פסק-דין בתיק עא 1259/05

כב' השופטת אסתר הלמן :

1.         המערער, בעל עסק לחלפנות וניכיון צ'יקים, הגיש ללשכת ההוצאה לפועל, בקשה לביצוע שטרות שנמשכו על ידי המשיב, וזאת במסגרת שלושה תיקי ההוצל"פ שלהלן:

תיק הוצל"פ 7-01-04688-08 נפתח ביום 25.3.01 לביצוע שטר חוב על סך 200,000 ש"ח, שמועד פרעונו הנקוב 22.3.01 (להלן: " שטר החוב"), יחד עם שלושה שיקים שסכומם הכולל 15,000 ש"ח ומועדי פרעונם במרץ 2001, תיק הוצל"פ  2-01-05255-08 נפתח ביום 3.4.01 לביצוע 8 שיקים בסכום כולל של 53,600 ש"ח שמועדי פרעונם במהלך חודש מרץ 2001, ותיק הוצל"פ 9-01-08136-08 נפתח ביום 29.5.01 לביצועם של 54 שיקים בסכום כולל של 329,128 ש"ח, שמועדי פרעונם במהלך החודשים מרץ - אפריל 2001.

2.         המשיב התנגד לביצועם של השטרות, ובקשותיו להתגונן מפני התביעה נתקבלו.

3.         בפני בית משפט השלום בנצרת נדונו במאוחד שלוש התובענות, (ת.א. 5901/02, ת.א. 5902/02, ות.א. 5903/02) ובפסק דינו מיום 18.7.05 דחה בית משפט קמא (כב' השופט ע. עלבוני) את שלוש התביעות וחייב את המערער לשאת בהוצאות המשיב (להלן: " פסק הדין").

4.         על פסק דין זה משיג בפנינו המערער, ומבקש לקבוע כי בית המשפט קמא שגה בקביעותיו ובמסקנותיו.

5.         אין חולק כי המשיב מסר בידי המערער שטרות לניכיון במסגרת עיסוקיו של המערער, תמורתם קיבל כסף מזומן בניכוי ריבית מוסכמת, אשר שיעורה שנוי במחלוקת.

לגרסת המשיב, לווה בדרך זו מהמערער סכומי כסף לא גבוהים, תמורת ריבית של 10 אחוז לחודש, ומאחר ולא יכול היה לעמוד בהחזר ההלוואות, נטל הלוואות נוספות בסכום הקרן והריבית שנצטרפה, עד שגובה החוב הגיע לסכום הצ'יקים שמסר בידי המערער.

6.         התביעה ביחס לשטר החוב נדונה במסגרת ת.א. 5903/02, ובמהלכה הודה המערער כי שטר החוב ניתן לו לשם הבטחת תשלום יתר הסכומים שנתבעו. המערער אישר כי איננו זכאי לקבלת סכום שטר החוב, בנוסף ובמצטבר ליתר הסכומים שנתבעו, אך עמד על כך שיפסקו לטובתו הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

            דרישת המערער לפסוק לטובתו הוצאות ושכ"ט עו"ד, עבור הליך הגשתו לביצוע של שטר החוב נדחתה, תוך שבית המשפט מתח ביקורת על התנהגותו של המערער, חוסר תום הלב וניצול לרעה של הליכי בית המשפט, שכן השטר הוגש לביצוע במקביל לדרישת החוב המובטח, כפי שבא לידי ביטוי בצ'יקים שהחזיק המערער בידו.

            בעניין זה לא מצאתי כל עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

לא הייתה כל הצדקה עניינית להגיש לביצוע את שטר החוב, כאשר במקביל נקט המערער הליך לביצוע הצ'יקים, שלשם הבטחת תשלומם נמסר בידו שטר החוב. הדרך בה נקט המערער הגדילה ללא הצדקה את הוצאות ההליך.

7.         בפני בית המשפט קמא, לא הייתה כאמור מחלוקת שהצ'יקים שהוגשו לביצוע מקורם בעסקאות ניכיון, שמטרתן הייתה להעניק למשיב הלוואות, כנגד ריבית (שלגבי שיעורה נטושה מחלוקת).

בית המשפט קיבל עמדת המשיב, כי על ההלוואות דנן יש להחיל את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1999, (להלן: " החוק"), וכי המשיב זכאי להגנות הקבועות בחוק, לרבות אלו הקבועות בסעיפים 5,6, לאחר ששוכנע כי לא חל הסייג שבסעיף 15(ב) לחוק.

בית המשפט קמא קבע עוד כי המערער הפר את החובות העיקריות המעוגנות בחוק, שעניינן, דרישת הכתב (לפי סעיף 2 לחוק), חובת הגילוי (לפי סעיף 3 לחוק), וחרג מעלות האשראי המירבי (כהגדרתו בסעיף 5 לחוק).

בהמשך לכך נקבע כי משהפר המערער את חובת הגילוי ולא פירט בפני המשיב מהו שיעור העלות הממשית של האשראי שנתן, רובץ הנטל על שכמו להוכיח את שיעור הריבית והוא לא עשה כן, והכשיל את המשיב מליהנות מהגנת סעיף ההגבלה על העלות הממשית של האשראי.

            המשיב לעומתו, הציג חוות דעת של רואה החשבון, מר אבי לוגסי.

            בית המשפט קמא סקר את הטענות הרבות שהעלה כנגדה ב"כ המערער, וקבע כי המערער עצמו הביא לכך שחוות הדעת נסמכת על הנחות רבות, משהסתיר ראיות שיכלו להשלים את התמונה העובדתית.

בפרט התייחס בית המשפט למחברת שניהל המערער, כעולה מעדותו, בה רשם את פרטי השקים שקיבל וסכומי המזומנים שמסר תמורתם. על מחברת זו סיפר המערער לראשונה בחקירתו נגדית, לא גילה אותה במסגרת גילוי המסמכים, ולא הציגה בפני בית המשפט.