פסק-דין בתיק ע' 5481/08

השופט סא"ל מ' שילה :

בפנינו ערעור הן של הסנגוריה והן של התביעה הצבאית המופנה כנגד גזר הדין בתיק 3056/08. המערער (המשיב בתיק שכנגד, להלן: "המערער") הורשע על פי הודאתו בבית המשפט קמא במסגרת כתב אישום מתוקן בעבירות הבאות:

א.      חברות ופעילות בהתאחדות בלתי  מותרת, עבירה שבוצעה החל משנת 2000.

ב.      ירי לעבר אדם - עבירה שבוצעה בשנת 2002 ועניינה ירי של 4 כדורים מרוס"ר קלצ'ניקוב לעבר רכב ישראלי מטווח של כ-2000 מטר באיזור הישוב דולב.

ג.        סחר בציוד מלחמתי - עבירה שבוצעה בתחילת שנת 2007 ועניינה רכישת ומכירת 3 כלי נשק ב-3 הזדמנויות שונות.

על המערער נגזרו 4 שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו, וכן עונשי מאסר מותנים.

הסנגור המלומד והתובע הצבאי הגישו כל אחד ערעור מטעמו, לדידו של הסנגור עונש המאסר חמור יתר על המידה בעוד שלטעמו של התובע הצבאי הקל בית המשפט קמא בעונשו של המערער.

הסנגור המלומד פרש את טענותיו בפנינו כשהוא שם דגש על הטיעון לפיו 2 העבירות הראשונות בוצעו עת שרת המערער במסגרת המשטרה הפלסטינית ומילא את הוראות מפקדיו.

עוד ציין הסנגור את מעבר הזמן, מאז קרות העבירות נשוא האישום הראשון והשני. וכן את הטיעון כי הירי לא היה מיועד לפגוע באדם ראייה לכך כי בוצע מטווח של כ-2 קילומטר. וכן ציין כי העבירות האחרונות של סחר בכלי נשק לא נעשו מתוך מטרה לפגוע בבטחון האזור, אלא נבעו מרצונו של המערער "להתפרנס".

התובע הצבאי מצידו ציין כי מדובר במסכת עבירות שנפרסו על פני מספר שנים, כי העבירה של סחר בנשק כשלעצמה צריכה להוביל לענישה מחמירה. כן צרף התובע הצבאי לעיון בית המשפט מספר פסקי דין שהוא סבור שיש בהם כדי להצביע על רמת ענישה מחמירה יותר.

בבואי לבחון את טענות הצדדים מצאתי כי הן הסנגור והן התובע הצבאי העלו טענות שיש בהן טעם.

התובע ציין את החומרה שיש לייחס בד"כ לעבירות הסחר בנשק והירי לעבר אדם, והדגיש את החומרה הנובעת מכל העבירות. הסנגור הדגיש את מעבר הזמן ואת הירי מהטווח הלא אפקטיבי והשירות במשטרה הפלסטינית.

מעיון בגזר דינו של בית המשפט קמא עולה כי שקל את כל הטיעונים הרלוונטיים לעניין ואף עולה כי השופט קמא סבר שלא הובאו בפניו ראיות להעדר אפקטיביות של הירי מטווח כה גדול, דהיינו: ניתן להניח שנקודה זו לא עמדה לזכותו של המערער עת נגזר דינו.

מאידך, ציין השופט ובצדק את חומרתה של העבירות לאור התפרסותן על פני השנים. עינינו הרואות כי הטיעונים הועלו, השיקולים נשקלו ובית המשפט קמא עשה מלאכתו נאמנה עת ראה להביא לאיזון בין הטיעונים השונים אותם הניחו הצדדים לפתחו.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי עונש המאסר הראוי למערער הינו של 4 שנים. בעשותו זאת איזן בית המשפט באיזון שקול בין הטיעונים השונים שהועלו בפניו, בין נימוקי החומרה שבביצוע העבירות, לבין נימוקי הקולא שבנסיבות הביצוע המיוחדות.

הערעורים נדחים.

הנשיא אל"ם א' משניות :

אני מסכים.

השופט אל"ם י' כץ :