פסק-דין בתיק עא 1056/04

השופט אברהם אברהם

רקע

1.         ביום 8.7.1995 הציתו המערערים את מכוניתם של המשיבים. מכאן באה תביעת המשיבים נגד המערערים בבית משפט השלום, בה תבעו את נזקי ההצתה. לתביעתם הצטרפה (בתביעת שיבוב) המבטחת, ששילמה להם את ערכה של המכונית המוצתת.

2.         בפני בית משפט קמא לא נחלקו בעלי הדין אודות אחריותם של המערערים להצתה. כל שנותר לבירור - הנזק שגרמה ההצתה. לעניין זה טענו המשיבים, כי ההצתה כילתה חפצים שונים שהיו במכונית (בשווי כולל של 264,400 ש"ח), היא פגעה בהכנסתו של המשיב 1 (להלןהמשיב) בשל כך שלא היתה לו מכונית משך מספר ימים (הפסד של 8,000 ש"ח), וגרמה למשיבים 'עוגמת נפש' (הפיצוי בגינה הועמד על 10,000 ש"ח).

פסק הדין קמא

3.         תביעת השיבוב של המבטחת נתקבלה בחלקה, והיא אינה עומדת עוד לדיון בערעור, משהמבטחת והמערערים השלימו עם הפסק.

            אשר לתכולת המכונית טענו המשיבים, כי זו כללה ארבעה שטיחים פרסיים עתיקים בשווי 240,000 ש"ח, שבע חליפות בשווי 16,000 ש"ח, משקפי שמש ששוויים 1,200 ש"ח, תיק איפור בשווי 2,500 ש"ח, ציוד צלילה בשווי 1,200 ש"ח, רדיו טייפ שערכו 1,500 ש"ח ומזגן בשווי 2,000 ש"ח.

4.         בית המשפט קמא מצא לקבוע, כי שריפה גורמת לניזוק לא רק נזק ישיר לרכוש שנשרף, כי אם גם נזק ראייתי בהוכחת מהות הרכוש שנתכלה בהצתה. נזק ראייתי שכזה מצדיק, אם נגרם במזיד (להבדיל מרשלנות), את העברת נטל הבאת הראיות למזיק, שמשמעו המעשי - אם הניזוק מניח תשתית ראייתית סבירה אודות הרכוש שנתכלה בשריפה, כי אז עובר הנטל לכתפי המצית להוכיח את היפוכה של טענה.

5.         משפנה לבחינת ההוכחה לקיומם של הפריטים שנטען כי היו במכונית ונתכלו בשריפה מצא בית המשפט קמא לקבוע, כי עלה בידי המשיבים להניח תשתית ראיה סבירה להוכחת קיומם של השטיחים, ולכן קיבל את התביעה ככל שהתייחסה אליהם, אך לא השתכנע בקיומה של תשתית סבירה שכזו ביחס לשאר פריטים שהמשיבים טענו כי היו במכונית בעת ההצתה, ולכן דחה את התביעה ככל שהתייחסה לפריטי רכוש אלה.

אשר לשטיחים: המשיבים טענו, כי אלה היו במכונית, על שום שהם עמדו להביאם לתל אביב באותו יום, לשם תיקונם. השופטת קמא קבעה, כי עדויותיהם של המשיבים, אליהן מצטרפת עדותו של מי שאמור היה לתקן את השטיחים עבור המשיבים (מר אברהם כרבסי, ולהלן - כרבסי), מבססים את אותה תשתית ראיה סבירה, המצדיקה את העברת נטל הבאת הראיה למערערים להוכיח את היפוכה של הנחה, והנה המערערים לא הצליחו להפריך את ההנחה בראיות משלהם. מכאן באה השופטת קמא לידי מסקנה, כי השטיחים היו במכונית בעת שהוצתה, ולכן התכלו בשריפה. שוויים עמד, לפי הערכתו של כרבסי, על סך 240,000 ש"ח, וזהו הסכום שפסקה השופטת קמא למשיבים.

6.         השופטת קמא לא השתכנעה בטענת המשיבים, כי נגרם להם הפסד הכנסה בשל כך שלא היתה להם מכונית משך מספר ימים, ולכן דחתה את תביעתם באב נזק זה. מאידך קיבלה השופטת קמא את התביעה לפיצוי בגין עגמת הנפש שגרמה ההצתה למשיבים, והעמידה אותו על סך 10,000 ש"ח.

7.         סוף דבר נפסק למשיבים פיצוי בסך 250,000 ש"ח, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח ומע"מ.

הערעור

8.         בערעורם שלפנינו קובלים המערערים על קביעתו של בית המשפט קמא, כי הוכח קיומם של השטיחים במכונית בעת ההצתה. הם טוענים לשגגה שנפלה בידי השופטת קמא, שנסמכה על דוקטרינת הנזק הראייתי, ועל יישומה באופן שהעבירה את הנטל אליהם להוכיח, כי בעת ההצתה לאהיו שטיחים במכונית. לשיטתם צריכים היו המשיבים לשכנע בתביעתם - לפי מאזן ההסתברויות. הם פורסים טענות מטענות שונות, המכוונות לבחינתן של הראיות שהונחו בפני בית המשפט קמא, על הסתירות ושאר תהיות העולות מהן, על מנת לשכנע, כי לא היה מקום לקבוע, לפי מאזן ההסתברויות, כי קיומם של השטיחים במכונית הוכח. הם קובלים עוד על קביעתה של השופטת קמא בדבר הפיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין עגמת נפש.

9.         המשיבים, אין צריך לומר, מבקשים לתמוך בפסק הדין קמא. לשיטתם עניין לנו בערעור על קביעות עובדתיות, שערכאת ערעור אינה מתערבת בהן.

התערבות בקביעות עובדתיות

10.        אמנם נכון, אין זה מנהגה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות שיצאו מלפני הערכאה הדיונית. אלא שלכלל זה נודעו חריגים, ודומה כי ענייננו שלנו נמנה עליהם. קביעותיה העובדתיות של השופטת קמא נסמכו על הנחתה, כי המערערים גרמו נזק ראייתי למשיבים במעשה הצתה, ומשם באה לכלל מסקנה בדבר העברת נטל ההוכחה לכתפי המערערים לשלול את קיומם של השטיחים במכונית. ביישומה של הדוקטרינה לענייננו אין כל מניעה שנתערב, באשר אנו מדברים במסקנות ולא בקביעת עובדות. ואם נבוא, דרך משל, לידי כך, שלמשיבים לא נגרם נזק ראייתי ממעשה ההצתה, כי אז נהיר, כי התערבותנו לא רק אפשרית כי אם מחויבת המציאות, שהרי השופטת קמא לא קבעה את העובדות לפי מאזן ההסתברויות, כי אם בחנה, לאחר שמצאה כי נתקיימה 'תשתית ראיה סבירה' להוכחת קיום השטיחים במכונית, אם עלה בידי המערערים לסתור את ההנחה העובדתית שהניחה, כאילו הוכח קיומם של השטיחים במכונית.

            ראוי כי נשים לב בהקשר זה, כי השופטת קמא לא קבעה כי היא נותנת אמון בעדויותיהם של עדי התביעה. אם בכלל היתה קביעה שכזו ביחס למהימנות, היתה זו קביעה השוללת את מהימנות עדויותיהם של המשיבים (ע' 13 לפסק הדין), כשהדברים כוונו לפריטים אחרים שנתבעו על ידם (ומכאן באה דחיית התביעה באבות הנזק האחרים).

            סיכומו של פתיח - אנו מוצאים עצמנו חופשיים לבחון את נכונות מסקנתה של השופטת קמא לפיה היו במכונית, בעת שהוצתה, ארבעה שטיחים ששוויים 240,000 ש"ח.