פסק-דין בתיק עא 1001/07

השופטת נחמה מוניץ:

בפנינו שני ערעורים מאוחדים שהוגשו על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל ו/או המערער") על פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט השלום בנצרת (ת.א 3999/02 - כב' השופט אשר קולה  ו- ת.א 5167/04 - כב' השופט דני צרפתי), בהם הורה בית המשפט על סילוק ידם ופינויים של המשיבים מן המקרקעין המוחזקים על ידם, לרבות כל המבנים שנבנו על ידם, זאת בתום חמש שנים ממועד פסק הדין. כן ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 24.12.06. בת.א 3999/02.

המשיבים בע"א 1001/07 הינם בני הזוג שלום וחפציבה בר נתן, והמשיבים בע"א 1002/07 הינם בני הזוג שמעון וורד אדרי (להלן: "המשיבים").

פסקי הדין ניתנו על ידי שני שופטים שונים, בענינם של משיבים שונים, אולם כב' השופט צרפתי, נסמך בפסק דינו על פסק הדין שניתן קודם לכן על ידי כב' השופט קולה, ואימץ תוכנו.

בדיון בפנינו ביום 27/6/07, הסכימו הצדדים לאיחוד הדיון בערעור. מכאן הדיון בשני ערעורים אלה במאוחד.

רקע:

בהר כותר שבגליל העליון, התיישבו משפחות מספר במקום המכונה בפי כל "קדיתא". התישבותם של כל המשפחות נעשתה ללא כל היתר מאת המערער המנהל את מקרקעי ישראל. לאחר דיונים רבים בתביעות פינוי שונות שהוגשו כנגד מתיישבים שונים, הסכימו המשיבים בתובענות הנידונות, כי יינתן נגדם פסק דין המורה על פינוי וסילוק ידם מן המקרקעין הידועים כחלקה 1, בגוש 14074 (להלן: " המקרקעין"). במסגרת הסכמתם למתן פסק דין לפינוי, הותירו הצדדים להכרעת בית משפט קמא, את השאלה שנותרה במחלוקת ביניהם, והיא, האם ניתן לעכב את הפינוי מהמקרקעין, ואם אכן כך, לכמה זמן יעוכב הפינוי. כן הונחה לפתחו של בית משפט קמא, בהסכמת הצדדים, השאלה האם לחייב את המשיבים בהוצאות.

פסקי הדין של בית משפט קמא:

ת.א 3999/02:

בית משפט קמא, סקר את כל הגורמים שהיו שותפים לעניין הקמתו של הישוב קדיתא, וביניהם מנהל המנהל, מנהל מחוז הצפון במנהל, מנהל מחוז הצפון במשרד הפנים, יועץ ראש הממשלה להתיישבות, יו"ר החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית, ראש המועצה האזורית מרום הגליל, שבתחום שיפוטה מצוי הישוב קדיתא ואנשי ציבור נוספים. גורמים אלה הוזמנו על ידי בית המשפט, לישיבה בפניו ובית המשפט קבע כי הובהרו הנסיבות לפיהן, התוכנית להקמת הישוב קדיתא אושרה בועדה מחוזית לתכנון ובניה ואף אושרה בועדת ול"נתע (ועדה לתכנון עניינים עקרוניים). המועצה הארצית לתכנון ובניה, דנה אף היא בתוכנית להקמת הישוב והדיון שם טרם נסתיים. ההערכה היא, כי התוכנית תאושר בסופו של דבר, אלא שיתכן שמספר המגרשים וגודלם לא יהיה בהתאם להמלצות הועדה המחוזית. עוד הוברר כי, במסגרת החלטת ממשלה קיבלה על עצמה החטיבה להתיישבות לסייע בהקמת היישוב קדיתא. משרד ראש הממשלה, כמו גם משרד הבינוי והשיכון תומכים בהקמת הישוב קדיתא.

