פסק-דין בתיק עא 1240/05

1.       ערעור על פסק דינה של כב' המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה ( גב' צ' פיגנבאום) מתאריך 18.1.05 בתיק מ' 28/04.

2.       המערערות והמשיבים הם בעלי יחידות בבית המשותף המצוי ברח' הרופא 50 בחיפה. הבניין בנוי בצורה מדורגת, כך שהמרפסת הצמודה לדירת המערערות משמשת כגג דירתם של המשיבים.

3.       במשך מספר שנים, ועוד לפני שהמערערות רכשו את דירתן בבניין, סבלו המשיבים מרטיבות בדירתם, וסברו כי מקור הרטיבות באיטום לקוי של רצפת המרפסת הצמודה לדירת המערערות.

          המשיבים פנו למערערות מספר פעמים וביקשו כי תתקנה את הליקוי, אך פניות המשיבים לא נשאו הפירות המיוחלים. משלא נענו המערערות לבקשת המשיבים לתקן את ליקויי האיטום, ולמנוע חדירת רטיבות לדירת המשיבים, ביקשו המשיבים רשות המערערות להעסיק אנשי מקצוע מטעמם, והמערערות הסכימו. לפיכך, בתיאום עם המערערות, שכרו המשיבים שירותיהם של אנשי מקצוע, אשר ביצעו עבודות שונות במרפסת דירת המערערות, ובעיית הרטיבות באה על פתרונה.

4.       בתביעתם שהוגשה לכב' מפקחת על רישום המקרקעין, עתרו המשיבים לכך שהמערערות תחוייבנה לשלם להם ההוצאות שהוציאו בתיקון ליקויי האיטום במרפסת דירתן, אך המערערות הכחישו חבותן.

5.       בהודעה משותפת שהגישו באי כוח הצדדים לכב' המפקחת, הסכימו ב"כ הצדדים, שפסק הדין יינתן על פי סיכומים בכתב שיוגשו "והמסמכים, הכתבים והתצהירים שצורפו להם", והוא שהוסכם - כך היה.

6.       בפסק הדין, שכאמור ניתן  על פי סיכומי הצדדים וכל יתר החומר שהוגש לכב' המפקחת, קבעה כב' המפקחת, כי הליקוי במרפסת דירת המערערות הוא הסיבה לחדירת רטיבות לדירת המשיבים "בכל עת שהיא", ואת מסקנתה זו בססה כב' המפקחת, בין היתר, על העובדה, "שאפילו בעיצומו של הקיץ, בעת שהוצפה מרפסת דירת הנתבעות, חדרה רטיבות לדירת התובעים".

          כב' המפקחת דחתה טענת המערערות כי תביעת המשיבים התיישנה, וכן דחתה טענתן כי בקבלת הסכמת המערערות לביצוע התיקונים באמצעות בעלי מקצוע מטעמם, ויתרו המשיבים על זכותם לתבוע את המערערות. באשר לסכום החיוב, פסקה כב' המפקחת למשיבים רק 75% מהסכום שתבעו, בקובעה, כי העבודות שבוצעו על ידי בעלי המקצוע מטעמם "היטיבו עם דירת התובעים מעבר למתחייב מהרטיבות שהוסבה לה".

          על כן, בסיפא לפסק הדין, חייבה כב' המפקחת את המערערות לשלם למשיבים סך 59,405 ש"ח, ובנוסף לכך הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

7.       המערערות אינן משלימות עם פסק הדין של כב' המפקחת ומכאן ערעורן.

          בערעורן טוענות המערערות, כי שגתה כב' המפקחת בקביעתה שהרטיבות בדירת המשיבים מקורה במרפסת דירתן, ועוד טוענות הן, כי אפילו היה מקום לקבוע כך, כי אז תביעת המשיבים התיישנה. בעניין ההתיישנות הוסיפו המערערות וטענו, כי היה על המשיבים לפעול לתיקון חדירת הרטיבות עוד לפני שהמערערות רכשו זכויותיהן בדירתן, ולהפנות את תביעתם בעניין זה כנגד בעליה הקודמים של הדירה.

