ההליך, קובע כב' הרשם כי על פי המסמכים התיישנה התובענה, וטענת המערער היא להודאת המשיבים בזכותו, המפסיקה את מרוץ ההתיישנות. אלא שהמערער לא צרף תצהיר לבקשת ביטול ההחלטה למרות שמדובר בטענות שבעובדה שחובה היה לתמוך אותן בתצהיר. כמו כן סבר כב' הרשם שתוכנו של המסמך, המוגדר כנספח ב', אינו תומך בגישה לפיה מדובר בהודאת בעל דין.

דיון:

"כאשר ניתן פסק דין בהעדר צד, ואותו צד הגיש בקשה לבטל את פסק הדין על פי תקנה 227 לתקנות סדר דין, הרי שיבדוק בית המשפט בעיקר שתי שאלות:

(1) האם יש למבקש סיכויי הצלחה אם יבוטל פסק הדין? תוך יישום לגבי המקרה שלנו: האם יש למבקשת לכאורה הגנה של ממש? (ראה ספרו הנ"ל של ד"ר י' זוסמן בעמ'    556).

בע"א 276/62 [2] בעמ' 354 נקבע בעניין זה:

(1) 'אין עליו בשלב זה להוכיח ממש את הגנתו, עליו רק לשכנע לכאורה כי יש לו הגנה אם יוכיח אותה...'.