פסק-דין בתיק ע 53/06

המערער, טור' דני חכמון, הורשע בבית הדין קמא, על-פי הודאתו, בעבירה של שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7 (א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, ובעבירה של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, לפי סעיפים 127א ו-250א לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955. בית הדין השית על המערער 21 ימי מאסר בפועל וכן שלושה חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים.

ערעור ההגנה מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל.

נסיבות העבירות שבהן הורשע המערער הובאו בקצרה בגזר-דינו של בית הדין המחוזי:

"הנאשם נותן את הדין בגין הרשעתו על-פי הודאתו בפנינו בשני אישומים: הראשון, עניינו סדרה של 6 שימושים בסם מסוכן מסוג חשיש, שבוצעו כולם בנסיבות אזרחיות בצוותא עם אזרחים אחרים, ואת הסם שבו נעשה השימוש, רכש הנאשם בעצמו. מעבר לכך הנאשם מיאן ליתן דג"ש לצורך גילוי שימוש בסמים, וזאת חרף צו קש"ב שהוצא נגדו על ידי רס"ן אריאל גור, ביום 9 בפברואר 2006".

באת-כוחו המלומדת של המערער עתרה בפנינו לבטל את עונש המאסר בפועל שהושת עליו; ולחלופין - להורות על ניכוי ימי המעצר הימנו. הסניגורית ביקשה להדגיש, בין היתר, כי המערער פוטר משירות ביטחון, לאחר שנקבע לו פרופיל 21 על רקע נפשי, בגין אינטליגנציה גבולית ואישיות בלתי בשלה. כמו-כן, הפנתה הסניגורית למצבו המשפחתי הקשה של המערער. לטעמה של הסניגורית, אין לקטוע את מסלול שיקומו של המערער, שהשתלב בינתיים בעבודה במסגרת האזרחית. לדעת הסניגורית, בית הדין המחוזי שגה משלא הורה על ניכוי ימי מעצרו של המערער ממניין ימי המאסר אשר נגזרו לו, וזאת בלא שניתן טעם להימנעות זו.

לעומת זאת, לדעת באת-כוחה המלומדת של התביעה הצבאית, מגזר-הדין של הערכאה קמא עולה בבירור כי העונש שהושת על המערער הינו, למעשה, 39 ימי מאסר בפועל, דהיינו 21 ימי מאסר בפועל בנוסף ל-18 ימי המעצר הממשיים שאותם הזכיר בית הדין במפורש בגזר-דינו. משכך, לדעת התובעת הצבאית, אין לנכות את ימי המעצר הממשי מעונש המאסר שהושת על המערער. התובעת הוסיפה כי העונש שהוטל על-ידי בית הדין המחוזי עולה בקנה אחד עם רמת הענישה המקובלת והראויה בעבירות מסוג זה.

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים ואת עמדותיהם וכן את גזר-הדין של הערכאה קמא, החלטנו לדחות את הערעור.

מקריאת גזר-הדין אכן עולה בבירור, כעמדת התביעה, כי בית הדין המחוזי בחר להשית על המערער 21 ימי מאסר בפועל, בנוסף ל-18 ימי המעצר ה"סגור" שבהם היה נתון בגין תיק זה.

עם זאת, כדי להימנע מטענות כגון אלה שהועלו בעניין זה, ככלל מוטב לנסח את גזרי-הדין באופן שכאשר מחליט בית הדין להתחשב בימי המעצר הממשי, כי יוטל עונש מאסר בפועל לתקופה שממנה ינוכו ימי המעצר, ולא לתקופה המתווספת לימי המעצר; ולמצער, כי יצוין במפורש אם בית הדין החליט לנכות את ימי המעצר, כמקובל בדרך כלל, או שמא להימנע מהניכוי באופן חריג (ראו למשל והשוו ע"פ 13/53 ביטון נ' הי"מ, פ"ד ז 463; בג"ץ 185/58 מזרחי נ' נשיא בית המשפט המחוזי, ירושלים, פ"ד יב 11; המ' 464/65 עוזר נ' הי"מ, פ"ד יט (4) 31; ע"פ 25/89 כחלון נ' מ"י, פ"ד מג (3) 275; רע"פ 165/05 י' צ' נ' מ"י, תק-על 2005 (1) 735).

מכל מקום, בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לאמור לעיל ומבלי להתעלם מהנסיבות המקלות ומהיבט השיקום, העונש של 39 ימי מאסר בפועל אינו חורג מרמת הענישה המקובלת והראויה, ולפיכך אין הצדקה להתערב בו.

סוף דבר, הערעור נדחה וכל רכיבי הענישה יישארו בעינם.

על המערער להתייצב אפוא לריצוי העונש (בן 21 ימי מאסר בפועל) בבס"כ 394, בתאריך 30/4/06, עד השעה 11:00.

ניתן והודע היום, כ"ט ניסן תשס"ו‏, ‏27 אפריל 2006‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

_______________        ________________            ________________

אב"ד                                 שופט                                         שופט

חתימת המגיה: _________________                            העתק     נאמן       למקור

                                                                                 רס"ן     חגית      דורפמן

תאריך: ______________________                                          ק.          בית            הדין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: