פסק-דין בתיק עא 1117/06

השופט ארבל:

א.         העובדות:

1.         המשיבה מס' 1 (להלן - "המשיבה"), התקשרה בהסכם עם המשיבה הפורמלית [קק"ל], לפיו תספק לקק"ל שירותים שונים וביניהם שירותי שמירה באתרים שונים שבהחזקתה. בין היתר, קיבלה על עצמה המשיבה, לספק שירותי שמירה על ציוד כבד אשר נמצא היה באתר הקק"ל בגבעת כח.

            בסוף השבוע שבין ה- 4.11.99 ל- 7.11.99, עת מצוי היה האתר בשמירת שומר מטעם המשיבה, ארעה פריצה לאתר, ובמהלכה נגנב ציוד יקר ערך, אשר פורק מכלי הנדסי שהיה באתר, [להלן - אירוע הגניבה].

2.         המשיבה הגישה תביעה נגד קק"ל בגין שכר אשר לא שולם לה. בתביעה עיקרית זו, התפשרו הצדדים והיא אינה מענייננו. במקביל, הגישה קק"ל תביעה שכנגד נגד המשיבה, ובה תבעה את נזקיה בגין אירוע הגניבה, וכן נזקים תוצאתיים בגין אירוע זה. המשיבה, אשר היתה מבוטחת בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית אצל המערערת, הגישה הודעה לצד שלישי נגד המערערת ובה דרשה את שיפוייה בגין כל הסכומים אותם תחוייב לשלם לקק"ל.

3.         בית המשפט קמא קיבל את תביעתה של קק"ל, כנגד המשיבה, וכן קיבל את ההודעה לצד שלישי, תוך שהוא מחייב את המשיבה לשלם לקק"ל סך של 137,867 ש"ח בגין נזקיה, ואת המערערת חייב לשפות את המשיבה במלוא הסכום האמור בצירוף הוצאות משפט בתביעה העיקרית ובהודעת צד שלישי סכום כולל של 45,000 ש"ח ומע"מ. מהסכום האמור, קוזז סכום ההשתתפות העצמית המוסכם על פי הפוליסה, בסך של 10,000 דולר.

            בגין פסק הדין בהודעה לצד שלישי, הונח ערעור זה לפנינו.

4.         בכתב הגנתה שהוגש לבית המשפט קמא, טענה המערערת, על דרך הסתם, כי הפוליסה אינה חלה על המקרה נשוא התביעה. בנוסף לטענה סתמית זו, טענה המערערת כי השומר מטעם המשיבה ישן בעת שבוצעה הגניבה. על כן, נתקיים חריג, הקבוע בסעיף 3 לרשימת הפוליסה, לפיו אין הפוליסה מכסה נזק, הנגרם כתוצאה מאי מילוי תפקיד שומר, [אי נוכחות או הרדמות]. עוד טענה המערערת כי המשיבה לא נקטה באמצעי זהירות מתקבלים על הדעת כדי לשמור על הציוד הנמצא בפיקוחה. פרט לטענה מפורטת זו, מופיעה, כאמור, טענה כללית, לפיה אין הפוליסה מכסה את האירוע הנטען בתביעה. על טענה זו חזרה המערערת, מספר פעמים, בכתב הגנתה, מבלי לטרוח לפרטה. רק בסיכומיה, בתום ההליך המשפטי בבית משפט קמא, טענה המערערת בפירוט, כי הפוליסה הינה פוליסה מסוג CLAIMS-MADE. דהיינו, פוליסה אשר כיסוייה חל על מועד הגשת התביעה ולא על מועד התרחשות הנזק. נכון אמנם, כי הנזק התרחש בתקופת הביטוח הנקובה בפוליסה, שהיתה מיום 2.6.99 ועד 30.5.00, אולם התביעה הוגשה ביום 14.9.00, דהיינו לאחר תום תקופת הפוליסה.

