פסק-דין בתיק ע 6/09

כללי

רב"ט אביחי אדרי (להלן: המערער) הואשם לפני בית-הדין הצבאי במחוז שיפוטי המרכז בעברה של לקיחת שוחד, לפי סעיפים 290(א) ו-29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעברה של חריגה מסמכות עד כדי סיכון בטחון המדינה, לפי סעיף 73 רישא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (החש"ץ).

כתב האישום

סיפור המעשה אשר גולל בכתב האישום, עסק בכך שביום 19 ביוני 2008, עת שימש המערער כשומר במחסום "טול כרם", ואילו חברו, רב"ט אורי אלון, שימש כמפקד המחסום, קיבלו השניים סכומי כסף מתושבים פלסטינים חסרי אישור כניסה לישראל בתמורה להכנסתם ליישוב ג'ברה, המצוי בתוככי שטח מדינת ישראל, ללא עריכת בידוק ביטחוני כנדרש. רב"ט אלון קיבל לידיו בתמורה לכך סכומי כסף העולים כדי 900 ש"ח, ומידיו קיבל המערער שלפנינו, לפי הנטען, סך של 400 ש"ח.

נטען כי השניים ביצעו את המעשה בחמש הזדמנויות, כך שבסך הכל העבירו דרך המחסום באורח זה חמישה תושבים.

באחד המקרים קיבל רב"ט אלון סך של 200 ש"ח מנוסע ברכב, אשר לא היה ברשותו אישור כניסה. הנוסע הורשה להיכנס ולא בוצע בידוק ברכב.

צוין בכתב האישום כי בכל המקרים הללו, שבהם הועברו תושבים בתמורה לסכומי כסף, עמד המערער לצדו של רב"ט אלון.

עוד נטען בכתב האישום כי במעשיהם אלה חרגו השניים מסמכותם ופגעו או עלולים היו לפגוע בביטחון המדינה או בפעולות הצבא או בפעולותיהם של כוחות מזוינים הפועלים בשיתוף עם הצבא.

פסק דינה של הערכאה הראשונה

בית-הדין הצבאי המחוזי מצא בהכרעת דינו מיום 18 באוגוסט 2008 (פה אחד) להרשיע את המערער במיוחס לו בפרט האישום הראשון (עברת השוחד) ולהרשיעו (ברוב דעות) בעברה שבפרט האישום השני (חריגה מסמכות עד כדי סיכון בטחון המדינה).

בו ביום גזר בית-הדין את עונשו של המערער: הוטלו עליו בדעת רוב השופטים 199 ימי מאסר לריצוי בפועל לצד עונש מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי. שופט המיעוט הציע לחבריו להטיל על המערער 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

הליך הערעור

לפנינו מונחים ערעורו של המערער, אשר הוגש באמצעות בא-כוחו המלומד, עו"ד אילן כץ, על הרשעתו בדין וערעורה של התביעה הצבאית על קולת העונש אשר נגזר עליו. כמו כן, ערער הסנגור המלומד על חומרת עונש המאסר הממשי אשר הוטל על מרשו (למרות שהמערער סיים זה מכבר לרצותו).

נפנה תחילה לעיין בהכרעת הדין קמא; אחר כך נבחן את נימוקיהם של הצדדים בערעוריהם. לבסוף נפנה לדון בערעורים גופם.

הכרעת הדין קמא

בפתח הכרעת דינו עמד בית הדין קמא הנכבד על עובדות אשר התקבלו בפניו בהסכמת הצדדים, ובהן כי ביום 19 ביוני 2008 בשעת צהריים התקבל במפקדת הגדוד שעם חייליו נמנה המערער, דיווח מאת מפקדת שירות הביטחון הכללי אודות "העברת פלסטינים במחסום" תמורת כסף על ידי חיילים המשרתים בו. במידע צוין כי חייל "תימני או שחום" נטל שוחד במחסום בתמורה להעברת שוהים בלתי חוקיים (להלן: "שב"חים"). בעקבות קבלת הדיווח הגיעו הסמג"ד והמ"פ למקום על מנת לברר במה דברים אמורים. המערער, כמו גם שותפו, רב"ט אלון, נחקרו במסגרת חקירת מצ"ח. הם הודו בביצוע המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. כן הוצגו עדויות נוספות אשר קשרו אותם למעשים.

בית-הדין קמא הנכבד קבע כי יש לתת אמון באמרותיו של המערער במצ"ח, שבמסגרתן הוא הודה בנטילת השוחד, ולדחות את גרסתו לפני בית-הדין, שלפיה לא היה מעורב במעשה העברה שיוחס לו.

