פסק-דין בתיק עא 1281/04

המערערים הינם תושבי הכפר בוקעתא שברמת הגולן. במסגרת הליכי הסדר מקרקעין שנערכו באזורם לפני כ-20 שנה התעוררה ביניהם לבין המדינה, הפועלת באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, (להלן "המינהל"), מחלוקת אודות זכויות בחלקת קרקע שסומנה כחלקה זמנית מס' 3 בגוש 202014.

המחלוקת בין בעלי הדין הגיעה לערכאה הנוכחית ובתום ההתדיינות הושגה פשרה אשר אף זכתה ביום 6/7/93 לתוקף של פסק דין. היה זה בתיקי הסדר קרקעות מס' נ/568 ו-נ/569 שאוחדו, (להלן יקראו שניהם יחד "תיק ההסדר").

על פי פסק הדין שניתן בתיק ההסדר, כאמור לבקשת בעלי הדין ובהסכמתם, נקבע כי החלקה הזמנית הנ"ל תחולק לשניים באופן כזה שמלוא הזכויות במחצית ממנה, בתחום שסומן בספרה IIבתשריט שצורף, בהיקף של 7 דונם, כולל זכויות הבעלות והחזקה, תירשמנה בשם המערערים ותימסרנה לידיהם.  ההסכם שעמד ביסוד הפשרה ופסק הדין יקראו להלן בהתאמה "ההסכם"  ו- "פסק הדין" והשטח שהוסכם שיעבור למערערים, שלימים סומן כחלקה סופית מס' 3 בגוש 202014, יקרא להלן "החלקה". גבי המחצית האחרת, היינו שטח זהה לשטח החלקה, הוסכם כי היא תישאר בבעלות המדינה. רישום זכויות הבעלות בחלקה בשמם של המערערים נעשה בחודש אוגוסט 1995. ההליכים בבית המשפט, בתיק ההסדר, התנהלו משך מספר שנים כשבמהלכן נקבעו עובדות בשטח החלקה. משיבה מס' 3, החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, (להלן "ההסתדרות הציונית"), ביקשה בזמנו להקצות למשיב מס' 1, מושב נוה אט"יב, (להלן "המושב"), שטח קרקע לנטיעת מטע תפוחים. לאחר מגעים שקוימו בין גורמים אלה לבין המינהל העמיד זה לרשותה של ההסתדרות הציונית, בעבור המושב, שטח קרקע בן כ-180 דונם  אשר היה בניהולו בסמוך לכפר בוקעתא. בתחום שטח זה, שלהלן יקרא "משבצת הקרקע", נכללה גם החלקה.

בעוד ההליכים בתיק ההסדר מתנהלים, מסר המינהל לחזקתו ולעיבודו של המושב את משבצת הקרקע. במימון ההסתדרות הציונית הוכשרה משבצת הקרקע, הונחה בה תשתית מתאימה וניטע מטע לרבות בתחום החלקה וכל זאת כאמור בעבור המושב. עבודות ההכשרה והנטיעה הסתיימו בטרם הושגה הפשרה וניתן פסק הדין. יצוין כי במהלך התנהלותם של ההליכים המשפטיים הוצא לבקשת המינהל צו מניעה זמני אשר בגדרו נאסר על המערערים להיכנס לשטח המריבה, לתפוס בו חזקה או לשנות את מצבו. מסתבר כי המערערים מצידם הבחינו בנעשה בשטח ועתרו לצו מניעה נגדי כנגד המינהל. בעתירתם טענו המערערים, בין היתר, כי "המינהל ואנשיו נכנסו לשטח, גידרו אותו, סיקלו אותו, הניחו בו צינור מים ראשי להשקאה והכינו ומכינים את השטח לנטיעות". עוד הוסיפו וטענו כי:

הציטוט לקוח מתוך עתירתם של התובעים בתיק המ' 543/90 שהתנהל במסגרת תיק ההסדר.

ביום 10/12/90 מתייצבים בעלי הדין בבית המשפט לדון בעתירתם של המערערים לסעד הזמני ובפרוטוקול הדיון נרשמת הצהרתו של ב"כ המדינה והמינהל, עו"ד בר-חוק, בזו הלשון:

למשמע הצהרת ב"כ המדינה מודיע ב"כ המערערים כי הוא מבטל את בקשתו.

