פסק-דין בתיק עא 1165/07

כב' השופט האשם ח'טיב

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה, שניתן בת.א. 2657/04 ולפיו נדחתה תביעת המערערים שהוגשה כנגד המשיבים ונתבע נוסף (לידו כנרת בע"מ), (להלן: " הנתבעים"), שעניינה פיצויים בסך של 300,000 ש"ח בגין הנזקים מהם סבלו המערערים, לטענתם, כתוצאה ממצג שווא שהמשיבים הציגו בפניהם.

רקע הדברים

1.         ע"מ להבין היטב את תביעת המערערים שנדחתה ע"פ פס"ד מושא הערעור, ואת טענותיהם של הצדדים בערעור, יש לחזור לתחילת שנות השבעים ולהליכים המשפטיים שהביאו לקשירת יחסי לקוח-עו"ד בין המשיבים למערערים, יחסים אשר הולידו בסופו של דבר את התביעה שביסוד הערעור, אשר כאמור נדחתה ע"י בית משפט השלום.

2.         הנתבעים ושלושה בעלי חופים נוספים שליד הכנרת הגישו, בשנת 1970, באמצעות עו"ד א.טויסטר ז"ל, תביעה כנגד המדינה וחברת "מקורות" (ת.א. 37/70) בגין נזקים שלטענתם נגרמו לרכושם עקב הצפת חופי הכנרת שהתרחשה בתחילת שנת 1969.

יובהר כי בחורף 68-69 שהיה גשום במיוחד עלה מפלס המים בכנרת והמים הציפו את חופיה בשני מועדים, האחד בחודשים 12/68 - 1/69 (להלן: " ההצפה הראשונה", והשני בחודשים 4/69 - 3 (להלן: " ההצפה השניה").

3.         סמוך להגשת התביעה הנ"ל הגישו המערערים בשמם של 12 בעלי חופים אחרים, תביעות דומות ותבעו מאת מדינת ישראל ומקורות חברת מים בע"מ, פיצויים על הנזקים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מההצפה שאירעה ברבע הראשון של שנת 1969.

4.         תביעותיהם של 18 הנפגעים נדונו במאוחד בפני ביהמ"ש המחוזי בנצרת. לתביעות שהוגשו ע"י עו"ד טויסטר, וביניהם כאמור תביעות הנתבעים, לא צורפו חוות דעת של שמאים אך צורף נספח המפרט את הערכת נזקי ההצפה שנגרמו לכל אחד מששת בעלי החופים הנפגעים. הערכת הנזקים עפ"י נספח זה התבססה על חוות דעת שהוכנה ע"י חברת הנדסה ימית בע"מ ( להלן: " החברה הימית"), אולם חוות הדעת עצמה לא צורפה לתביעה.

5.         לתביעות של 12 בעלי החופים האחרים ואשר כאמור מלכתחילה יוצגו ע"י המערערים, צורפו הערכות נזק שנערכו ע"י השמאי מ.קרסיק ז"ל ( להלן: "השמאי קרסיק").

6.         בשנת 1977 קבע ביהמ"ש המחוזי בפסק דין, שניתן בשאלת האחריות בלבד, כי המדינה וחברת מקורות התרשלו, ולפיכך הן נושאות באחריות לנזקי שתי ההצפות. נושא גובה הנזק הועבר להכרעתו של בורר.

7.         המדינה וחברת מקורות הגישו לבית המשפט העליון ערעור על פסק דינו הנ"ל של ביהמ"ש המחוזי. בשלב זה עבר יצוגם של ששת בעלי החופים הנ"ל שבהתחלה יוצגו ע"י עו"ד טויסטר, לידי המערערים, כך שמשלב זה ואילך כל 18 נפגעי ההצפות יוצגו ע"י המערערים.

8.         בפסק הדין בערעור קבע ביהמ"ש העליון כי יש לעשות אבחנה בין ההצפה הראשונה להצפה השניה כך שהמדינה וחברת מקורות פטורות מאחריות לגבי נזקי ההצפה הראשונה אך הן כן נושאות באחריות לנזקי ההצפה השניה.

