פסק-דין בתיק עא 1053/05

1.         מונח בפני ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל באילת (כב' סגנית הנשיא, ד. בלטמן קדראי), לפיה התקבלה טענת פרעתי מטעם המשיבה ונסגר תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדה על ידי המערער.

            ברקע להחלטה מספר עובדות ודיונים משפטיים. על בסיס טענות הצדדים וכדי להכריע בערעור, אציג את הפרטים הרלוונטיים. הצדדים חיו כידועים בציבור והיו שותפים בנכסים עד פירוד הקשר. המשיבה מכרה למערער מחצית מזכויותיה בדירה באילת. בהקשר זה הגיש המערער תביעה נגד המשיבה וההליך הסתיים בפסק-דין מכוח הסכם פשרה. לטענת המערער, הוא מילא את חובותיו הכספיים כלפי המשיבה על פי תנאי ההסכם ולכן הגיש את פסק-הדין לאכיפה בלשכת ההוצאה לפועל, לרבות מתן צו לפינוי דירה. המשיבה התגוננה בטענה שהמערער לא שילם את מלוא התמורה ועל כן לא קמה לו הזכות לדרוש את פינויה מהדירה. ראש ההוצאה לפועל קיבלה את טענת המשיבה ובהתאם הורתה על סגירת התיק.

2.         לגישת המערער, טעתה ראש ההוצאה לפועל בכך שהיא פרשה את פסק-הדין, לרבות סעיפים לא ברורים שבתוכו. המערער סבור שראש ההוצאה לפועל היתה צריכה לפנות לבית המשפט שנתן את פסק-הדין בכדי להבהירו ואין היא מוסמכת לקבל מלאכה זו על עצמה. ראש ההוצאה לפועל הסבירה בהחלטתה שאין טעם להעביר את מלאכת הפרשנות של פסק-הדין לבית המשפט משום שלא יהיו לאחרון  כלים עדיפים על אלו שעומדים לרשותה. ועוד, המערער בעצמו לא ביקש שהענין יועבר לבית המשפט שנתן את פסק-הדין. להשלמת התמונה יוער, כי ראש ההוצאה לפועל קבעה שעל אף וסכום כספי מסוים בחוזה מוגדר כ"תמורה", עיון בהסכם כולו מלמד שכוונת הצדדים היתה שהמערער לא יצא ידי חובתו בתשלום הסכום האמור לבדו.

3.         לאחר עיון בכל החומר, סבורני כי דין הערעור להידחות. מספר טעמים לדבר. כב' הנשיא שמגר פסק: " ...אולם מקובל עלי כי..אין למצוא פסול בכך שבית המשפט שדן בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל ייתן החלטה הכוללת בתוכה גם פרשנות של פסק - דין, אשר ביצועו מתבקש בלשכת ההוצאה לפועל...בייחוד נכונים דברים אלה כאשר מדובר בפרשנות של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, וכאשר פסק הדין מתמצה אך ורק באישורו הפורמלי של הסכם זה. במקרה כזה אין יתרון לפרשנותה של הערכאה שאשרה את ההסכם על פי פרשנותה של ערכאת הערעור אשר דנה בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל" (רע"א 6856/93 חוטר נ. מוקד). מבלי לקבוע כלל מחייב, הרי ניתן להעניק משקל לכך שפסק-דין משקף הסכם שנחתם על ידי הצדדים ללא יצירה משפטית של בית המשפט. אכן במצב זה, יתרונו של בית המשפט להבהיר את תוכן פסק-הדין אינו רב במיוחד. בית המשפט אמנם חתם את פסק-הדין ונתן לו תוקף, אך למעשה לא הוא כתב אותו. בכך אין שוני בינו לבין ערכאה זו. ההיגיון האמור אף מרחיב את שיקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל במידת מה.

            זאת ועוד. סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל אכן מורה לראש ההוצאה לפועל לפנות בכתב לבית המשפט להבהיר פסק-דין. משמע, מלאכה זו מוענקת לבית המשפט שנתן את פסק-הדין ולא לראש ההוצאה לפועל, שאוכף אותו. אך במה דברים אמורים? רק ביחס ל "פסק דין הטעון הבהרה". זוהי לשונו של סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. על ראש ההוצאה לפועל לפנות לבית המשפט לקבלת הבהרה רק במצב בו הוא "סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו". במילים אחרות, אין הדבר אומר שלעולם לא יעסוק ראש ההוצאה לפועל בפרשנות של פסק- דין. לו זה היה המצב, כמעט תמיד, אם לא תמיד, היה על ראש ההוצאה לפועל להעביר פסק-דין של בית המשפט בחזרה אליו, כאשר התעוררה מחלוקת כלשהי בין הצדדים בדבר פרשנות פסק-הדין. יש הגורסים שכל קריאה של טקסט טמונה בה פעולה פרשנית. תוצאה מרחיקת לכת לפיה על ראש ההוצאה לפועל להעביר כל מחלוקת פרשנית לבית המשפט, אינה יעילה ואף אינה צודקת. אי לכך, יש לשאול מתי יחוייב ראש ההוצאה לפועל להעביר פסק-דין לבית המשפט שנתן אותו. התשובה היא - רק כאשר ראש ההוצאה לפועל יגיע למסקנה שללא הסיוע של בית המשפט, פסק-הדין אינו ברור, ולא ניתן ליישמו. סעיף 12 לחוק קובע שראש ההוצאה לפועל "רשאי" לפנות לבית המשפט "כאשר הוא סבור שפסק-הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו". הרציונל של הסעיף ברור. ראש ההוצאה לפועל ממונה על ביצוע פסק-דין. רק במצב בו הוא מגיע למסקנה שפסק-הדין לוקה באי בהירות עד כדי יצירת הפרעה ליכולתו לעשות את מלאכתו, יפנה לבית המשפט. ואולם, פרשנות לחוד והבהרה לחוד.

            בענייננו, אינני סבור שמדובר אפילו במקרה גבולי. עיון בפסק-הדין מלמד שניתן לפרשו והדרך הראויה לעשות זאת היא כדרך שהציעה ראש ההוצאה לפועל. פסק-הדין אינו מגביל את חיובו של המערער לתשלום סכום אחד. נכון שסכום זה הוגדר כסכום התמורה, הואיל וזהו הסכום העיקרי, אבל מכאן ועד לקביעה שזהו הסכום הבלעדי שחייב המערער לשלם על פי ההסכם - רב המרחק.

4.         מסקנתי הינה איפוא, שראש ההוצאה לפועל עשתה מלאכתה בהתאם לדרישות הדין והתפקיד המוטל עליה מכוח חוק ההוצאה לפועל והתקנות הרלוונטיות. לא מצאתי שנפלה כל טעות משפטית בהחלטת ראש ההוצאה לפועל.

            הערעור נדחה.

            המערער יישא בהוצאות ובשכ"ט המשיבה בערעור זה בסך 6,000 ש"ח להיום.

ניתן היום ב' באייר, תשס"ו (30 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: