פסק-דין בתיק עא 1320/04

סגן הנשיא נסים ממן

השאלה שבמחלוקת

1.  פסק דין זה עוסק בשאלה האם היה מקום לדחות על הסף את תביעת המערערת נגד המשיב [להלן - הבנק] בשל מעשה בית דין, השתק פלוגתא או התיישנות.

ההליך הקודם

2.   ביום 12.1.95 הגיש הבנק נגד המערערת תביעה בסדר דין מקוצר [ת.א. 146/95 להלן - תביעת הבנק] בגין יתרת חובה. הסכום נבע מיתרת חוב בחשבון ומאי-פירעון במועד של שלוש הלוואות: הראשונה, מיום 18.2.93 ע"ס 25,000 ש"ח השניה מיום 23.8.93 ע"ס 65,000 ש"ח והשלישית מיום 16.10.94 ע"ס 161,000 ש"ח. המערערת לא הגישה בקשת רשות להגן ופסק הדין שניתן חייב אותה בסכום התביעה 242,203 ש"ח, ועוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. פסק הדין לא הוגש לביצוע אלא בחודש מרץ 1999. עם קבלת מסמכי ההוצאה לפועל בשנת 2000 הגישה המערערת בקשה לביטול פסק הדין. היא טענה כי אינה חייבת לבנק את יתרת החוב משום שהחשבון שימש למעשה את העסק שבעלה לשעבר ניהל וכי ההלוואות והאשראי שהועמדו לזכות החשבון מקורם במרמה והטעיה על ידי בעלה ובחלקם בקנוניה בינו ובין פקידי הבנק. לגוף ההלוואות טענה המערערת:

א. היא חתמה על מסמכי ההלוואה השניה [מיום 23.8.93 ע"ס 65,000 ש"ח] אך הסכמתה מקורה בלחצים על ידי בעלה, פקיד הבנק לאחר שהוצג לה מצג שווא לפיו הרכב שיירכש בכספי ההלוואה ישמש לביטחון ההלוואה;

ב. מסמכי ההלוואה השלישית [מיום 16.10.94 ע"ס 161,000 ש"ח] נחתמו בידי בעלה ולא בידיה;

ג. פקידי הבנק הטעו אותה על ידי יצירת מצג שמצבו הכלכלי של בעלה טוב והוא נטל הלוואות מחשבונה בלי ידיעתה.

המערערת לא טענה דבר בעניין הלוואה הראשונה.

3.   רשם בית משפט השלום דחה את הבקשה בקבעו כי כתב התביעה הומצא למערערת בסמוך לאחר הגשת התביעה בשנת 1995, כך שבקשת הביטול הוגשה למעלה מחמש שנים לאחר המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. זאת ועוד: הבקשה לביטול הוגשה למעלה משנה לאחר המצאת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

4.   בכך לא הסתיים העניין. ביום 10.12.01 הגישה המערערת לבית משפט השלום בעפולה תביעה לחייב את הבנק לשלם לה סכום של 1,480,359 ש"ח בגין נזיקין [להלן - התביעה]. עילות התביעה הן אלה:

א.  הבנק הפר את הוראות חוק הבנקאות [שירות ללקוח] התשמ"א - 1981 ואת כללי הבנקאות [שירות ללקוח] [גילוי נאות ומסירת מסמכים] התשנ"ב - 1992;

ב. ביצוע ההלוואה השניה הוא פרי מצג שווא מצד בעלה ומצד פקידי הבנק;

ג. היא אינה חתומה על מסמכי ההלוואה השלישית ובעלה הוא שחתם עליהם, אלא שלא היה מוסמך לחייב את החשבון בחתימתו. הבנק התרשל בכך שאישר לבעלה ליטול בשמה את ההלוואה;

ד.  הבנק התרשל בכך שהעניק לבעל הלוואות מעבר ליכולת ההחזר שלו.

בתגובה לתביעה הגיש הבנק כתב הגנה וגם בקשה לדחיית התביעה על הסף. נימוקיו היו שניים:

א. פסק הדין שניתן בתביעת הבנק משנת 1995 מהווה מעשה בית דין או השתק פלוגתא בנושאים שהמערערת מעוררת בתביעתה;

ב. עילות התביעה שלה התיישנו.

פסק הדין נשוא הערעור