בית משפט קמא, סבר, במסגרת שיקוליו למועד הפינוי, כי נוצר מצב שחלק מהמתיישבים בקדיתא, מצויים בין הפטיש לסדן. כאשר מחד, חלק ניכר ממשרדי הממשלה לרבות החטיבה להתיישבות והמועצה האזורית, תומכים באישורו של הישוב ובהישארות המתיישבים במקום, בכפוף להקצאת קרקע בהתאם להוראות המינהל. בית המשפט התרשם כי,  גופים אלו סבורים שעד אשר לא יוסדר מעמדו של הישוב קדיתא יש להפסיק הליכי הפינוי, או ההליכים המשפטיים כנגד המתיישבים. מאידך, המינהל סבור שאין לקשור את הליכי הקמת הישוב ואישורו, להליכי הפינוי וסילוק היד הננקטים כנגד המשיבים. מנסיבות אלה, והעובדה שכל הגופים המיישבים עוסקים במלוא המרץ במציאת פתרון, סבר כב' השופט קמא, כי יש לאפשר לגופים המיישבים למצוא פתרון ואין להורות על פינויים וסילוק ידם מהמקרקעין, בטרם מוצו הליכי הקמת היישוב ונמצא פתרון אלטרנטיבי, שכן הדבר עלול לסבך את הליכי הקמת הישוב ואישורו ובכך תסוכל כוונת הגורמים המיישבים, לרבות החלטת הממשלה להקמת הישוב קדיתא. עצם מתן פסק הדין העקרוני לפינוי וסילוק יד, יביא לסילוק ידם של המשיבים כאשר תאושר הקמת הישוב קדיתא, לאחר שיקבע התכנון העקרוני והמפורט של הקצאת מגרשים לכל אחד מן המתיישבים. סילוק ידם של המשיבים מהשטחים העודפים יאפשר הקמת ביתם במגרש אשר יוקצה להם. בית המשפט הביא במנין שיקוליו כי, משפחת המשיבים בר נתן מונה 17 נפשות וסילוק ידם המיידי עלול לגרום להשלכתם לרחוב.

באשר להוצאות, קבע בית המשפט כי אין להטיל על המשיבים הוצאות נוספות מעבר להוצאות בהם חויבו על ידו בעבר, וקבע, הוצאות מותנות על סך 10000 ש"ח, במידה ופסק הדין לא יבוצע במועד שנקבע.

ת.א 5167/04:

בפסק הדין אימץ כב' השופט צרפתי את פסק דינו של כב'  השופט קולה, שניתן בת.א. 3999/02 אשר התאים גם לנסיבות התיק שבפניו, בהתאם לרקע העובדתי. לפיכך, אימץ אף את מועד הפינוי כפי שנקבע על ידי כב' השופט קולה, והעמידו על חמש שנים.

המערער מלין גם כנגד החלטת בית משפט קמא מיום 24.12.06, אשר ניתנה בתיק אזרחי 3999/02, אשר לטענתו התירה למשיבים להגיש בקשות להארכת מועד הפינוי, אף מעבר לזה שנקבע בפסק הדין (להלן: "החלטת ההבהרה").

טענות הצדדים:

טענות הצדדים להלן מובאות באשר לשני הערעורים המאוחדים.

[1]        טענות המערער - המינהל:

מזה קרוב לשני עשורים הפך איזור הר כותר-קדיתא, לאזור פרוץ ובו כל דיכפין משתלט על קרקע ובונה שם את ביתו, שלא כדין בבחינת "איש הישר בעיניו יעשה". המנהל נאלץ לטפל במאות פלישות. הפולשים מחזיקים בשטחי ענק, עליהם השתלטו. שטחים אלה משמשים בנוסף למגורים גם לאמצעי יצור ופרנסה. חלק מן הפולשים משכירים את המבנים לאחרים ואף הקימו במקום מחנה קליטה לפולשים חדשים.

המשיבים מחזיקים בשטח של מספר דונמים, עליהם הציבו בתחילה מבנים יבילים שחוברו למבנה גדול אחד, אותו הרחיבו בבניה משולבת של ברזל ואבן. בהמשך הרחיבו את הבניינים והקימו מבנים נוספים, גדרו שטחים, נטעו עצים וכיו"ב. גם במהלך ההליכים המשפטיים.