פסק-דין בתיק עא 1137/02

1.         ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת שרון-לימור בבית משפט השלום בהרצליה בת.א. 2224/01 ועל החלטת הרשמת מיום 27.11.01 בתיק הנ"ל,  לפיו נדחתה בקשת רשות להתגונן שהגיש המערער בתיק הנידון, וכתוצאה מכך הוא חוייב לשלם למשיבה סך של 26,450 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית ושכ"ט עו"ד. 

2.         להלן העובדות הצריכות לעניין:

            המשיבה הגישה כתב תביעה בסד"מ כנגד המערער לתשלום סך של 26,450 ש"ח בגין סחורה שסופקה לחברת "צ.ע.ל.א" בע"מ, שהיא חברה בבעלות המערער (להלן: "החברה"), וזאת על יסוד כתב ערבות שנחתם על ידי המערער. כמפורט בכתב התביעה, סיפקה חברה בשם "הפי-דייס" לחברה סחורה בגינה ניתן שיק משוך על ידי החברה וכן שטר ערבות. השיק חולל והוסב לטובת החברה התובעת שהיא המשיבה בענייננו, אשר הגישה תביעה כנגד החברה במסגרת תיק הוצאה לפועל וכן כנגד המערער על פי כתב הערבות בתביעה נשוא הערעור.

המערער הגיש בקשת רשות להגן וטען בתצהירו כי לא התחייב כלל בפני המשיבה וכי כתב הערבות שנחתם על ידו ניתן לחברה אחרת בשם "הפי-דייס" וכן כי  שטר הערבות לא היה מלא. עוד נטען כי השיק חולל הואיל והסחורה שנרכשה מחברת "הפי-דייס" היתה פגומה וכן כי הערבות נמסרה לחברת "הפי-דייס" להבטחת עסקת קונסיגנציה לעסקה אחרת  אשר לא יצאה לפועל, ולכן כתב הערבות אינו קשור כלל וכלל לשיק האמור.

3.         בית משפט השלום קיים דיון בבקשה האמורה והמערער נחקר על תצהירו. בסופו של יום דחתה כב' הרשמת את בקשת הרשות להתגונן וקבעה כי גרסת המערער כי הערבות נמסרה להבטחת עסקה אחרת, אשר לא יצאה לפועל, היתה בגדר "הגנת בדים" מתחילתה ועד סופה.

לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי המערער הודה שמסר בשם החברה שיק לחברת "הפי-דייס" בגין סחורה שרכשה החברה הנ"ל, שיק שחולל, וכן הודה כי למעט עסקה אחת לא ביצע עסקה נוספת עם חברת "הפי-דייס". עוד קבע בית המשפט כי בתצהיר טען המערער שכתב הערבות מולא על ידי מי מטעמה של המשיבה שלא כדין ותוך זיוף וכדי להוכיח זאת צירף עותק של כתב ערבות ריק שהיה ברשותו הנושא חתימה ותאריך בלבד. המערער טען גם כי הערבות נמסרה ל"הפי-דייס" לצורך הבטחת עסקה אחרת, אולם הוא לא טרח לפרט איזו עסקה, מה היתה מהותה, מה היה אמור לרכוש וכו'. כן לא פירט לשם מה נדרש למסור את כתב הערבות. באשר לטענתו שהסחורה היתה פגומה, גם בעניין זה לא פירט המערער מה היו הפגמים, מדוע לא החזיר את הסחורה, מה הזמין, מה קיבל וכיוצא באלה. בית המשפט קבע כממצא כי הטענה שהערבות לא ניתנה בהקשר לשיק נסתרה אף היא בחקירה, שכן התברר שהערבות נמסרה במועד מסירת השיק, וכי העסקה היחידה שערך המערער עם "הפי-דייס" היתה העסקה נשוא השיק.

מכאן, הגיע כאמור בית המשפט למסקנה כי גירסת המערער, שהערבות נמסרה להבטחת עסקה "עלומה", שלא יצאה לפועל, היתה בגדר "הגנת בדים" ובפסק הדין מיום 24.12.01 חוייב המערער, כאמור, לשלם סך של 26,450 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד.

