פסק-דין בתיק עא 1228/06

השופט שאהר אטרש:

הועדה המקומית לתכנון ולבניה מבוא העמקים (להלן: " המערערת") ואימן דאהוד (להלן: " המשיב") אינם משלימים עם פסק דינו של בית משפט קמא, אשר קיבל את ערעורו של המשיב וקבע, כי המשיב זכאי לפטור מהיטל השבחה על-פי הוראת סעיף 19(א)(5) לתוספת השלישית עד למגבלת שטח של 160 מ"ר.

רקע עובדתי

1.         המשיב רשום כבעלים של מחצית הזכויות של נכס המקרקעין הידוע בתור חלקה 48 גוש 17389 בכפר כנא, הנמצא במרחב התכנון המקומי של המערערת (להלן: " המקרקעין"). בשנת 2004 הגיש המשיב למערערת בקשה למתן היתר בניה לבנית יחידת מגורים על המקרקעין בשטח עיקרי של 377.91 מ"ר. המערערת החליטה לאשר את בקשתו של המשיב בתנאים, לרבות תשלום היטל השבחה בהתאם לתוספת השלישית (להלן: " התוספת") לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק").

ביום 2.8.05 שוגרה למשיב "הודעה בדבר חבות היטל השבחה", לפיה, הודיע יו"ר הוועדה המערערת למשיב על חבותו בתשלום היטל השבחה בסך 19,200 ש"ח.

2.         המשיב ערער על חיובו בהיטל השבחה לבית משפט השלום בנצרת. המשיב סבר, כי הוא זכאי לפטור מלא מתשלום היטל השבחה משנמצא זכאי לסיוע ממשרד הבינוי והשיכון (בהתאם לתעודת זכאות מיום 6.1.05) וזאת מכח הוראות סעיף 19(ב)(5) לתוספת; עוד סבר המשיב, כי הוא זכאי לפטור בגין 120 מ"ר בניה לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת. משכך, ביקש המשיב מבית משפט קמא לבטל את היטל ההשבחה שקבעה המערערת ולקבוע, כי הוא זכאי לפטור מלא מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ב)(5) לתוספת; או לחלופין לקבוע, כי הוא זכאי לפטור בגין 120 מ"ר בניה לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת.

3.         בכתב תשובתה טענה המערערת, כי עד שנת 1990 היו קיימות מגבלות על שטח הדירה שלרכישתה ניתן הסיוע לחסרי דיור על-ידי משרד הבינוי והשיכון; מגבלות אלה הוסרו בשנת 1990, אולם לאורך שנים נהגו ועדות לתכנון ולבניה, לרבות המערערת, לאשר מתן פטור מלא מהיטל השבחה לזכאי משרד הבינוי והשיכון, אף ללא קיום הגבלה על שטח הדירה נשוא הפטור. המערערת הוסיפה וטענה בכתב תשובתה, כי הפטור המלא הנ"ל נראה מאז ומתמיד "בלתי סביר ומקומם בעליל", כי מכוחו נהנים גם מי שידם משגת לבנות 200 - 400 מ"ר ואף יותר. משכך, ובעקבות ההתפתחות האחרונה שחלה בפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 7417/01 צרי נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בגבעתיים, פ"ד נז(4), 879 (להלן: " פרשת צרי"), הגיעה המערערת לכלל מסקנה, כי אין מקום להמשיך וליתן פטור גורף מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ב)(5) הנ"ל. לטענת המערערת, משהוסרו מגבלות השטח בתכניות הסיוע ונעדרת בהן התייחסות לדירות מגורים ספציפיות כפי דרישת סעיף הפטור הנ"ל ("ובלבד שהסיוע מיועד לבניה של אותה דירת מגורים, או להרחבתה...") נשמט הבסיס החוקי למתן פטור מהיטל השבחה לפי אותו סעיף.

4.         באשר לפטור החלקי לפי סעיף 19(ג)(1) טענה המערערת בכתב תשובתה, כי הוראת הפטור חלה על הרחבתה של דירת מגורים קיימת או בניית דירת מגורים חדשה במקומה של דירת מגורים קיימת/ישנה, עד למגבלת 120 מ"ר הנקובה בסעיף; מאחר ובקשתו של המשיב היא לבנית בית מגורים חדש, כך המשיכה המערערת וטענה, אין הוא זכאי לפטור לפי סעיף 19(ג)(1). משכך, ביקשה המערערת מבית משפט קמא לדחות את הודעת הערעור של המשיב על כלל רכיביה.

פסק דינו של בית משפט קמא

5.         לאחר שעמד על עקרונות היסוד לפרשנות דבר חקיקה ועל הרציונל שביסוד היטל השבחה (לפי סעיף 196א' לחוק), פנה בית משפט קמא לפרשנותו של סעיף 19(א)(5) לתוספת וסבר, כי הפטור לפיו מותנה בהתקיימותם של שישה תנאים מצטברים והם:

                        א.         השבחה במקרקעין;

                        ב.         המקרקעין משמשים לבעליהם לבניתה של דירת מגורים או להרחבתה;

                        ג.          הבעלים זכאי לסיוע באחת מתכניות הסיוע של משרד הבינוי והשיכון;

                        ד.         הסיוע מיועד לבניה של אותה דירת מגורים או להרחבתה;

ה.         השטח הכולל של אותה דירה תואם את הוראת תכנית הסיוע לה הוא זכאי;

ו.          הפטור ניתן הן על קבלת היתר הבניה והן על העברת הבעלות או החזקה במקרקעין שלגביהם ניתן הפטור.

6.         בית משפט קמא היה בדעה, כי תכלית הפטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(א)(5) לתוספת היא חברתית סוציאלית, כאשר ביסוד הפטור מונח רעיון של צדק חברתי, לפיו, המחוקק מבקש לעזור לאזרחים הזכאים לסיוע ממשרד הבינוי והשיכון בשיפור תנאי מגוריהם.

            מכאן, פנה בית המשפט להכרעה בשאלה שעמדה לפתחו והיא, אם ביטול מגבלת השטח בתכניות הסיוע של משרד הבינוי והשיכון, משפיע על פרשנותו של סעיף 19(א)(5) ועל היקף התפרשותו הנורמטיבית?

7.         בית משפט קמא לא קיבל את עמדותיהם של הצדדים וסבר, כי פרשנותו התכליתית של סעיף 19(א)(5) לתוספת לאחר ביטול מגבלת השטח על-ידי משרד הבינוי והשיכון, מובילה למסקנה, כי הנורמה המשפטית לוקה בחסר גלוי, שניתן להשלימו בדרך של היקש מהפטור המעוגן בהוראת סעיף 19(ג)(1), היינו, שתהא מגבלת שטח, שלפיה, השטח הכולל של דירת המגורים לאחר בניתה או הרחבתה לא יעלה על 160 מ"ר. משהגיע לאן שהגיע, קיבל בית משפט קמא את ערעורו של המשיב וקבע, כי המשיב זכאי לפטור מהיטל השבחה על-פי הוראת סעיף 19(א)(5) לתוספת כפוף למגבלת השטח (160 מ"ר).

הסדר דיוני