- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק עא 1056/05
|
ע"א בית המשפט המחוזי חיפה |
1056-05
28.11.2005 |
|
בפני : 1. ש' וסרקרוג 2. י' כהן 3. ר' שפירא |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: נזיה אבו רעד עו"ד א' גנם |
: סלע חברה לביטוח בע"מ עו"ד א' זוננברג-שפינט |
| פסק-דין | |
השופט י' כהן:
1. המערער, יליד 5.12.1960, נפגע בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 21.12.98 (להלן - " התאונה הראשונה"). תאונה הייתה אף "תאונת עבודה" כמשמעות הדבר בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, והפגיעה העיקרית שנגרמה למערער הייתה פגיעה מסוג "צליפת שוט".
2. כעולה מתעודת חדר המיון, המערער התלונן על כאבים בצווארו, בגבו ובברך רגל ימין, אך בצילומי רנטגן שנעשו לו, לא נמצאו שינויים חבלתיים והמערער שוחרר לביתו, והומלץ לו על מנוחה בת ארבעה ימים.
בתאריך 27.12.98 נבדק המערער בקופת החולים בה הוא חבר, ונמצא כי הוא סובל מהגבלות בכיפוף הצוואר ובתנועה לצדדים, ובתאריך 5.1.99 שב המערער לעבודתו.
בתאריך 16.6.99 הגיש המערער תביעה למוסד לביטוח לאומי, לקביעת דרגת נכותו מעבודה, ובתאריך 8.5.01 נקבע כי לא נגרמה לו נכות.
3. בתאריך 27.9.99 (היינו - לאחר שהמערער הגיש את תביעתו בגין התאונה הראשונה למוסד לביטוח לאומי, אך לפני שניתנה החלטת הוועדה הרפואית בתביעה זו) היה המערער מעורב בתאונת דרכים נוספת (להלן - " התאונה השניה"). אף התאונה השניה הייתה "תאונת עבודה", והפגיעה העיקרית שנגרמה למערער בתאונה השניה הייתה פגיעה בעמוד השדרה המותני.
4. בעקבות החלטת הוועדה הרפואית מתאריך 8.5.01, בה, כאמור, נקבע שלמערער לא נותרה נכות, הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית לעררים. מטבע הדברים, הערר לוועדת העררים הוגש לאחר התאונה השניה, ובפני הוועדה הרפואית הוצגו ממצאי בדיקת CT שנעשתה למערער בתאריך 9.11.99, אף זאת לאחר התאונה השניה.
בתאריך 18.10.01 קיבלה הוועדה הרפואית לעררים את עררו של המערער, וקבעה כי למערער נותרה נכות צמיתה בשיעור 10%.
5. בתאריך 27.6.00, לאחר שתי התאונות, ולפני שניתנו החלטות הוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח הלאומי, הגיש המערער את תביעתו לבית המשפט קמא. בתביעתו עתר לכך שהמשיבה תחויב לפצותו עבור נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הראשונה בלבד, ולא ציין בכתב התביעה כי היה מעורב בתאונה השניה.
6. משנקבעה נכותו של המערער על ידי הוועדה הרפואית לעררים, בתאריך 18.10.01, ביקש המערער להסתמך על קביעה זו, בהיותה קביעת נכות שנעשתה על פי דין (וראה סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975). ואולם, המשיבה הגישה בקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי.
בית המשפט קמא קיבל את בקשת המשיבה, וקבע כי מהחומר שהוצג לו עולה, כי בפני הוועדה הרפואית לעררים לא עמד תיקו המלא של המערער, ואף בתאונה השניה, שלא נזכרה בכתב תביעתו, טען המערער לפגיעות בגב ובצוואר.
משקבע בית המשפט קמא כי יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות שנעשתה על ידי הוועדה הרפואית לעררים, מינה בית המשפט קמא את דר' מיכאל טנצמן, מומחה בכירורגיה אורטופדית, כמומחה מטעם בית המשפט.
7. בחוות הדעת מתאריך 18.6.02, שהגיש דר' טנצמן לבית המשפט, קבע דר' טנצמן, כי "הקשר הנסיבתי בין הממצאים הקליניים והרנטגניים בגב התחתון כיום, לתאונה מיום 21.12.98, הינו רופף". על כן ייחס דר' טנצמן את כאבי הגב התחתון עליהם התלונן המערער לתאונה השניה, וכפועל יוצא מכך, מסקנתו הייתה כי למערער לא נותרה נכות בעקבות התאונה הראשונה, היא התאונה מושא כתב התביעה שנדון בפני בית המשפט קמא.
אף שאלות הבהרה שנשלחו לדר' טנצמן לא שינו את עמדתו. דר' טנצמן נחקר חקירה שכנגד על חוות דעתו בבית המשפט קמא, ואף אז לא מצא מקום לשנות את עמדתו.
8. ב"כ המערער זימן לעדות את דר' אהרון ברנדס, שטיפל במערער וערך עבורו חוות דעת פרטית, וכן ביקש המערער להסתמך על מסמכים רפואיים נוספים שערכו שני רופאים שבדקו את המערער. בית המשפט קמא קבע, שכל המסמכים האמורים עמדו בפני דר' טנצמן והוסיף כי הוא מעדיף את חוות דעתו של דר' טנצמן על פני חוות דעתו של דר' ברנדס (שלדעתי כלל לא היה מקום להתיר את הגשתה), משום "שהוא ניטרלי" ועדותו עדיפה על פני כל "חוות דעת מוזמנת" אחרת.
עם זאת, ולמרות שבית המשפט קמא העדיף את חוות דעתו של דר' טנצמן, מצא בית המשפט לסטות מחוות דעתו, ולקבוע כי כתוצאה מהתאונה הראשונה נותרה למערער "לכל היותר" נכות רפואית צמיתה בשיעור 2%, ונכות זאת לא פגעה בכושר השתכרותו של המערער, הממשיך לעבוד ולהתקדם בעבודתו כפקיד בנק.
בסופו של דבר, פסק בית המשפט קמא למערער פיצויים בסכום של 16,000 ש"ח בגין התאונה הראשונה, לפי הפירוט שלהלן:
(א) נזק שאינו נזק ממון 6,000 ש"ח;
(ב) הפסד השתכרות לעתיד (גלובלי) 8,000 ש"ח;
(ג) הוצאות ועזרת צד ג', כולל אגרת משפט ששולמה 2,000 ש"ח;
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
