פסק דין בתיק ע 10/10 ובתיק 14/10

 

 

1.       כנגד המערער, סג"ם חפ"מ, הוגש כתב אישום לבית הדין הצבאי המחוזי, שבמסגרתו יוחסו לו שלוש עבירות: האחת, התעללות בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 65(א) ו-(ג) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו- 1955 (להלן: חש"ץ); השנייה, התעללות לפי סעיף 65(א) לחש"ץ; והשלישית, התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחש"ץ. לאחר שמיעת ראיות בבית הדין המחוזי, הורשע המערער בשתי עבירות שעניינן התעללות, כאשר בנוגע למעשים שבפרט האישום הראשון קבע בית הדין קמא כי לא מתקיימות נסיבות מחמירות כמשמעותן בסעיף 65(ג) לחש"ץ. כן הורשע המערער בעבירה נוספת שעניינה התנהגות שאינה הולמת. בשל העבירות שבהן הורשע הושתו עליו  שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו; שלושה חודשי מאסר מותנה, למשך שנתיים, לבל יעבור עבירה לפי סעיף 65 לחש"ץ או עבירה אחרת שיש בה יסוד של תקיפה או גרימת חבלה לזולת; וכן הורדה לדרגת טוראי.

2.       לפנינו ערעור ההגנה על הכרעת הדין, ולחילופין על גזר-הדין שהוטל על המערער בגין הרשעתו בעבירות האמורות, וערעור התביעה על קביעת בית הדין קמא כי במעשיו של המערער לא מתקיימות נסיבות מחמירות וכן על קולת העונש.

המסכת העובדתית

3.       בית הדין המחוזי פירט בהכרעת דינו את הנסיבות העובדתיות אשר יוחסו  למערער על פי כתב האישום, כדלקמן:

פרט האישום הראשון

"...בתאריך 22.10.09, במהלך אימון קרב מגע, פגע טור' ע.ר., טירון במחלקתו של הנאשם (להלן: " המתלונן"), עם ידו בפניו של הנאשם. בתגובה לכך, אמר הנאשם למתלונן בתום האימון 'אתה תראה, אני אשבור אותך', או מילים בעלות משמעות דומה... בהמשך היום, בשעות הצהריים, סיפר המתלונן על חששו מפני הנאשם לטור' תמיר חיון. הנאשם, שהבחין בדבר, ניגש אל המתלונן מאחור, הכהו עם ברכו בבטנו והורה לו לעלות לחדרו... בהגיעם לחדרו של המתלונן... בעט הנאשם בחזהו של המתלונן ואמר לו 'ניצלת הפעם אבל זה לא נגמר' או דברים בעלי משמעות דומה ולאחר מכן עזב את החדר בשל שיחת טלפון שהתקבלה סמוך לפני כן במכשיר הטלפון הסלולארי שברשותו... בהמשך צהרי אותו יום, במהלך הפסקה בת חצי שעה בפעילות הטירונים, שב הנאשם לחדרו של המתלונן, סילק... את הנוכחים בו, סגר את הדלתות והחלונות ואמר למתלונן כי הוא ממליץ שיוציא את תכולת כיסיו. הנאשם הוציא אף הוא את תכולת כיסיו ואמר למתלונן 'שני דברים הולכים להירשם בספר המחזור שלכם. אחד זה שהצלחת לתת מכה למ"מ שלך והשני זה הצרחות שאתה הולך לצרוח מהמכות שהמ"מ שלך הולך לתת לך', או דברים בעלי משמעות דומה. בהמשך לדברים אלה, הכה הנאשם את המתלונן בבעיטות ובאגרופים לאזור צלעותיו, בטנו, גבו והירכיים. בנוסף, הנאשם הכה את המתלונן בברכיות לאזור צלעותיו וכן הטיח את ראשו בארונית מתכת המוצבת בחדר, כאשר מעוצמת החבטה התעקמה דלת הארונית. הנאשם אף דחף את המתלונן, אשר נחבט מהארונות ומהמיטות בחדר, נתלה על המיטות וקפץ לעבר המתלונן באופן שפגע בו עם שתי רגליו. גם לאחר שהמתלונן קיפל את גופו מעוצמת המכות, לא חדל הנאשם, והוסיף לבעוט במתלונן ופגע בו בידיו. כשנשכב המתלונן על רצפת החדר, בעט בו הנאשם והכהו באגרופים בגבו. לבסוף, הנאשם הורה למתלונן לבצע שכיבות שמיכה [צ"ל:סמיכה], במהלכן בעט במתלונן וישב על גבו. בתום האירוע הזה ואף במהלכו הזהיר הנאשם את המתלונן במספר הזדמנויות, לבל יספר לאיש אודות מעשיו, תוך שהוא מפרט באוזניו של המתלונן את הגורמים להם אין לספר על אודות שהתרחש... מספר דקות לאחר מכן, בשעה שהונחו כל הטירונים במחלקתו של המתלונן להתכנס לקראת שיחה, הורה הנאשם למתלונן לחזור לחדרו. בחדר שאל המתלונן את הנאשם באשר לרצונו והלה השיב 'מה נראה לך שזה נסגר בפעם אחת? אני הולך לעשות דוחות מעקב על זה', או מילים בעלות משמעות דומה. הנאשם אף הכה את מתלונן באגרופים וברכיות, והמתלונן, שכרע וקיפל את גופו, ניסה לעצור את המכות בידיו ... למחרת היום, בתאריך 23.10.09, בשעות הבוקר המוקדמות, במהלך תדריך יציאה שהעביר הנאשם למתלונן ולטירונים נוספים, הנחה הנאשם את המתלונן להרים את ידיו. לאחר שעשה המתלונן את שנתבקש, הנחה הנאשם את טור' דביר עמר להכות את המתלונן בצלעותיו. טור' עמר סרב לעשות כמצוות הנאשם, בטענה כי התרשם שהמתלונן פגוע וסובל מכאבים... בנוסף, במהלך התדריך האמור, ובטרם וידא כי נשקו של המתלונן פרוק, הכה הנאשם באגרופו את המתלונן. לאחר סיום התדריך, טרם צאתו של המתלונן לביתו, קרא לעברו הנאשם 'אם ביום ראשון אתה לא בא עם תיק שפצורים אני מזיין אותך' או מילים בעלות משמעות דומה... בעקבות המכות שספג המתלונן מאת הנאשם כמפורט דלעיל, נזקק המתלונן לאשפוז במשך שלושה ימים וכן לשבעה ימי מנוחה. בנוסף, הוא נזקק לתרופות לשיכוך כאבים..."

פרט האישום השני

"... במועד שאינו בידיעת התביעה, לאחר ה-27.07.09 הכה הנאשם את רגלו של טור' נעמן אור, טירון במחלקתו, באמצעות מוט עץ המשמש להעמדת מטרות (להלן "שדרית") מכיוון שהאחרון היה במצב ירי לא תקין. כתוצאה מעוצמת המכה נשברה השדרית...

בתאריך 18.10.09, בשל כעסו על התבטאותו של טור' אריאל לוריה כלפי הסמל של מחלקה 3 - סמל מתן בן חיים, הורה הנאשם לטור' לוריה לגשת אל מאחורי מכולה. במקום זה, הנאשם עמד מול טור' לוריה כשהוא אוחז בידו מוט עץ שאורכו כ- 30-40 ס"מ. בנוכחותו של סמל בן חיים הורה הנאשם לטור' לוריה להרים את ידו, תוך שהרים את ידו האוחזת במוט אל גובה מותנו. לאחר שטור' לוריה סירב לבצע הוראה זו, חזר הנאשם על ההנחיה, וכשעמד טור' לוריה על סירובו, שאל אותו הנאשם אם הוא מפחד. טור' לוריה השיב בשלילה וציין כי אין הוא מעוניין לקבל את המכה. בתגובה אמר לו הנאשם בזלזול לשוב ליתר החיילים. זאת ועוד, במועד שאינו בידיעת התביעה, במהלך חודש אוקטובר 2009, בשעה שהשתתף טירון מחלקתו, טור' מלאכי נדב, בבניית מטווח, הגיע הנאשם מאחוריו והכהו באמצעות שדרית בצלעותיו".

המסכת הראייתית

4.       בית הדין המחוזי קבע ממצאים אודות מהימנות העדים ומשקלן של העדויות שנשמעו בפניו. הואיל והמערער בטיעוניו נדרש לפרטי ההתרחשויות, נעמוד להלן בהרחבה על גרסאותיהם של המתלונן, המערער והעדים המרכזיים.