            בית המשפט קמא לא קיבל את טענותיה של המערערת. אמנם, בית המשפט קבע עובדתית, כי באתר הוצב שומר, אשר נרדם במועד התרחשות הנזק, וכי אירוע הגניבה אינו שנוי במחלוקת. אולם, החריג שבסעיף 3 לרשימת הפוליסה, נפסל על ידי בית המשפט. לשיטתו, חריג זה יש בו כדי לרוקן את הפוליסה מתוכנה לחלוטין. לשיטתו, כל כוונתם של הצדדים בהתקשרות בהסכם הפוליסה, היתה להבטיח למשיבה מקור מימון לנזקים, שיווצרו עקב מנהג בחוסר אחריות מצידה כלפי המתקשרים עימה. על כן, לתניית ההחרגה, מתבקשת פרשנות תכליתית מצמצמת, אשר יהא בה כדי לשמר את תכלית הפוליסה. אף עקרון פיזור הנזק בנזיקין, הנעשה בדרך הטובה ביותר על ידי מוסד הביטוח, ונועד להבטיח מקור פיצוי לניזוק, מחייב פרשנות כאמור. הדברים אף משתקפים, לשיטת השופט קמא, מהוראות סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981, הקובעת קטגוריית מקרים ספציפיים, בה מתקיים אשם מוגבר מטעם המבוטח, אשר יהא בו כדי לפטור את המבטח מחבותו. סעיף 39 (א) לאותו חוק אוסר כל התנייה על הוראת סעיף זה.

            במקרה שלפנינו, הואיל ולא הוכח כי השומר בחר ביודעין לישון או לנמנם, על אף שחזה אפשרות ממשית להתרחשותה של הגניבה, אין לומר כי הוכחה טענת רשלנות רבתי. על כן, אין לפטור את המבוטח מחבותו על פי הפוליסה.

            ביחס לטענה כי הפוליסה הינה על בסיסCLAIMS-MADE  קבע השופט הנכבד קמא, כי טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה, וכי המדובר בטענה עובדתית גרידא, אשר היה צורך לטענה מפורשות. בהתאם, לא התיר בית המשפט להרחיב את החזית ולטעון טענה זו.

ב.         הערעור:

5.         טענתה הראשונה של המערערת בהודעת הערעור, נוגעת לבסיס הפוליסה. המערערת חוזרת על הטענה כי הפוליסה היתה על בסיס CLAIMS-MADE וכי טענה זו נטענה כדבעי בכתב ההגנה, במסגרת הטענות לפיהן הפוליסה אינה חלה על המקרה. אמנם המדובר בטענה עובדתית, אולם עובדות אלה נטענו והוכחו בפני בית המשפט כאשר הפוליסה הוגשה כמוצג, וממנה עולות העובדות הנוגעות לבסיסה, כאשר כל המועדים הוכחו. עוד טוענת המערערת, כי מדובר בטענה משפטית, אשר לא היה צורך לטענה מפורשות בכתב ההגנה.

6.         טענה נוספת וחילופית שבפי המערערת הינה, כי החריג שבסעיף 3 לפוליסה הינו סעיף ברור וחד משמעי ויש בו כדי להבהיר את כוונת הצדדים במונח "אי מילוי תפקיד כשומר" הכולל אי התייצבות והרדמות. את הפוליסה יש לפרש בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. כאשר לשון החוזה מצביעה בבירור על אומד דעתם של הצדדים, אין צורך ואין הצדקה לללכת מעבר לה. חזקה על לשון ברורה ומפורשת, שהיא מביעה את כוונת הצדדים ומשקפת את רצונם. במקרה שלפנינו, נוסח הפוליסה הינו ברור ואינו טעון פרשנות כלשהי.

            לטענת המערערת, עצם הרדמות השומר באתר, מהווה רשלנות רבתי הפוטרת אותה מחבותה.

7.         אם בכך לא סגי, הרי לטענת המערערת לא נוכח כלל שומר באתר. שכן, על פי תמצית שהוצאה ממשרד הפנים, נעדר האדם, אשר שמו ננקב כמי ששמר באתר, מן הארץ מאז שנת 95 ועד שנת 2002.

8.         טענה אחרונה שבפי המערערת, הינה כי היה מקום לנכות מסכום הפיצויים סכום ניכר, בגין אשמה התורם של המשיבה.

9.         המשיבה תומכת בפסק דינו של בית המשפט קמא.

ג.          דיון - פרשנות חוזה הביטוח