פסק-דין בתיק עא 001916/03

לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום ברמלה (כב' השופטת בוסתן) בת.א 1692/99, שחייב את המערער לשלם למשיב סך של 70,000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ש"ח בצירוף מ.ע.מ.

1.         הרקע לפי פסק-דינו של בית-משפט קמא

(א)        המשיב הגיש נגד המערער תביעה בבית-משפט השלום, בשל הלוואה בסך 70,000 ש"ח שהעניק לו, לטענתו, באפריל 1997, שאותה התחייב המערער להחזיר עד מאי 1998, ללא ריבית והצמדה, מכספי פיצויים אותם יקבל בשל התפטרותו מצבא קבע. בין הצדדים שררו אז יחסי רעות, ולכן, לטענת המשיב, נעשה הסכם ההלוואה בע"פ. כנטען, נזקק המערער להלוואה בשל מצב כלכלי קשה בו היה נתון באותה עת בשל גירושיו.

(ב)        לאחר מתן ההלוואה התעורר אצל המשיב חשש שהמערער לא יפוצה בגין עזיבתו את צבא הקבע, בשל עבירה שבה "הסתבך". לכן, פנה המשיב למערער וביקש החזר ההלוואה על אתר. הלה הרגיעו, והבטיח שיעמוד בהחזר ההלוואה מכספים שיקבל במסגרת גירושיו.

 (ג)        משנקף הזמן והמשיב לא קיבל את כספו, ביקש שייערך הסכם בכתב. המערער סירב לפנות לעו"ד אך הסכים לאשר בכתב כי קיבל את ההלוואה וחתם ביום 5.4.98 על זכרון דברים שבו אישר קבלתה והתחייב להחזירה תוך 45 יום מיום החתימה.

(ד)        כיוון שההלוואה לא הוחזרה הגיש המשיב את התביעה דנן. 

2.         פסק-דינו של בית-משפט קמא

(א)        בית-משפט קמא ניתח את עדות המערער שניתנה לפני כב' הרשם שטרנליכט בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בתביעה במעמד צד אחד. בית-משפט קמא השווה עדות זו לתצהיר עדות ראשית מטעם המערער שהונח לפניו ומצא כי גירסה עובדתית מלאה ועשירה שהוצגה לכב' הרשם שטרנליכט, גירסה אותה מצא בית-משפט קמא כדימיונית, לא נכללה בתצהיר העדות הראשית מטעם המערער כלל. כמו כן, סכומים שטען המערער ששילם למשיב וניתן היה לכאורה לקזזם מסכום התביעה (סכומים שעולים משמעותית על סכום התביעה), לא נתבקש קיזוזם. לעומת זאת, מצא בית-משפט קמא את גרסתו של המשיב " הגיונית, סדורה ומלאה" (עמ' 3 לפסק-דינו של בית-משפט קמא).

(ב)        בית-משפט קמא הוסיף וקבע כי גירסת המערער היא טענה בעל-פה נגד מסמך בכתב ושהלה כשל מלהוכיח, באחת מדרכי הראיה האפשריות, את טענותיו נגד המסמך עליו חתם.

(ג)         בסוגיית ההצמדה והריבית קבע בית-משפט קמא כי ההלוואה ניתנה ללא ריבית והצמדה לגירסת המשיב (התובע) עצמו ומשכך חייב את המערער בהפרשי הצמדה וריבית אך מיום הגשת התביעה. כן פסק כאמור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ש"ח + מ.ע.מ.

3.         טענות המערער

(א)        ב"כ המערער טען בעיקרי הטיעון מטעמו, וכן בטיעונו בעל-פה לפנינו, כי שגה בית-משפט קמא בקבלו את התביעה למרות סתירות ושקרים שנמצאו לטענתו בעדותו של המשיב ועל אף היות גרסת המשיב חסרת כל הגיון ובלתי סבירה באופן קיצוני עד היותה בלתי אמינה לחלוטין. לטענתו, כשל בית-משפט קמא בהערכת עדותם של המשיב ושל המערער ונכשל בהסקת המסקנות הראויות מעדויות אלו.

(ב)        בעיקרי הטיעון מטעמו ואף בטיעונו בעל-פה, טען ב"כ המערער טענות עובדתיות למכביר - טענות בדבר טיב היחסים בין המערער למשיב, טענות בדבר נסיבות חיצוניות למתן ההלוואה שיש בהן לכאורה ללמד שלא הגיוני שהמערער נטל הלוואה מהמשיב  (כגון מצבו הכלכלי של המשיב שלגביו נטען שהיה שפיר במועד הנטען להלוואה), ועוד.

(ג)         ב"כ המערער הביא לפנינו מובאות שונות מעדותו של המשיב לפני בית-משפט קמא וביקש אותנו למצוא בהן סתירות ולקבוע כי שגה בית-משפט קמא בהעדיפו עדות זו על-פני עדות המערער.

(ד)        עוד טען המערער כי זכרון הדברים שעליו חתם, נחתם לבקשת המשיב, שטען לפני המערער כי הוא זקוק לזכרון דברים זה לשם הוכחת יכולת החזר לבנק ממנו ביקש לקבל הלוואה -  אלא שהמשיב פעל כלפי המערער במרמה והשתמש בזכרון הדברים כדי לתבוע החזר הלוואה שלא ניתנה מעולם, תוך ניצול תום-ליבו ותמימותו. ראוי לציין כבר כאן כי גירסה זו נדחתה על-ידי בית-משפט קמא.

(ה)        באשר לגרסתו בהליך של בקשה לביטול פסק-דין, השונה באופן מהותי מעדותו בתיק, טוען המערער כי שגה בית-משפט קמא ביחסו חשיבות לעדותו שם, שניתנה " אגב אורחא ומבלי שהדבר יהיה רלוונטי לתביעה הנידונה" (עמ' 6 לעיקרי טיעון המערער). באשר לטענת הקיזוז שלא נטענה טען המערער כי זו לא נטענה באשר טענת המערער הייתה כי מאחר שלא נתן את ההלוואה לא צריך היה בקיזוז סכומי תביעה שיש לו נגד המשיב.

(ו)         לטענת המערער, לא הרים המשיב את נטל ההוכחה הראשוני הרובץ לפיתחו בתביעה מצידו ודינה היה איפוא להידחות.

4.         דיון והכרעה

לאחר עיון בעיקרי הטיעון ולאחר ששמענו את ב"כ המערער בדיון לפנינו, לא ביקשנו תשובה מהמשיב והחלטנו לדחות את הערעור.