פסק-דין בתיק עא 1132/05

השופט י' דר:

1.         ההליך

1.1        בין המערערות (אלום), לבין המשיבה (מרקוביץ), התקיימו יחסים מסחריים, שבמסגרתם ביצעה מרקוביץ עבודות מתכת עבור אלום, הן מחומר שסיפקה לה אלום והן מחומר שסיפקה מרקוביץ. אלום חדלה לשלם למרקוביץ וקיזזה חלק מחשבונותיה בהן הודתה, בטענה שמשך שנה וחצי קודם לכן חוייבה במחירי פריטים העולים על המוסכם, ושילמה ביתר. לטענתה, התגלתה הטעות לאחר זמן, בעקבות החלפת תוכנה.

            בפני בית-המשפט היו תביעת אלום, לחייב את מרקוביץ להשיב לה כספים ששולמו ביתר, ותביעה שכנגד של מרקוביץ, בה התבקש בית-המשפט לחייב את אלום לשלם לה את מלוא הסכומים בחשבוניות האחרונות.

1.2        לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית ומסמכים, הציע בית-המשפט (השופט רניאל) לב"כ הצדדים להסכים להכרעה על דרך הפשרה או על פי סיכומים שיוגשו, תוך ויתור על חקירת המצהירים, מבלי להודות בנכונות גרסותיהם.

            הצדדים בחרו בחלופה השניה, של ויתור על חקירות והגשת סיכומים.  

            להסיר ספק, לא ניתנה הסכמה להכרעה על דרך הפשרה.

1.3        בפסק הדין דחה השופט רניאל את תביעת אלום וקיבל את התביעה שכנגד של מרקוביץ.

            השופט דחה את טענת אלום לקיומו של הסכם בדבר מחירים, דחה חוות דעת של מומחה מטעם אלום וביקר אותה שלא הביאה עד (זוהר), כדי שיסתור את טענת מרקוביץ כי המחירים נקבעו לכל הזמנה בנפרד. 

            השופט רניאל קבע עוד שאלום ניסתה להתחמק מסילוק חשבונותיה של מרקוביץ, ללא קשר לטענותיה בדבר תשלומי יתר.

1.4        הערעור מכוון כנגד קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט השלום.

כיוון שפסק הדין ניתן ללא שמיעת ראיות, אין בו קביעות שבעובדה שנעשו על יסוד התרשמות מעדים. בנסיבות אלה אין לערכאה הראשונה יתרון דיוני על פני ערכאת ערעור. עם זאת, אנו ערים לכך שגם במקרה כזה מתערבת ערכאת הערעור רק במקרים המצדיקים זאת.

2.         דיון

2.1        בידי אלום לא עלה להוכיח את תביעתה. הזמנות הרכש שצורפו לתיק, שאפשר לראות בהן הצעה, אינן תואמות במלואן, בכמויות ובמחירים, לחשבוניות שהוצגו. קשה, לפיכך, לשייך הזמנה כלשהי לחשבונית כלשהי, בצורה שניתן יהיה להקיש מכך, במידה המספיקה להוכחה, כי מרקוביץ גבתה מאלום כספים ביתר.

            מחירי הפריטים בהזמנות לעומת המחירים הנקובים לפריט בחשבוניות, מצביעים בחלקם על סטיה מהותית.

2.2        בעוד שאלום טוענת, כאמור, כי המחיר שהיה עליה לשלם עבור כל פריט נקוב בהזמנה, טוענת מרקוביץ כי המחירים הוסכמו לגבי כל הזמנה בנפרד.

            בענין זה, אי אפשר להתעלם מטענת מרקוביץ, שהיא בגדר טענה סותרת שבעובדה. בתצהיר העדות הראשית מצהיר מרקוביץ:

"בכל פעם שהתובעות [אלום] היו מעוניינות להזמין מוצרים ו/או שירותים מהנתבעת, נציג מטעם התובעות היה מתקשר טלפונית לנתבעת, מודיע כי ברצונו לבצע הזמנה עבור התובעות, מברר את מחירי המוצרים ו/או השירותים שבכוונת התובעות להזמין ומאשר את ביצוע ההזמנה. לעתים התובעות היו מסתפקות באישור טלפוני מבלי לשלוח לנתבעת הזמנת רכש בפקס" (סעיף 10 בתצהיר).

לעומת זאת, בסיכומים עולה לראשונה טענה, שלא עלתה בתצהיר, כי מדובר בקיבול תוך שינוי, כאשר תשלום החשבונית על ידי אלום הוא בגדר קיבול של הצעת המחיר שבחשבונית.