יצוין שבאמרתו הראשונה הודה המערער כי קיבל לרשותו סכום כסף מתוך הסכום שקיבל חברו, רב"ט אלון, "משבחים". הוא טען באמרה זו כי התמורה לכסף באה בצורת "הסכמה הדדית כזאת... חבר שלי אז אני לא ילשין עליו". המערער טען באמרתו זו כי לא שוחח עם השב"חים ולא התעסק בכסף, אלא עמד לצדו של השוטר הצבאי, אף הוא חלק מהצוות, שנכח באזור. הוא טען כי לא ידע עם מי רב"ט אלון שוחח ומתי העביר שב"חים. צוין באותה אמרה כי הוא וחברו עשו את שעשו שכן נכנסה בהם רוח שטות, שנבעה מכך שנותרו על משמרתם שעות ארוכות מאוד. המערער סיפר עוד כי הודה במעשה לפני הסמג"ד שכן לא רצה להסתבך יותר מדי.

באמרותיו המאוחרות יותר אישר דבריו כפי שנרשמו מפיו במסגרת האמרה הראשונה, וציין שבכל אחד מהמקרים הנדונים הבחין רב"ט אלון באדם המבקש לעבור, אמר למערער: "תן לי לטפל בו", לקח אותו לחדר, שם ביצע בידוק ונטל את הכסף. רק אחר כך, נהג להתחלק עם המערער בתשלום.

בבית-הדין טען המערער כי הוא עצמו אבטח את השוטר הצבאי אשר בדק את העוברים במחסום ביום האירוע, בעוד שרב"ט אלון ניצב בעמדה מאחור וביקש מהם להעביר אנשים מסוימים לטיפולו. המערער, לפי טענתו, לא התערב במעשיו של רב"ט אלון. הוא אישר כי הבין שרב"ט אלון מטפל בשוהים בלתי חוקיים, מכך שהם עוכבו בצד בתחילה. הוא טען כי קיבל כסף מאלון אך לא בירר מדוע, לנוכח הלחץ במחסום ולנוכח ערפול החושים אשר בו היה נתון.

בפני בית-הדין קמא הנכבד באה גם עדותו של סגן מפקד הגדוד, אשר סיפר שתחקר את האירוע, תחקור שבמהלכו הודה המערער בפניו בנטילת שוחד (לאחר שהכחיש בתחילה את המעשה). ההודאה נמסרה לאחר שהסמג"ד ציין באוזני המערער כי מדובר באירוע חמור, כי מצ"ח צפויה לחקור אותו, וכי ייתכן מאוד שהוא יצא מן הגדוד ולא יהיה עוד לוחם. כשמהערער שאל את הסמג"ד מה יעלה בגורלו אם יודה, השיב האחרון כי אינו יודע מה יהיה, וכי מחובתו לדווח לממונים עליו. המערער מסר לסמג"ד סכום של 400 ש"ח, אשר היה על גופו, והודה כי הוא ואלון נטלו את הכסף ותמורת זאת העבירו שלא כדין שישה שוהים בלתי חוקיים (בחמש הזדמנויות שונות). המערער אף שאל את הסמג"ד מה צפוי לעלות בגורלו, ונענה כי הוא צפוי לעונש.

בית-הדין קמא הנכבד קבע ביחס להודאה זו כי אמנם נמסרה עת המערער "נסער ושרוי בלחץ... אפשר אפילו שהאמין כי הודאה תוביל לקיצור ההליכים המשפטיים בעניינו ולהקלה בעונשו", אולם מצא לקבוע כי "לחץ זה לא חילץ מפיו הודאת שווא".

עוד פסק בית-הדין קמא הנכבד ליתן אמון באמרתו במצ"ח של רב"ט אלון, אמרה שנתקבלה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ולדחות דבריו בעדותו באולם בית הדין. באמרה זו הודה רב"ט אלון בכך שלאחר שהגיעו למחסום שני פלסטינים וביקשו לעבור למרות שלא היה בידיהם אישור עבודה, פנה אליו אחד מהם, סיפר לו על מצוקתו הכלכלית, הראה לו תמונות של ילדיו והכניס לכיס מכנסיו שטר של 100 ש"ח. לנוכח עייפותו והיותו רעב השתבש שיקול דעתו, רחמיו נכמרו על התושב, ולנוכח המצוקה הכלכלית שבה היה שרוי אף הוא עצמו, הרשה לו להיכנס ללא אישור. עשרים דקות אחר כך העביר שני תושבים פלסטינים נוספים לאחר שהללו הניחו סכום של 200 ש"ח בכיסו.