פסק-דין בתיק ע.פ. 3101/08

1.      המערער הועמד לדין בפני בית משפט השלום בחדרה ובכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו הואשם בעבירות של נסיון לקבלת דבר במירמה, עבירה לפי הסעיפים 415 רישא + 25  לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"); שימוש במסמך מזוייף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי הסעיפים 418 רישא+420 לחוק; מירמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק.

         המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו.

         באי כח הצדדים הסכימו, בבית המשפט קמא, לבקש מבית המשפט להזמין תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המערער. בא כח המאשימה (המשיבה דכאן) הבהיר כי המאשימה תעמוד על כך שהרשעתו של המערער תוסיף לעמוד בכל מקרה. הסניגור ביקש שבית המשפט יורה לשירות המבחן לבחון המנעות מהרשעתו של המערער. ואמנם, בית המשפט הזמין תסקיר של שירות המבחן והורה לו לבחון את אפשרות בדבר אי הרשעתו של המערער כפי שביקש הסניגור.

         לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים ושמיעת טענות הצדדים גזר בית המשפט על המערער את העונשים שלהלן:

         א.    6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע.

                ב.     קנס בסך של 4,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתו.

         ג.     220 שעות שירות לתועלת הציבור בתפקיד חונכות לתלמידים בחטיבת הביניים "אל-ניר" בישוב חורה  או בישוב לקיה, הכל לפי המלצת שירות המבחן.

                בערעור שלפנינו עותר המערער לבטל את הרשעתו בדין ולהסתפק בגזירת עונש בלא הרשעה. 

2.      עובדות כתב האישום בהן הודה המערער

א.    המערער עבד בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום כמורה במשרד החינוך ובתפקיד זה שימש כעובד מדינה וכעובד ציבור.

ב.    בהיותו עובד ציבור ובמסגרת תפקידו האמור, זכאי היה המערער לקבל מהמדינה הטבות שכר בגין לימודים אקדמיים. 

ג.     הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל שליד משרד החינוך מעריך תארים אקדמיים שהתקבלו מלימודים במוסדות להשכלה גבוה מחו"ל בהשוואה לאלה הנהוגים בישראל ככל שהדבר נוגע לדירוג השכר והטבות אחרות של עובדים בשירות המדינה.

ד.    ביום 17.9.01 הגיש המערער לגף להערכת תארים בקשה כוזבת לאישור הכרה בתואר ראשון בהיסטוריה ובחינוך מיוחד מאוניברסיטת "יון קרנגה" שבמולדובה (להלן - "האוניברסיטה"). בבקשתו הצהיר המערער בכזב כי למד באוניברסיטה לתואר ראשון

       בין השנים  1998 - 2001. (להלן - "התואר הראשון").

לבקשתו האמורה צירף המערער תעודת תואר וגיליון ציונים מזוייפים שקנה תמורת הסך של 2,500 $ מידי מוחמד גית  שהציג עצמו כנציג האוניברסיטה בארץ, ויצר מצג שווא כלפי משרד החינוך לפיו למד באוניברסיטה לתואר ראשון בין השנים 1998 - 2001 ועמד בכל המטלות האקדמיות כמפורט בגיליון הציונים המזוייף.

ה.    בפועל לא נרשם המערער מעולם ללימודים באוניברסיטה, לא למד אף אחד מהקורסים המופיעים בגליון הציונים, ולפיכך אינו רשום בה כבוגר ואינו זכאי לכל הטבה שהיא מהמדינה בגין התואר הפיקטיבי.

         ו.     עוד הגיש המערער, במסגרת בקשתו האמורה, תצהיר שנערך ביום 21.9.01 על פי סעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א -  1971 שבו הצהיר בכזב כי למד באוניברסיטה את לימודי התואר הראשון בשיטת ההתכתבות בקשר ישיר עם אוניברסיטת האם במולדובה והגיש שם את כל העבודות והבחינות. זאת, בעוד שהוא לא למד באוניברסיטה כלל ולא עשה כל מטלה אקדמית שהיא.

         ז.     מאחר ובגף להערכת תארים התעורר חשד בדבר תקפות התואר, לא טופלה בקשתו של המערער ולא הונפק לו אישור הכרה בתואר, ולפיכך נסיון המערער לקבל מן המדינה כספים במירמה לא צלח.

3.      תסקיר שירות המבחן