9.         לאור תוצאה זו של הערעור, נדרש הבורר ( השופט בדימוס ש. אלקיים ז"ל ) להכריע בנזקי ההצפה השניה בלבד ולפיכך הוא ביקש כי חוות הדעת השמאיות אשר הוגשו ע"י כל הנפגעים ייערכו מחדש ותוך אבחנה בין נזקי ההצפה הראשונה לבין נזקי ההצפה השניה.

10.       הצדדים לבוררות חתמו על הסכם דיוני שכונה על ידם "הסכם ביניים", לפיו תידון תחילה תביעת קיבוץ עין גב (שיוצג מלכתחילה ע"י המערערים) וינתן לגביה פסק בורר חלוט ולאחר מכן הם ינסו ליישם את הפסק בעניין קיבוץ עין גב בשינויים המתחייבים, לגבי שאר התביעות. עוד הוסכם כי קביעותיו של הפסק בענין עין גב המתבססות על עדותו של קרסיק יחולו, בשינויים המתחייבים, ביחס ליתר התביעות ( להלן: הסכם הביניים).

11.       פסק בוררות בעניין קיבוץ עין גב ניתן ביום 8/2/91 ובו נקבע כי ההצפה השניה גרמה ל- 70% מכל הנזקים שנגרמו כתוצאה משתי ההצפות והקיבוץ קיבל בשנת 1997-1998 פיצוי בסך של כששה מיליון ש"ח .

12.       בטרם הכרעה ביתר התביעות נפטר הבורר אלקיים ומונה תחתיו הבורר י. זהבי ( להלן: "הבורר זהבי" ). הבורר זהבי נתבקש, ע"י המדינה וחברת מקורות, לבטל את הסכם הביניים בשל פגם בכריתתו. פגם זה נבע, לטענת המדינה וחברת מקורות, בשל הסתרת דו"חות החברה הימית אשר הוכנו עבור ששת החופים (שתביעותיהם טופלו בהתחלה ע"י עו"ד טויסטר ז"ל וביניהם כאמור המשיבים) וכן בשל הסתרת קירבתו המשפחתית של עו"ד חוטר ישי לשמאי קרסיק.

13.       הבורר זהבי קבע כי אינו רואה לבטל את הסכם הביניים, כלא היה, תוך התעלמות מוחלטת מחוות דעת קרסיק אך אין בדעתו להסתמך לחלוטין על דו"ח ההפרדה שערך השמאי קרסיק (הכוונה לדו"ח בו הוא מפריד בין נזקי ההצפה הראשונה להצפה השניה).  מצד שני, קבע הבורר זהבי כי כן ניתן לעשות שימוש בחוות דעת שהכין קרסיק ככלי עזר לעניין הערכת הנזקים בראי אותה תקופה וזאת לאור העדרם של כלים טובים יותר. 

הבורר זהבי גם קבע כי אין מקום להשליך מתקדים עין גב על שאר התביעות של הנפגעים וזאת מהטעם כי קיבוץ זה נמצא במזרח הכנרת ובמועד ההצפה השניה היו בחוף זה גלים גבוהים שגרמו לעיקר הנזק, בעוד ששאר החופים ממוקמים בחוף המערבי ובאותו מועד לא היו גלים בחוף זה.

14.       בסופו של יום תביעות 17 הנפגעים נתקבלו באופן חלקי בלבד. לנתבעים נפסק יחדיו סך של 725,000 ש"ח ( כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד). סכום זה היה זעום יחסית לגובה הפיצוי שנתבע על ידם.

15.       סכום הפיצוי שנפסק לטובת הנתבעים הועבר לידי המערערים ברם הם לא העבירו את הסכום או כל חלק ממנו לנתבעים וזקפו את כל הסכום עבור טיפולם בתיק בטענה שכל הסכום מגיע להם כשכ"ט עו"ד והוצאות.

בגין כך, הגישו הנתבעים כנגד המערערים לבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 14809/04) תביעה כספית ע"ס 250,000 ש"ח.