פסק-דין בתיק עא 003789/04

הערעור והערעור שכנגד מופנים כנגד החלטתו של כב' הרשם ד"ר עדי אזר ז"ל מיום 1.2.04 (ת"א 12781/01 בש"א 14075/01) לפיה ניתנה למבקש רשות להגן, כנגד תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגבלה לטענה אחת בלבד.

הרקע העובדתי.

הבנק - המערער, הגיש נגד המשיב ואמו תביעה בסדר דין מקוצר בגין יתרה בלתי מסולקת בחשבון חוזר דיביטורי של המשיב אצל המערער.

יתרת החוב הנטענת במועד הגשת התביעה עמדה על 1,934,930 ש"ח.

לאחר שהוגשה בקשת רשות להגן הנתמכת בתצהירו של המשיב, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה בתאריך 17.2.03 תוקף של החלטה.

בין היתר הוסכם בין הצדדים כי הבנק יגיש כתב תביעה מתוקן וכן יעביר לידי הנתבעים את המסמכים שהתבקשו על ידי המשיב, במסגרת הבקשה למתן רשות להגן (סעיף 3 להודעה המוסכמת נספח א' לכתב הערעור).

בסעיף 4 להסכמה הדיונית צויין כי הנתבעים יגישו בקשת רשות להגן מתוקנת.

למרות שהבנק הגיש כתב תביעה מתוקן, כמוסכם, לא הגיש המשיב בקשה מתוקנת.

בתאריך 18.6.03 הגיעו הצדדים להסכמה נוספת לפיה תינתן לאמו של המשיב רשות להגן והיא תגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד.

לגבי המשיב, יוגשו סיכומים בכתב ביחס לטענותיו בסעיפים 22-29 לבקשה, מבלי לחקרו על תצהירו.

בהחלטתו נשוא הערעורים שבפני, דחה כב' הרשם את הבקשה ככל שהיא נוגעת להתחייבותו הנטענת, של הבנק, להעמיד למשיב אשראי, בגובה יתרת החובה בחשבון, עד לסיום ההליכים הפליליים שננקטו נגדו וקיבל את הבקשה ביחס לטענה לפיה, המשיב חוייב בריבית העולה על המוסכם.

באשר לטענה הראשונה, קבע כב' הרשם כי המשיב לא עמד בחובת הפירוט הנדרשת מאחר שלא ציין את נסיבות ההתחייבות ופרטים ביחס להיקפה.

ביחס לחיובי הריבית, התקבלה הבקשה, לנוכח טענתו של המשיב כי הבנק לא העמיד לרשותו את כל המסמכים הרלוונטיים ובכך מנע ממנו לפרט את הגנתו, בנקודה זו, כדבעי.

הבנק מערער על חלקה השני של ההחלטה וטוען כי שגה כב' הרשם בהחלטתו, בכך שהתעלם מההסכם הדיוני, לפיו התחייב הבנק להעמיד לרשות המשיב את כל המסמכים שביקש ומכיוון שלא הוגשה בקשה מתוקנת למתן רשות להגן לא היה מקום להסתמך על טענה שהועלתה בתצהיר שהוגש עובר להסכמה מיום 17.2.03.

מנגד טוען המשיב - המערער שכנגד, שהיה על כב' הרשם לקבל את בקשתו במלואה, מאחר שהבנק ויתר על חקירתו הנגדית ויש לראות באמור בתצהיר אמת ומשלא נסתרה גירסתו, לא היה מקום לדחות הבקשה.

דיון.

אין חולק כי הכלל אשר נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין הוא כי:

"אי ציון פרטים מדוייקים מצד נתבע המבקש להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד, מצדיקה אף סרוב מצד בית המשפט להעניק לו רשות להתגונן..." (ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס חברה לשיווק (תש"ל) בע"מ פ"ד מג(1) 106 בעמ' 112).

כשם שבית המשפט אינו בוחן בשלב זה את מהימנות הגירסה, ואינו דן בסיכוייה של גירסת ההגנה להתקבל, וכל שעל הנתבע להראות הוא שאם תתקבל גירסתו כמהימנה תהיה בה תשובה לתביעה.