מובן כי על המדינה והמינהל היה למלא אחר הצהרת בא כוחם ולכבדה כאילו היתה לצו מאת בית המשפט.

מתוך מה שנאמר וסופר עד כה, ברי הדבר שהמינהל לא מילא אחר התחייבותו. עבודות ההכשרה נמשכו במשבצת הקרקע ובה החלקה וניטעו הנטיעות, כך שביום מתן פסק הדין בתיק ההסדר ליבלב כבר בחלקה המטע שבינתיים גם נמסר על ידי המינהל וההסתדרות הציונית לשימושו של המושב. כאמור העבודות בחלקה נמשכו חרף ובניגוד להצהרתו-התחייבותו של ב"כ המינהל ביום 10/12/90 בפני בית המשפט. 

עובר להגשת התובענה נשוא ההתדיינות הנוכחית פנה בא כוחם של המערערים למינהל וביקש לקבל את החזקה בחלקה. פנייתו לא נענתה. ביום 11/11/99 הגישו המערערים את תביעתם נשוא ההתדיינות הנוכחית. בתביעתם ביקשו המערערים מבית המשפט כי יצווה על המושב והמינהל לסלק ידם מהחלקה ויחייב את האחרונים בתשלום דמי שימוש בה מאז מתן פסק הדין ועד לפינויה.

המינהל התגונן כנגד התביעה וביקש לדחותה מכל וכל, אם כי הוא אישר בסעיף 4.א. לכתב הגנתו המתוקן כי המערערים פנו אליו בסוף שנת 1995 וביקשו לקבל החזקה בחלקה. המינהל לא הסתפק בהדיפת התביעה כנגדו אלא בחר לצרף לכתב הגנתו תביעה שכנגד ובה ביקש לחייב את המערערים, למקרה ועתירתם לקבלת החזקה בחלקה תענה, לשפות אותו, את המינהל, כדי ערך ההשקעות שנעשו בחלקה והשבת שווין. (כזכור ההשקעות בחלקה מומנו על ידי ההסתדרות הציונית). המושב מצידו ביקש אף הוא לדחות התביעה מעל פניו ובמקביל הוציא הודעות לצד שלישי כנגד ההסתדרות הציונית וכנגד המינהל, למקרה ויחויב לפנות החלקה. המושב תבע מצדדי ג' פיצוי ושיפוי בגין שעות העבודה שהושקעו על ידו לדבריו בנטיעת המטע ובגין ההוצאות שנגרמו לו אגב תחזוקת המטע ועיבודו מאז קיבל החזקה בו לידיו. (הכוונה כמובן לאותו חלק מהמטע הנטוע על החלקה).

ההסתדרות הציונית ביקשה לדחות מעל פניה את התביעה ואת ההודעה לצד שלישי. גם המינהל התגונן כנגד ההודעה ששוגרה אליו. בהמשך ולפי הצורך, נשלב בדיוננו ונצביע על אותן טענות ספציפיות שהועלו על ידי בעלי הדין והכל ככל שהדבר יהיה דרוש להכרעה.

בהסכמת ב"כ בעלי הדין נקבע כי בראשונה יתן בית המשפט דעתו והכרעתו בשאלות המשפטיות שהתעוררו באשר לזכויות בחלקה, כשעל פי המוסכם השאלות שבתחום השמאות תוכרענה בנפרד. לאחר ששמע הראיות ובחן טענות בעלי הדין קבע בית משפט קמא את הממצאים כדלהלן:

ראשית נדרש בית המשפט לשאלה מה הוסכם בין הצדדים להסכם הפשרה, האם הוסכם להעביר הבעלות בחלקה, כשהיא כוללת את המטע אשר עליה, אם לאו. ברי שנטיעת המטע השביחה את ערך הקרקע. על פי קביעת בית המשפט ערך הנטיעות ושווין הכלכלי עולה על שווי החלקה כשהיא פנויה. בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי המדינה לא התכוונה ולא הסכימה, בגדרו של ההסכם, למסור את החלקה לתובעים כשהיא נטועה. כלשונו של בית המשפט: