פסק-דין בתיק עא 1134/07

השופט אברהם אברהם

1.         המערער אוחז בחלקה 29 בגוש 17519 מאדמות ריינה. חלקת המשיבים גובלת בחלקת המערער (מספרה 31 באותו גוש). המשיבים קיבלו היתר לבנות על חלקתם שתי יחידות דיור, ולאחר קבלת ההיתר החלו במלאכת הבניה. אלא שהחפירה שהם עשו בחלקתם יצרה מדרון תלול בין החלקות, שגרם סכנת התמוטטות של הקרקע בחלקת המערער. המערער פנה, על כן, לבית משפט קמא בתביעה לחייב את המשיבים להקים קיר תומך בגבול בין החלקות.

2.         בראשית נדונה התובענה בפני כב' השופט קולה, ובישיבת יום 18.10.2004 הגיעו בעלי הדין לידי הסכמה כלהלן:

"בשלב זה אנו מסכימים וזאת מבלי להודות בטענות ההדדיות כי המשיב יבנה קיר תומך כהגדרתו של זה במפרט שמצורף בהיתר הבניה לכל אורך גבול החלקה המשותף שבין חלקת המבקש לחלקת המשיב ועד למפלס אפס בחלקת המבקש. הבניה כאמור תבוצע תוך 6 חדשים מהיום. המבקש לא יפריע לביצוע עבודות הקיר התומך ולא ימנע מעבר של אנשים מחלקתו לצורך בניית הקיר התומך. זכותו של המשיב נשמרת לו להגיש כתב תביעה שכנגד במסגרת התביעה העיקרית בתיק זה ולפיה מוטלת על המבקש חובת השתתפות בעלות הקיר התומך, תביעה כאמור תוגש תוך 45 יום ממועד סיום בניית הקיר התומך ולא תשמע טענה בדבר שיהוי או אי הגשת תביעה שכנגד במועד שקבוע בתקנות..."

3.         הקיר המובטח לא הוקם, ולכן הגיש המערער בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. הבקשה באה בפני כב' השופט ד' צרפתי, ובדיון שנתקיים ביום 17.5.2005 באו הצדדים לידי הסכמה דלהלן:

"מקבלים המלצת בית המשפט, לפיה ימונה מומחה מטעם בית משפט על מנת שיקבע הן את שלבי הביצוע, הן את פרט הקיר שהכרחי לבנות, לרבות בהתחשב בדרישת הוועדה המקומית וחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, כמו כן יפקח על ביצוע העבודה..."

            בהמשך להסכמה זו מינה כב' השופט צרפתי את המהנדס מיכה בר אילן מומחה מטעם בית המשפט, שיפעל על פי ההסכמה שלמעלה. ואמנם, ביום 7.12.2005 הניח האחרון את חוות דעתו בפני בית המשפט, ובה פרס שלוש חלופות להקמת הקיר התומך, תוך שהוא מציין, כי הוא עצמו מצדד בחלופה השלישית מבין השלוש שהציג.

4.         בין לבין עבר הדיון לסגן הנשיא כב' השופט ש' סרחאן. בישיבת קדם משפט מיום 7.5.2006 הודיעו המשיבים: "אנו מסכימים לחוות הדעת של המהנדס שמונה מטעם בית המשפט".

5.         ביום 13.9.2006 נשמעו ראיותיהם של בעלי הדין, ולאחר שניתנו סיכומי טענות הצדדים בכתב יצא פסק הדין, ובו קיבל השופט קמא את התביעה תוך שהוא מציין, כי עבודת החפירה בחלקת המשיבים יצרה מדרון תלול, שגרם לשלילת התמיכה במקרקעיו של המערער. הוא הוסיף עוד וקבע, כי הבניה נעשתה בסטיה מהיתר. מכאן מצא השופט קמא, כי המשיבים עיוולו כלפי המערער הן בעוולה של מניעת תמיכה והן בעוולה של הפרת הוראה חוקית.

6.         משבא לידי מסקנותיו דלמעלה פנה השופט קמא לתרופה לה זכאי המערער בגין העוולות שעיוולו כלפיו המשיבים, והוציא תחת ידו צו, המחייב את המשיבים לבנות קיר תומך, על פי החלופה השלישית מבין השלוש שהציג המומחה בחוות דעתו. מכאן פנה השופט קמא הנכבד לבחון את השאלה, כיצד יש לחלק את עלות הנשיאה בהקמת הקיר בין בעלי הדין, וסופו של יום הגיע כדי כך, שבעלי הדין ישאו בעלות ההקמה בחלקים שווים (המערער מחצית והמשיבים מחצית). נוסף על כך חייב בית המשפט קמא את המשיבים ביציאותיו של המערער בסך 5,000 ש"ח. בבקשת המערער לפצל את סעדיו לא דן השופט קמא בפסק דינו.

7.         על פסק דין זה של בית המשפט קמא, על שלוש הנקודות שהובאו בסיפא לפסקה הקודמת, קובל המערער בערעורו שלפנינו, והדין אמנם עמו. קבילתו הראשונה מכוונת לכך, שהשופט קמא הורה על נשיאה משותפת בעלות הקמת הקיר התומך, אלא שהדבר מנוגד בתכלית להסכם הדיוני אליו באו הצדדים, ועל פיו המשיב 1 יבנה את הקיר התומך בכוחות עצמו, משמע על חשבונו, ואם ירצה בכך, יגיש תביעה שכנגד בניסיון לשכנע, כי על המערער להשתתף בעלות הקמת הקיר. אלא שתביעה שכזו לא הוגשה מעולם, וממילא לא הונחה בפני בית המשפט קמא, ולכן לא היה כל מקום להיזקק לשאלה זו של חלוקת נטל הקמתו של הקיר בין בעלי הדין. חלק זה של פסק הדין יש לבטל, איפוא.

8.         טרונייתו האחרת של המערער מכוונת לפסיקת ההוצאות בסך 5,000 ש"ח שנפסקו לו בבית המשפט קמא, וגם בחלק זה של הערעור יש ממש. אכן, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת ההוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית, להוציא  מקרים חריגים, אלא שנראה, כי העניין שלפנינו נופל בגדרם של מקרים חריגים אלה. על ה'הוצאות' בסך 5,000 ש"ח שנפסקו למערער היה לכסות את אגרת המשפט שהוא שילם, שכרו של מומחה ששכר מטעמו, חלקו בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט, ולבסוף - שכר טרחת עורכי הדין, והכל, כאשר בפני בית המשפט נתקיים מספר ישיבות לא מבוטל, ובכלל זה שמיעת ראיות, ומעל הכל - התביעה נתקבלה במלואה, על כל חלקיה, בלא כל פגם שנפל בהתנהגותו של המערער בהתדיינות בפני בית המשפט קמא.

9.         יתר על כן, פסיקת הוצאות בסכום כולל אינה מתיישבת עם הדרך אותה התווה בית המשפט העליון בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' "סיעת יש עתיד לביאליק" (נבו, 2005), לפיה ראוי להפריד בין פסיקת הוצאות, כגון תשלום אגרת משפט, שכר עדים וכד', לבין שכר טרחת עורכי דין. במקרה שלפנינו ראויה היתה דרך זו שבעתיים, כאשר בהחלטת ביניים נאמר, כי 'בשלב זה' ישא כל צד במחצית שכרו של המומחה של בית המשפט, ללמדך, כי בשלב מאוחר יותר תינתן הדעת אודות השאלה, מיהו שישא בשכר. בעיניי נהיר הדבר, כי נוכח תוצאת ההתדיינות - המשיבים לבדם הם שצריכים לשאת בשכרו של המומחה המוסכם. מכל מקום, הדבר לא קיבל כל ביטוי בפסיקת ההוצאות בפסק הדין. בנסיבות אלה ראוי, לטעמי, לפסוק את שכר טרחת עורכי הדין באופן נפרד, ומשום הימנעותה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות הייתי מעמיד את שכר טרחת עורכי הדין כדי סך 5,000 ש"ח ועוד מע"מ. אשר להוצאות, ובהן אגרת משפט, שכר מומחים וכד', יש ליתן בידי המערער לפנות לבית משפט השלום ולבקש את שומתם של אלה, בגדר תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

10.        נושא אחרון עליו מלין המערער הוא העדר החלטה בבקשתו להתיר לו פיצול סעדים, על מנת שלאחר שייבנה הקיר יוכל לתבוע את המשיבים בגין נזקים שנגרמו ושייגרמו לו בשל התנהגותם המעוולת. בקשה זו נזכרה באורח מפורש בסיפא לכתב התביעה בבית משפט השלום. לפי טעמי, גם חלק זה של הערעור יש לקבל, וליתן בידי המערער היתר לפצל את סעדיו, לפי שביקש. כל עוד לא נשלמה ההתדיינות בקשר עם בניית הקיר התומך, וכל עוד לא הוקם הקיר, ראוי היה לו, למערער, להמתין עם תביעתו, שעניינה נזקים שייגרמו לו כתוצאה מהחפירה ושאר עבודות שעשו המשיבים בחלקתם, בין היתר בעקבות הקמת הקיר התומך.

11.        סוף דבר, לו דעתי נשמעת, יש לקבל את הערעור, ולהורות דלקמן:

א.         החלק בפסק הדין, שחילק בין הצדדים את נשיאת הנטל בעלות הקמת הקיר - יבוטל. המשיבים ישאו, לבדם, בעלות הקמת הקיר.

ב.         פסיקת ההוצאות (בסכום כולל של 5,000 ש"ח) לטובת המערער - תבוטל. תחתיה תבוא הוראה, על פיה ישלמו המשיבים למערער, יחד ולחוד, שכר טרחת עורכי דין בסך של 5,000 ש"ח ומע"מ, ובנוסף ישלמו לו הוצאות, כפי שישום בית משפט השלום, לפי פניה שתיעשה מצד המערער.

ג.          יינתן למערער היתר לפצל את סעדיו, על מנת שיוכל לתבוע פיצוי על הנזקים שנגרמו ושייגרמו לו כתוצאה מעבודות החפירה והבניה שעשו ויעשו המשיבים בחלקתם.

12.        החלק בפסק הדין, המחייב את המשיבים לבנות קיר תומך, על כלל הפרטים שפרט בית המשפט בפסק הדין, ייוותר במלוא תוקפו.