5.       על פי גרסתו של טור' ע.ר. (להלן: " המתלונן"), התקיים ביום 22.10.09 אימון קרב מגע שהיה אלים, ובמהלכו הוא הכה בשוגג בסנטרו של המערער, והלה בתגובה אמר לו בתום האימון "אני עוד אשבור אותך". עוד מסר המתלונן בעדותו כי לאחר שהמערער ראה אותו במהלך הפסקת האוכל משוחח עם טור' תמיר חיון על המקרה שאירע באימון, הוא הגיע מאחוריו ונתן לו "לפחות ברכיה אחת לבטן". לדבריו, לאחר אירוע זה הורה לו המערער לעלות לחדרו של המתלונן וכאשר השניים הגיעו לחדרו, ולאחר שהמערער הוציא את כל החיילים מהחדר, הוא שאל את המערער אם הוא רשאי להוציא את מה שיש לו בכיסים, כיוון שידע, לדבריו, כי "הולך להיות משהו לא נעים" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 9). המערער השיב לו בשלילה ואז פנה לענות לשיחת טלפון שהייתה לו, הסתובב עם הגב אליו, פתח את הדלת על מנת לצאת ואז בעט במתלונן בעיטה לכיוון החזה ויצא את החדר תוך שהוא אומר לו "ניצלת הפעם" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 14). זמן קצר לאחר מכן, עם תחילתה של שעת הת"ש, שמע המתלונן את המערער צועק "איפה [המתלונן]" כשהוא בדרכו חזרה לחדר. לדבריו, שוב הוציא המערער את החיילים מהחדר, ביקש מהמתלונן להוציא את תכולת כיסיו ועשה כך גם הוא עצמו. לאחר מכן אמר לו המערער כי שני דברים ייכתבו בספר המחזור שלהם- "אחד זה שהצלחת לתת מכה למ"מ שלך, שתיים זה את הצרחות שאתה הולך לצרוח מהמכות שהמ"מ שלך הולך לתת לך" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 28-29). לדבריו של המתלונן, המערער החל להכות אותו באגרסיביות, מכות שכללו אגרופים, בעיטות וברכיות לאיזור פלג הגוף העליון, לצלעות וכן לאגן. לדבריו, המערער דחף אותו על המיטות והארונות, הפיל אותו לרצפה והורה לו לבצע שכיבות סמיכה, תוך שהוא מתיישב עליו ונותן לו אגרופים ובעיטות. בסוף האירוע הוא שחרר אותו לשטוף את פניו ולחזור לשאר החיילים במחלקה, לא לפני שהורה לו שלא יספר דבר ממה שקרה. לדבריו, האירוע החל זמן קצר לאחר שהתחילה שעת הת"ש ונמשך עד סופה. המתלונן מסר כי בהמשך אותו היום, כאשר אחד המ"כים הורה לחיילי המחלקה להיכנס לשיחת מחלקה, הוא שמע את המערער צועק כי עליו להיכנס לחדר בקומה התחתונה. בדרכם לשם אמר לו המערער "מה נראה לך? שזה נגמר בפעם אחת בחדר? אני הולך לעשות דו"חות מעקב על זה". לדבריו, המשיך המערער להכותו באגרופים ובעיטות בחדר שבקומה התחתונה וכשסיים שלח את המתלונן להצטרף לחיילי המחלקה. למחרת בבוקר, במהלך תדריך היציאה הורה לו המערער להרים את ידיו וביקש מטור' דביר עמר להכות בו באגרוף. לאחר שהאחרון סירב, המשיך המערער בתדריך. עוד, מסר המתלונן כי במהלך פריקת כלי הנשק, טפח המערער בכתפם של החיילים לאחר שסיים לבדוק את נשקם, וכאשר הגיע אליו נתן לו המערער אגרוף חזק בצלעות. בהמשך אותו יום, לפני שיצא המתלונן לביתו, צעק לו המערער "דיר באלק אם אתה מגיע ביום ראשון בלי תיק שפצורים, אני שובר אותך".

