פסק-דין בתיק עא 1210/05

השופט בנימין ארבל :

א.         כללי

1.         מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, כבוד השופט עילבוני, אשר נדרש לשאלה האם התמוטטות תיקרה, דקות ספורות לאחר שנסתיימה בה יציקת בטון באמצעות משאית ועליה משאבת בטון (להלן: "הרכב" או "המשאית"), הינה "תאונת דרכים" כמשמעות דיבור זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד" או "החוק").

ב.         העובדות

2.         המשיב מספר 5 הועסק בביצוע עבודות בניה בשירות המשיבה מספר 2. המשיבה מספר 3 הינה מבטחתה של המשיבה 2.

3.         המשיבה מספר 2 ביצעה עבודות בניה בשירות המערערת, שהיתה הקבלן הראשי באתר הבניה שברחוב כנפי נשרים בירושלים. במסגרת ביצוע עבודות אלה, נוצקה תיקרת בטון באתר.

הבטון הובא לאתר כשהוא מוכן, והוזרם למקום היציקה באמצעות משאית ועליה משאבה המיוחדת לביצוע פעולה זו (להלן: "המשאית"). המשאית הופעלה על ידי המשיב מספר 3, ובוטחה על ידי המשיבה מספר 4.

4.         מן הראיות אשר הובאו בפני ביהמ"ש קמא עולה, כי פעולת היציקה לא בוצעה על כלל השטח בו זמנית, אלא התיקרה חולקה למספר מקטעים, כאשר תהליך היציקה בוצע מקטע אחר מקטע.

5.         עם תום יציקת הבטון, בשטח המקטע עליו עמד המשיב 5 עם עוד אחרים, עברה משאית הבטון לצקת במקטע אחר. בחלוף 2-3 דקות לאחר תום היציקה במקטע הרלוונטי, ושעה שהמשיב 5 וחבריו עסקו ביישור הבטון שנוצק, באמצעות מכשיר המכונה "וויברטור", קרס חלק התיקרה עליו עבדו, ולמשיב 5 וחבריו נגרמו נזקי גוף. בגין נזקים אלה תבע המשיב 5 פיצויים בבית משפט קמא.

ג.          פסק דינו של בית משפט השלום

6.         המחלוקת צומצמה בבית המשפט קמא לשאלה האם יש לראות באירוע התאונה, כתאונת דרכים, כמשמעה בחוק.

המערערת דידן, אשר היתה כאמור בעת הארוע הקבלן הראשי, טענה כי התובע (הוא המשיב 5 דידן) נפגע בתאונת דרכים. זאת, בהסתמכה, בעיקר, על כללים שהותוו בפסק דינה של כבוד השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 5971/95 עובד לוי נ' ימין שמחון ואח', פ"ד נב(5)  70 (להלן: " פרשת עובד לוי").

כבוד השופט קמא איבחן בפסק דינו את המקרה דידן מן המקרה אשר נדון בפרשת עובד לוי הנ"ל, וקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים, שכן קריסת הגג אירעה לאחר שנסתיימה פעולת היציקה באותו מקטע, והמשאית עברה לצקת במקטע אחר. על כן, אין מדובר בארוע שאירע עקב הפעלת הכח המיכני של הרכב, ואין המקרה נכנס להגדרת "תאונת דרכים" על פי החוק.

בהתאם לקביעה זו, דן כבוד ביהמ"ש קמא בעניין חלוקת האחריות, והשית על המערערת דידן את מלוא החבות, ואף חייבה בתשלום הוצאות משפט למשיבות 1 ו-2.

כלפי שתי קביעות אלה, מופנה הערעור שלפנינו.

ד.         דיון

7.         סעיף 1 לחוק קובע :

"'תאונת דרכים'- מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם, לא יראו כתאונת דרכים מאורע שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי.

...

'שימוש ברכב מנועי'- נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב, או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

(ההדגשות שלי- ב.א.)