פסק-דין בתיק עא 1187/05

1.         ביום 25.1.05 הגיש המערער את הערעור דנן שעניינו כלשונו: " ערעור על החלטת רשם בתמיכת תצהיר". ערעור זה נסוב על החלטת כב' הרשם ברוך בבקשת המערער לפטור אותו מתשלום אגרה בע"א 4006/04.

בהחלטה מיום 27.12.04 קבע כב' הרשם: " זהו עוד נסיון של המבקש להביא לכך שיופטר מאגרה בשרשרת ההליכים בהם הוא נוקט ללא לאות וללא עילה. אכן על ההליך בו נוקט המבקש להראות, בראש ובראשונה, עילת תביעה או במקרה הנוכחי - טענות ערעור ראויות להשמע. במקרה הנוכחי - מעבר להתרסות כלפי הפרקליטות וטענות, שאני חייב לומר שאני לא ממש יורד לפשרן, אין בבקשה ממש. משכך ובשים לב לעובדה שגם בכל הנוגע לפרוט הנדרש אין התצהיר עומד בדרישות התקנות, נדחית הבקשה. האגרה תשולם עד 15.1.05 שאם לא כן ימחק הערעור..." (להלן - החלטת הרשם).

2.         ביום 12.4.05 משלא שולמה האגרה, הורה כב' הרשם על מחיקת הערעור (להלן - החלטת המחיקה).

3.         הדיון בערעור עוכב מעת לעת לאור טענתו של המערער כי בגין מצבו הרפואי אינו מסוגל להתייצב בבית המשפט. יתר על כן, המערער אף עתר כי ההליכים בתיק יופסקו, תוך אפשרות לחידושם.

4.         לא למותר לציין כי המערער אינו מיוצג ובוחר להגיש בקשות או טיעונים באופן שקשה להבין מה אכן רצונו.

מכל מקום, לאחר שהערעור הועבר לטיפולי, ניתנה ביום 3.12.07 החלטה כי יש לשים קץ לדיון בערעור שהוגש עוד ביום 25.1.05, כאמור, ועל כן נקבע כי המערער יוכל להגיש תגובה לבקשת המשיב לדחיית הערעור על הסף וכן להגיש " סיכום טענותיו בהתייחס לערעור לגופו, דהיינו, השגותיו על החלטת כב' הרשם ברוך, אשר לא יעלו על 3 עמודים".

5.         בכל הקשור לשאלת הסמכות, טוען המשיב כי לאור אשר נקבע ברע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל (ט.פ.), אכן החלטת הרשם מהווה החלטה אחרת. אולם, לטענתו מעת שניתנה החלטת המחיקה, שוב מדובר בפסק דין, ועל כן היה על המבקש להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, ובגדר אותו ערעור, להשיג על החלטת הרשם.

אכן, אם הערעור היה מוגש לאחר המחיקה לבית משפט זה, לא היה מקום לדון בו. אולם, במקרה דנן הערעור הוגש טרם החלטת המחיקה, ועל כן השאלה שהיה מקום להידרש לה, אם נוכח ההחלטה האחרונה, היה על המערער להגיש ערעור לבית המשפט העליון, הואיל ולמעשה הדיון בתיק נשוא הערעור הסתיים.

אין אני רואה צורך להידרש לשאלה זו, ומוכן אני להניח לצורך הדיון כי יש מקום להיזקק לערעור לגופו.

6.         לצערי אין מנוס אלא לחזור על אשר ציין כב' הרשם בהחלטתו גם ביחס לטיעונים של המערער בערעור דנן.

התקשיתי להבין את טיעוני המערער אשר רובם ככולם מתייחסים לשאלת מצבו הכלכלי. לא מצאתי בטיעוניו מאומה בכל הקשור לשאלה אם אכן יש בערעור עצמו שבעניינו הוגשה הבקשה לפטור מאגרה, ממש.

דומה כי יפה לענייננו אשר נקבע בבשג"ץ 10012/07 פרויס הסגיל והדי נ' המוסד לביטוח לאומי (ט.פ. - מיום 5.2.08), שאף שם נדונה השגה בנושא האגרה: " הלכה היא כי אין די בדלות כלכלית אף אם מוכחת היא כדבעי כדי להצדיק פטור מתשלום אגרה ועל מבקש הפטור להראות כי ההליך מגלה עילה שיהא בה כדי להצדיק את מתן הפטור המבוקש..." (ההדגשה אינה במקור - י.ש.).

נציין כי עניינו של פסק הדין האמור, בדרך מקרה זו או אחרת, במערער דנן עצמו.

7.         היה על המערער לפרט ולו בצורה כלשהי מדוע יש להתערב בהחלטת הרשם, אולם אין בפנינו טיעון בהקשר לכך. ודוק, דחיית בקשתו של המערער לפטור מאגרה לא נסמכה על הנושא של הקושי הכלכלי, אלא על אותו יסוד שעל ההליך לגלות עילה.

חרף ההזדמנות שניתנה למערער להגיש טיעוניו בנושא זה, אלו לא הוגשו.

ודוק, במקום אותם שלושה עמודים שהיה אמור המערער להגיש, כפי שנקבע בהחלטה, הגיש המערער כ-7 עמודים כתובים, כולל תצהיר, וכן נספחים - סך הכל כפי שציין המערער 55 דפים, ואף קלטת שאינה ממן העניין. וכעיקר, כל שמצא המערער לצאת כנגד התנהלותו של המשיב, באי כוחו, גורמים אחרים ועוד, וכשהעיקר חסר מהספר.

8.         יוער כי למעשה לא נדרשתי גם בזמנו לטענות המשיב על כך שמהראוי היה לדחות את הערעור מנימוקים אלו או אחרים, לרבות אי התייצבות, כפי שלא מצאתי לנכון להתייחס לטענות השונות בכל הקשור לשאלת המצאת מסמכים ועוד.

9.         מכל מקום, ולאור כל האמור, הערעור נדחה.

מהראוי היה לחייב את המערער בהוצאות ואף הוצאות משמעותיות, בגררו את המשיב להוצאות והליכים מיותרים.