6.       גרסתו של המערער שונה בתכלית מגרסתו של המתלונן. באמרתו הראשונה במצ"ח מיום 26.10.09 (ת/6), מסר המערער כי אימון קרב המגע שנערך לחיילים התנהל כשורה, לא היה אלים כלל וכי לא אמר במהלכו את הדברים שהמתלונן מייחס לו. המערער מסר כי לאחר האימון התכוון לשוחח עם המתלונן על המכה שקיבל ממנו ולהסביר לו שהכול בסדר ביניהם, אלא שאז ראה את המתלונן משוחח עם חייל אחר על מה שקרה ועל כן הורה לו לעלות לחדר. ביחס לברכיה עליה מספר המתלונן שקיבל, מסר המערער כי הוא לא זוכר שהכה את המתלונן, אולם "אם כמה אנשים ראו את זה והעידו על זה ויעידו על זה עם מכונת אמת ויצאו דוברי אמת אז הבאתי לו ברכית לחזה" (אמרתו של המערער במצ"ח, ת/6, עמ' 4 ש' 6-8). ביחס לאירועים שקרו בחדרו של המתלונן מסר המערער במצ"ח כי מדובר באירוע אחד מתמשך שבמהלכו הוא נכנס לחדר, ביקש מהנוכחים בו לצאת ואז שאל את המתלונן מדוע הוא צוחק עליו עם חבריו. לאחר שהבהירו הדברים ביניהם הוא אמר למתלונן שהכול בסדר, ביקש ממנו להרים ידיים למצב הגנה ונתן לו שני אגרופים שפגעו בצלעותיו. לדבריו, לאחר מכן הוא ענה לשיחת טלפון שקיבל וכשסיים לשוחח ביקש מהמתלונן להוציא את תכולת כיסיו וניסה להפילו, וכשהאחרון נפל הורה לו המערער לבצע שכיבות סמיכה, והתיישב על המתלונן, לדבריו, רק בשכיבת הסמיכה האחרונה,  כשרגליו על הרצפה, כך שלא הטיל את כל כובד משקלו על המתלונן. בהמשך אותה האמרה שינה המערער את גרסתו ומסר כי שיחת הטלפון שקיבל הייתה בקשר להיעדרותו של טור' ארזואן, שנראה הולך לחדר האוכל כשהוא לבוש במדי א', ולכן מייד לאחריה עזב את החדר על מנת לחפש את טור' ארזואן. את שינוי הגרסה, כאשר פעם מסר כי מדובר באירוע אחד מתמשך ובפעם השנייה מסר כי אכן עזב את החדר ועל כן מדובר בשני אירועים, הסביר, "אני מתייחס לזה בפעם אחת" (אמרתו של המערער במצ"ח, ת/6, עמ' 5 ש' 8). המערער מסר עוד כי האלימות שנקט כלפי המתלונן נועדה להבהיר לו שהכול בסדר וכי אין לו כל סיבה לחשוש מהמכה שהמתלונן נתן לו בטעות, כמו גם לתרגל עימו את שלמד באימון קרב המגע קודם לכן באותו היום. המערער אישר את גרסת המתלונן שלפיה אמר לו ששני דברים ייכללו בספר המחזור שלהם: המכה שספג ומה שאירע בחדר. כמו כן אישר המערער את גרסת המתלונן שלפיה בתום המכות שנתן לו הוא אמר שאסור שמה שקרה "ייצא החוצה" (ת/6, עמ' 9, ש' 1). ביחס לאירוע שהתרחש בזמן שהמחלקה הייתה בשיחה, מסר המערער כי הוא לא זוכר ששוחח עם המתלונן באותו זמן, אך אינו יכול לשלול שיחה כזו ביניהם. כך או כך, לדבריו, לבטח לא היכה אותו. עוד מסר המערער כי בבוקר למחרת, בזמן תדריך היציאה, הוא ביקש מטור' דביר עמר לתת למתלונן "חיזוקית" וכי מדובר במכה שמטרתה לחזק ולא לפגוע. לדבריו, לאחר שהורה לטור' עמר לעשות כן, הוא כלל לא בדק אם הלה אכן ביצע את שהורה לו. לבסוף מסר המערער כי במהלך פריקת הנשקים, לאחר שסיים לבדוק את הנשק של כל חייל, הוא נתן לכל חייל מכה לא חזקה, וכך עשה גם עם המתלונן. המערער מסר כי לאחר שהמקרה התגלה הוא התקשר למתלונן ושוחח איתו ואף התקשר לטירונים וסיפר להם שהודח מתפקידו וביקש לדעת מה הם חושבים עליו בתור מפקד והאם היו הולכים אחריו לקרב.

7.       באמרה נוספת של המערער במצ"ח מיום 29.10.09 (ת/15) עומת המערער עם דבריו של טור' ארזואן, שלפיהם כשעמד מחוץ לחדר שמע טור' ארזואן צעקות ואנחות. המערער מסר בתגובה כי דבריו של טור' ארזואן אינם הגיוניים שכן משיחת הטלפון שקיבל עלה כי אותו חייל היה בדרכו לחדר האוכל ולכן לא יכול היה לשמוע את ההתרחשות שבחדר. עם זאת, בהמשך אותו משפט מסר המערער גם "אני לא יודע מה הוא שמע אולי את ניסיון ההפלה של [המתלונן]" (עמ' 3 שורות 18-19). כמו כן, מסר המערער את גרסתו ביחס לאירוע הראשון שבפרט האישום השני (הכאתו של טור' אור נעמן בשדרית). לדבריו, הוא נוהג "לסדר" את החיילים שנמצאים במצב ירי לא תקין במטווחים, על-ידי "דחיפה", כשלעיתים הוא נעזר ברגלו, אך לא בשדרית. עוד מסר כי "אולי הייתה לי שדרית ביד וכשדחפתי אותו הוא קיבל מכה מהשדרית"  (ת/15, עמ' 1 ש' 23-24). ביחס לסיטואציה עם טור' לוריה מסר המערער כי הוא אינו מצליח להיזכר במקרה כזה וכי בכל מקרה "אני לא זוכר שהיה לי מקל ביד, או משהו כזה, ובסופו של דבר גם על פי עדותו של אריאל לוריה לא נתתי לו מכה וגם לא נתתי לו פקודה להרים יד" (ת/15, עמ' 2 ש' 1-3).

8.       בעדותו בבית הדין קמא מסר המערער גרסה שונה במקצת מזו שמסר במצ"ח. בעדותו בבית הדין, המערער לא זכר האם הכה את המתלונן בשני אגרופים לפני שיחת הטלפון או אחריה (זאת בשונה מאמרתו במצ"ח, שם מסר כי נתן את האגרופים לפני שיחת הטלפון). בהמשך עדותו מסר כי כשחזר לחדר לאחר שיחת הטלפון הוא ניסה להפיל את המתלונן. בהמשך עדותו בבית הדין שינה  המערער את גרסתו כך שבעוד שבמצ"ח מסר כי הכה את המתלונן "כדי להראות לו שאני לא כועס עליו" (ת/6, עמ' 6 ש' 7), בבית הדין מסר כי מטרת האגרופים הייתה "שבירת דיסטנס" והוסיף כי מטרת שכיבות הסמיכה הייתה "חזרה לדיסטנס", וכי לא מסר זאת במצ"ח כיוון שהיה נתון תחת לחץ רב. בעדותו בבית הדין מסר המערער לראשונה כי לאחר שיצא את חדרו של המתלונן בפעם הראשונה השעה הייתה 13:00 לערך והוא ניגש למלא שאלון סוציומטרי עם שאר המפקדים, בעוד חייליו נמצאים בשעת ת"ש. במהלך חקירת המערער, נערך שחזור של האירועים בהשתתפותו, אשר במהלכו מסר המערער כי הוא אינו זוכר אם ירד לקומה התחתונה במהלך שיחת הטלפון שקיבל אם לאו, בעוד שבבית הדין מסר כי במהלך שיחת הטלפון לא עזב את הקומה. כשעומת עם סתירה זו בבית הדין מסר המערער כי הוא לא היה ממוקד במהלך השחזור. לעומת זאת, כשנשאל ביחס לסתירה נוספת בין השחזור לעדות בבית הדין קמא (באשר למקום שבו הניח את ידיו כשהמתלונן ביצע שכיבות סמיכה) מסר המערער כי "האמת זה מה שהיה בשחזור". המערער מסר כי האירוע בחדר, לאחר שיחת הטלפון, ארך כ-2 דקות בלבד, והתייחס לגרסתו של טור' ארזואן שלפיה הוא חיכה מחוץ לדלת לפחות כ-5 דקות בציינו ש"ארזואן שקרן מהתחלה". לשאלת התובע האם כל מי שמסר כי האירוע לאחר שיחת הטלפון היה בזמן שעת הת"ש טועה השיב כי הוא "משקר, מתבלבל לא במודע" (עמ' 125 לפרוטוקול, ש' 33-35). במסגרת התשובות שנתן המערער לשאלות בית הדין הוסיף המערער נתון חדש שלפיו לאחר מה שאירע בחדר, ירד המתלונן למטה כשהוא מחוייך והרים בגאווה את חולצתו ואמר "תראו מה המ"מ עשה לי" (עמ' 126 לפרוטוקול, ש' 48-49). המערער התקשה להסביר מדוע ביקש מהמתלונן להרים ידיים לפני שהורה לטור' דביר עמר לתת לו "חיזוקית".