פסק-דין בתיק עא 1286/05

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה, שניתן ביום 10.2.05, על ידי כב' השופט י. וגנר, בת.א. 27275/97.

התביעה שהוגשה על ידי המערערים ביום 22.12.97, הועמדה על סכום של 394,063 ש"ח. בשלב מאוחר יותר, ביקשו המערערים לתקן את כתב התביעה ולהעמידו על סכום של 200,000 ש"ח לצורכי אגרה, וביום 24.12.01, נעתר בית המשפט לבקשתם.

ביום 20.10.02 הותר למערערים לתקן את כתב תביעתם בשנית. בהתאם לכך, הגישו המערערים כתב תביעה מתוקן, אשר כלל ליקויים נוספים שעניינם שברים באריחי חדר הדיור, שנגרמו, לטענתם, כתוצאה משקיעת הרצפה. סכום כתב התביעה נותר ללא שינוי.

2.         ואלה הנסיבות הצריכות לענייננו, כפי שתוארו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא: ביום 24.6.94, חתמו המערער ורעייתו ז"ל (להלן: "המערערים") על הסכם עם המשיבה - חברה קבלנית - לפיו התחייבה המשיבה לבנות עבור המערערים דירה בת חמישה חדרים ברח' ראול וולנברג  10 בחיפה (דירה מס' 3), אליה גם יוצמדו, מכח ההסכם, מקום חנייה ומחסן.

המערערים הגישו תביעה לביהמ"ש קמא, בגין ליקויי בנייה שנתגלו בדירה, וכן בגין אי התאמה בין האמור בהסכם לבין הדירה כפי שנמסרה לידיהם בפועל. זאת משום  שלמערערים נמסרה דירה בת 4.5 חדרים, בעוד שבהסכם צוין כי הדירה תהיה בת חמישה חדרים, וכן הוסכם כי יקבלו מקום חנייה מסומן. בנוסף נטען, כי לדירה נגרמה ירידת ערך.

3.         ב"כ הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם, לעניין ליקויי הבנייה. ואולם, מאחר שהיה פער ממשי בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים (160,800 ש"ח לעומת 2,700 ש"ח), מינה בימ"ש קמא את ד"ר עמי גלזמן כמומחה מטעמו.

4.         ביום 10.2.05, קיבל ביהמ"ש קמא את התביעה בחלקה. בפסק דינו התבסס בימ"ש קמא, על חוות הדעת שהיו בפניו, וכן על ביקור שנערך בדירה ביום 26.2.02, ביחד עם הצדדים ובאי כוחם, שאז התרשם השופט קמא מן הליקויים הנטענים.

5.         בהתבסס על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, קבע בימ"ש קמא, כי בדירה הנדונה נתגלו ליקויי בנייה המצדיקים פיצויים של התובעים, בסכום של 11,643 ש"ח. 

באשר לטענת המערערים על שברים באריחי חדר הדיור, קבע ביהמ"ש קמא, כי גרסתה של המשיבה לפיה נגרם השבר "בזדון", מתיישבת יותר עם ההיגיון והמציאות, ולכן דחה את טענת המערערים כי מדובר בכשל תכנוני וביצועי.

ביחס לטענה בדבר ירידת ערך הדירה, קבע ביהמ"ש קמא, כי לא שוכנע שאכן נגרמה ירידת ערך, מאחר שמדובר באחוז ליקויים קטן, אשר מהווה למעשה  4% משווי התביעה.

בהתייחס לטענת המערערים באשר לחיובם על ידי המשיבה בגין תוספות ושינויים שלא הוזמנו על ידם, קבע ביהמ"ש קמא, כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה בעניין זה.  זאת, מאחר שלאורך כל השנים נעשו התוספות על דעת המערערים, אשר גם שילמו בעבור כל התקופה ועד הגשת התביעה, מבלי להעלות טענה כלשהי.

באשר למחלוקת בקשר למספר החדרים, קבע בימ"ש קמא, כי מכיוון שהוכח שהדירה היא בת 4.5 חדרים, בעוד שבהסכם הרכישה נרשם כי הדירה תהיה בת חמישה חדרים, הרי שהתובעים זכאים לפיצוי. בית המשפט פסק, כי הפיצוי שיינתן הוא כעלותם של שינויי החלוקה הפנימית בדירה, וזאת בסכום של 4,555 ש"ח בצירוף מע"מ. בנוסף, ציין השופט, כי מאחר ששטח הדירה לא נפגע, הרי שלא נגרמה ירידת ערך לדירה.

באשר למחלוקת ביחס ל"מקום חנייה מסומן", קיבל ביהמ"ש קמא את גרסת המשיבה, ופסק, כי המערערים קיבלו מקום חנייה בו הם עושים שימוש בפועל, אלא שבשלב זה אין ניתן לרשום את החנייה על שמם בלשכת הרישום בשל בעיות פרוצדורליות. לכן, נשמרת לתובעים הזכות לתבוע בעתיד את המשיבה בגין רכיב זה, אם לא תירשם החנייה על שמם, לכשיירשם הבניין כבית משותף.

בנוסף, פסק השופט למערערים סכום של 5000 ש"ח כפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, וכן החזר הוצאות המשפט בשיעור של 15% מהסכומים שהוצאו בפועל.

6.         הערעור אינו מתייחס לכל ליקויי הבנייה שנטענו בתביעה ולעלות תיקונם, אלא לארבע נקודות בלבד, כפי שיפורטו להלן.

            שברים באריחי חדר הדיור - לטענת המערערים, טעה בימ"ש קמא, כאשר קיבל את עמדת המשיבה לפיה אין המדובר בשקיעת הרצפה שמקורה בכשל תכנוני או ביצועי, כפי שעלה מחוות הדעת שהוגשה מטעם המערערים, וקבע כי גירסת המשיבה לפיה השבר נגרם בזדון מתיישבת יותר עם המציאות.

המערערים מבקשים גם להביא בפנינו ראייה נוספת, אשר לא היתה בידיעתם במהלך ניהול התביעה בפני ביהמ"ש קמא, לפיה, בדירה שבנויה מעל דירתם הופיעה אותה בעייה בריצוף באותם האזורים.

ירידת ערך הדירה - בהקשר זה, מספר טענות בפי המערערים. ראשית, טוענים הם, כי טעה ביהמ"ש קמא בדחותו את הראייה היחידה שהוגשה בפניו - חוו"ד שמאי מקרקעין מטעם המערערים - זאת בהניחו שחוות הדעת הנ"ל מסתמכת רק על הליקויים שפורטו בחוות הדעת של המהנדס מטעמם.

שנית, לטענתם, טעה ביהמ"ש בהתעלמו ממיקום חדר הדוודים בקומה הראשונה, הקומה בה נמצאת דירת המערערים, בניגוד למיקומה במפלס 2 כפי שמופיע בתשריט הבניין. טעה גם ביהמ"ש, בהתעלמו מהרעש והרטיבות, אשר נגרמים לדירת המערערים עקב הצמדת חדר הדוודים לדירת המערערים. עוד טוענים הם, כי בימ"ש קמא לא התייחס לנזילה ולרעש בחדר השינה כתוצאה מהנזילה והזרימה של המים בחדר הדוודים. כן טעה ביהמ"ש, בכך שלא נתן ביטוי כספי לפגם התפקודי ולמטרד שנגרם לדירה, כפי שפורטו בחוות הדעת של השמאי ביאנקו, מטעם המערערים, מבלי שהוגשה בקשר לכך חוו"ד נגדית מטעם המשיבה.