4.         על פסק הדין הנ"ל הוגש הערעור שבפנינו כאשר המערער טוען כי טעתה הרשמת המלומדת בדחותה את בקשתו לרשות להגן. המערער טוען כי כתב הערבות נשוא הערעור, לא נמסר לידי המשיבה, אין בינו לבין השיק נשוא הדיון כל קשר, ולכן אין כל יריבות בינו לבין המשיבה. כן ציין שהשיק וכתב הערבות נמסרו בתאריכים שונים ובהקשר זה נטען כי כתב הערבות נמסר לחברת "הפי-דייס" לבטחון ובגין עסקת קונסיגנציה שהיתה אמורה להתבצע בין החברה לבין חברת "הפי-דייס". טענות נוספות שעלו בערעור היו שהעסקה נעשתה במזומן, כלומר בשיק דחוי על שם חברת "הפי-דייס" אשר היתה אמורה להשלים את כתב הערבות לאחר מכן. אשר לשיק, נטען כי הוא לא כובד בשל היות הסחורה פגומה. טענות נוספות שעלו בהודעת הערעור ובעיקרי טיעוניו של המערער ציינו פגמים נוספים, וביניהם כי היה אסור לחברת "הפי-דייס" להסב את כתב הערבות שכן הוא היה חתום בלנקו; כתב הערבות שהמשיבה הציגה בבית המשפט מולא בסכום, הדבר הוא בניגוד לפקודת השטרות ולכן הוא פסול. לכן, החלטת הרשמת אשר התבססה על מסמך פגום ופסול ניתנה כנגד המערער בניגוד לכל דין ופסיקה , ולכן יש לקבל את הגנתו.

5.         שמענו את טענות הצדדים, עיינו בעיקרי הטיעון ובכל החומר שבתיק, והגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור, וכך אנו עושים.

הרשמת המלומדת בחנה את שלל הטענות שהועלו בפניה והוציאה תחת ידיה פסק דין מבוסס על ממצאים עובדתיים אשר אין זה המקרה בו נוכל אנו כערכאת ערעור לדחות אותם. הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק תומכים במסקנה המשפטית ולא גילינו בפסק הדין כל טעות שבחוק.

במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה על מכלול השאלות שהתעוררו לצד פסק דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י , פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטרן , פ"ד מב(3) 680, 679; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג, עמ' 523).

זאת ועוד - ההלכה היא שהביקורת של בית משפט שלערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מצומצמת ביותר, והיא מצומצת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ"י , פ"ד נד(4) 632). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/02 חב' אלטריפי נ' סלאיימה , פ"ד נ(5) 407).

יש לזכור כי אכן מדובר בהליך שהוגש בסדר דין מקוצר ועל פי ההלכה הפסוקה ייתן בית המשפט רשות להגן כאשר מעלה הנתבע טענות הגנה, ולו לכאורה, אלא שהדבר הוא מסמכותו של בית המשפט לאחר שדן בבקשה ושמע חקירות והתרשם מהן, לקבוע ממצאים וגם להגיע למסקנה כי ההגנה הינה בגדר "הגנת בדים" שיש לדחותה, וכך היה בענייננו (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (תשנ"ה), עמ' 675-677; ראה ע"א 86/66 פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל , פ"ד כ(2) 520, 522; וכן ע"א 779/87 נח בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פ"ד מד(3), 304. ראה גם ע"א 8654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל , תק-על 2004(4) 483). 

6.         עד כאן לעניין התערבותו של בית המשפט שלערעור בממצאים העובדתיים ובממצאי מהימנות.

אלא שגם לגופו של דבר אין כל ממש בערעור. כתב הערבות נשוא הערעור הינו כתב ערבות לחיוב שטרי, דהיינו לפרעון השטר והוא נושא את חתימת החברה כפי שמסר המערער כבעל מניות ומנהל החברה לידי "הפי-דייס" בגין סחורה שרכש ממנה. כממצא עובדתי נקבע כי טענת המערער שהערבות לא ניתנה לטובת השיק נסתרה בחקירה לכשהוברר שהערבות נמסרה במועד השיק וכי העסקה היחידה שערך המערער עם "הפי-דייס" היתה העסקה נשוא השיק - ולא כל עסקה אחרת. 

סעיף 57(ב) לפקודת השטרות קובע כדלהלן:

"... הערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה, לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב או בעד המושך אם אינו שטר חוב".

הערבות השטרית היא סחירה וצמודה לשטר, היינו מי שחתם על שטר בתור ערב - ערב לקיום החיוב השטרי לטובת כל מי שאוחז בשטר, ולא רק לטובת הנערב המקורי בלבד (ראה לעניין זה שלום לרנר, דיני שטרות, עמ' 308, עמ' 312). על פי ההלכה הפסוקה ערב שטרי מודע לסחרותו של השטר והוא נכון וחייב לערוב לטובת כל אוחז עתידי בשטר. ובמלים אחרות: אחיזה בשטר מעניקה לאוחז מעמד בדין מכוח האחיזה בלבד, בלא כל צורך להוכיח תנאים נוספים זכאי האוחז לפרעון השטר (ראה לעניין זה ע"א 537/89 רמטקס בית חרושת לאריגה בע"מ נ' Rainbow Window Fashion Inc. , פ"ד מו(4), עמ' 5763.

מכל הטעמים האמורים, החלטנו לדחות את הערעור. המערער ישלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח פלוס מע"מ צמוד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.