          המערערות מוסיפות וטוענות, כי המשיבים הגישו תביעתם נגדן בשיהוי ניכר ובלתי סביר, ועוד טענו, כי מקור הרטיבות בקירות החיצוניים של הבניין, שהם רכוש משותף, ועל כן היה על המשיבים לתבוע את כלל דיירי הבניין ולא רק אותן. כמו כן חזרו המערערות וטענו, שהמשיבים ויתרו על זכות התביעה בעת שקיבלו הסכמת המערערות לכך, שהתיקונים יבוצעו באמצעות בעלי מקצוע שנשכרו על ידי המשיבים.

8.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט לדחות את הערעור, ואלה טעמי:

(א)     הנני סבור כי בדין דחתה כב' המפקחת את טענת ההתיישנות שנטענה על ידי המערערות. המפקחת קבעה, כי "אין המדובר בעוולה נזיקית חד פעמית המקימה עילת תביעה אלא בעילה מקרקעית, מתחום דיני הקניין, עילה המתמשכת ומתחדשת [כל] אימת שתוצאותיה באות לידי ביטוי בפועל וכל עוד לא באה על תיקונה".

          תמים דעים אני עם כב' המפקחת, ואוסיף, כי משמעות טענת ההתיישנות הנטענת על ידי המערערות היא, שאם חלפה תקופת ההתיישנות, לא יהיו עוד המשיבים זכאים לתבוע את המערערות לבצע תיקונים בדירתן, וייגזר עליהם לחיות לנצח עם רטיבות החודרת ממרפסת דירת המערערות. תוצאה זאת אינה מתקבלת על הדעת. למעשה, בכל פעם בה חדרה רטיבות לדירת המשיבים, צמחה למשיבים העילה לדרוש מהמערערות לבצע התיקונים בדירתן למנוע את חדירת הרטיבות. זאת ועוד, המשיבים עתרו לכך שהמערערות תחויבנה להשיב להם סכומי כסף, שהוציאו בתיקון המרפסת הצמודה לדירת המערערות, ועילת התביעה הזו, תביעה שהיא כספית במהותה, צמחה למשיבים בעת שהוציאו הם את התשלום.

(ב)      אף טענת השיהוי אינה יכולה להתקבל בנסיבות העניין שלפני. ראשית, כלל לא נראה שהמשיבים השתהו בהגשת תביעתם. שנית, אינני סבור כי המערערות זכאיות לטעון טענת שיהוי, טענה שמקורה במערכת דיני היושר, מערכת שאינה חלה על העניין שלפני. אזכיר בהקשר זה, כי כב' המפקחת התייחסה להתכתבות שהוחלפה בין הצדדים, ממנה התרשמה המפקחת, כי המשיבים ביקשו להביא את הבעיה לפתרון ראוי, והיו אלה דווקא המערערות שהתעלמו מחובותיהן כבעלות דירה בבית המשותף.

(ג)      ככל שהדברים אמורים בטענת המערערות, כי שגתה כב' המפקחת בקביעתה, שמקור הרטיבות בדירת המשיבים היה ליקוי באיטום רצפת המרפסת הצמודה לדירתן, הנני סבור כי לטענה זו אין כל בסיס. על פי החומר שהונח לפני המפקחת, אכן הרטיבות בדירת המשיבים נגרמה כתוצאה מליקוי באיטום ברצפת המרפסת הצמודה לדירת המערערות, ואין כל מקום להתערב בקביעה זו. כמו כן אין כל מקום להפנות את האצבע המאשימה לעבר הרכוש המשותף.

(ד)      אף לטענת המערערות, כי המשיבים ויתרו על זכות התביעה נגד המערערות אין מקום. כב' המפקחת קבעה, כי לא הוכח בפניה כל ויתור שויתרו המשיבים על זכותם לתבוע את המערערות, להשבת ההוצאות שהיה עליהן להוציא בתיקון ליקויי האיטום ברצפת המרפסת, ואין לדעתי כל מקום להתערב בקביעתה זו, כמו גם בקביעתה, כי היו אלה דווקא המערערות שויתרו על האפשרות לשכור בעצמן בעלי מקצוע לתיקון הליקוי ברצפת המרפסת "תוך הותרת ההחלטות על פתרונות אפשריים לתובעים".

9.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: