פסק-דין בתיק ע 127/05

1. המשיב, טוראי מנחם הרמן, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בתקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 381 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). הוטלו עליו 34 ימי מאסר לריצוי בפועל, ומאסר מותנה לתקופה של 90 יום, למשך שנתיים. התביעה מערערת על קולת העונש ועותרת להחמרה ממשית במידת המאסר בפועל ולהעמדת תקופת התנאי על שלוש שנים.

האירוע, שבגינו הועמד המשיב לדין, התרחש לפני כחודשיים במרפאת קצין העיר    בתל-אביב. המשיב, שלא חש בטוב, המתין במקום, בצוותא עם אחיו, פרק זמן ממושך. בשלב מסוים ניגש המשיב אל החובש, טור' דורון (להלן: "המתלונן"), וביקש את מספרו האישי, על-מנת להתלונן. זאת, על רקע העובדה, שהמתין בתור פרק זמן ממושך, ולהבנתו, קיבל החובש לטיפול חיילים אחרים ש"הגעתי לפניהם".  המתלונן לא השיב, והמשיב הכה באגרופו בפניו של המתלונן וניסה "לתלוש את הדיסקית מצווארו של המתלונן, כדי לקחת ממנה את פרטיו".  

למען שלמות הדברים יצוין, כי ההרשעה התבססה על גרסת המשיב. בית הדין ציין, כי "הפער בין הצדדים אינו גדול" וזיכה את המשיב, מחמת הספק, באשר לאלימות נוספת, שיוחסה לו במסגרת אותו פרט אישום.   

2. התובעת המלומדת, רס"ן שוורץ, טענה לפנינו, כי מידת הענישה, שהוטלה בערכאה קמא, אינה יכולה לעמוד. נטען, כי שגה בית הדין קמא משייחס משקל משמעותי לכך ש"לא נגרם למתלונן נזק גופני קשה". זאת, משום שבעבירה בה הורשע המשיב עיקר החומרה טמונה בעצם השימוש בכוח הזרוע כלפי עובד הציבור. כן ביקשה מעימנו התביעה להעמיד לנגד עינינו את התמונה, שהתרחשה הלכה למעשה, לאור נתוניו הגופניים, יוצאי הדופן של המשיב, גבה הקומה.  כך, הופנינו לעדות אחת החובשות, שמסרה "עד היום יש לי טראומות לעשות בקריה תורנויות".

מנגד, בא-כוחו המלומד של המשיב, קמ"ש אברבך, עותר לדחיית הערעור, על שני רכיביו. נטען,  כי  לאמיתו של דבר "לא הוכח שום נזק שנגרם לחובש";  וכי מנקודת מבטו, חש המשיב כמי ש"טורטר" על-ידי החובש. בנסיבות אלה, ועל רקע העובדה שהמשיב חש שלא בטוב ימים אחדים וסבל מחום גבוה - נתבקשנו לראות בכישלונו של המשיב כמעידה רגעית, אשר זרה לאישיותו הנורמטיבית, כאדם וכספורטאי מצטיין. ההגנה הפנתה להשלכות הנובעות מהרישום הפלילי והוסיפה, כי "גם אם יש קולא מסוימת בעונש, אין זה ראוי שערכאת הערעור הנכבדת תתערב בו".

3. לאחר בחינת מלוא השיקולים מצאנו, כי דין הערעור להתקבל.

המעשה בו הורשע המשיב - תקיפת חובש בתוככי מרפאה צבאית, ללא כל עילה ממשית - מחייב ענישה הולמת. המגע בין אנשי צוות רפואי לחיילים הזקוקים לבדיקה ולטיפול נעשה, לא אחת, בתנאי עומס, ושעה שלעתים קרובות המטופלים ומלוויהם נתונים בסערת רגשות. על רקע נתונים אלה, חובת בית הדין היא להציב חומת מגן, בדמות הטלת ענישה ראויה, על מי שמרימים יד על הנותנים סעד רפואי לחייל. זאת, על-מנת להסיר כל מחשבה מצד מאן דהוא להרהיב עוז ולהשתמש בכוח הזרוע כלפי מי מאנשי הצוות הרפואי. כבר נאמר, כי "סיכון בריאותו ושלומו של רופא הניצב על משמרתו וממלא תפקידו הוא מעשה הפוגע לא רק ברופא המותקף אלא בשלומם של החולים והנפגעים" (ע"פ 3036/92 חמודה נ' מדינת ישראל, פדאור (לא פורסם) 92 (3) 182). כפי שחזר והטעים, לאחרונה, בית המשפט העליון "המסר היוצא מבית משפט זה חייב להיות חד משמעי לפיו בית המשפט לא יגלה סלחנות או הבנה למעשי אלימות כלפי אנשי ציבור, תהיינה הנסיבות האישיות אשר תהיינה" ((ע"פ 6043/05 חתוכה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 4310).  

התנהגותו הבריונית שלוחת הרסן של המשיב מחייבת תגובה הולמת. אכן, התרשמנו, כי האירוע עצמו הותיר רישומו על אנשי הצוות הרפואי, שמרביתם הם חיילים בשרות חובה, ואשר משרתים בתפקיד, שאליו יועדו על-ידי רשויות הצבא.  לכך מצטרף היבט הפגיעה החמורה במושכלות יסוד של המשמעת הצבאית. לא נעלמו מעינינו נקודות הזכות של המשיב, העושה את צעדיו הראשונים בצה"ל, ואשר זו עמידתו הראשונה לדין לפני ערכאה שיפוטית. אולם, את שיקולי הבכורה שבענישה שומה עלינו להעניק לשיקולי האינטרס הציבורי, שבהגנה על חייל בשרות חובה, חובש ביחידתו, הממלא את תפקידו הקשה, בתנאים לא קלים.

סוף דבר, בחינת כל צדדי העניין,  ובשים לב לכלל המנחה אותנו להימנע ממיצוי הדין, בעת קבלת ערעור תביעה על קולת העונש - מוליכים להכפלת מידת המאסר בפועל והעמדתו על שישים (60) יום. אף הערעור לעניין המאסר המותנה מתקבל. העונש המותנה המושת, אפוא, על המשיב הוא תשעים (90) ימי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים, שהמשיב לא יעבור עבירה המנויה בסימן ח' לפרק י' לחוק העונשין.

ניתן בפומבי היום, כ' בחשון התשס"ה, 22 נובמבר 2005, במעמד המשיב, בא-כוחו והתובעת הצבאית.

_______________        ________________            ________________

             אב"ד                                 שופט                                         שופט

חתימת המגיה: _________________                            העתק     נאמן       למקור

                                                                                 רס"ן     חגית      דורפמן

תאריך: ______________________                                          ק.          בית            הדין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: