פסק-דין בתיק ע' 4615/08

השופט אל"ם י' מינא :

המערער הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בבית המשפט הצבאי בשומרון בהרכב השופטים רס"ן אחסאן חלאבי, סרן יעקב מוסל וסרן עופר שוויצר בתיק 4416/06 בעבירות של חברות בארגון הג'יהד האיסלאמי, זריקת פצצה, והכל כמפורט בכתב האישום המתוקן המצוי בתיק ביהמ"ש.

לאחר שהרשיעו ביהמ"ש קמא, ע"פ הודאתו, ולאחר שטענו הצדדים לעונש אשר לא היה מוסכם עליהם, החליט בימ"ש קמא לגזור על המערער עונש של 11 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום 7.8.2006 וכן 3 שנות מאסר על תנאי למשך 5 שנים מיום שחרורו מהכלא, וזאת בתנאי שלא יעבור עבירות דומות בהן הורשע.

משלא נחה דעתו של המערער מהעונש שנגזר עליו, הגיש באמצעות עורך-דינו נאיל זחאלקה ערעור בפנינו ובו טען, כי שגה בימ"ש קמא כאשר לא ייחס משקל ראוי לגילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירות, וכן לפער המהותי שבין העונש שנגזר על שותפו של המערער.

בדיון שערכנו בפנינו בתאריך 13.5.09, ולאחר ששמענו את הצדדים, המלצנו לצדדים להיפגש ולנסות להגיע להבנה לעניין העונש. לאחר ההפסקה הודיענו התובע הצבאי, כי לא הגיע להסכמה עם הסנגור לעניין העונש, ואילו הסנגור מטעמו הגיש לביהמ"ש הודעה ובה השלים את טיעוניו לעניין העונש. בהשלמה זו הוסיף הסנגור והדגיש, כי על שותפו של המערער, תאיר, נגזרו 4.5 שנות מאסר, ועל כן העונש המידתי הראוי לו, למערער, צריך לעמוד על 7 שנות מאסר ולא יותר.

לאחר ששקלנו את טענות הצדיים ועיינו בחומר ובפסיקה שהוגשה לעיוננו על ידי הצדדים, הגענו למסקנה כי יש טעם רב להקל בעונשו של המערער, ואלו נימוקינו:

1. נכון כי מדובר בעבירות חמורות ביותר, ובכלל זה שני מקרים של זריקת פצצה, קשירת קשר לנחת פצצה וניסיון לגרימת מוות, אולם בכל המקרים הללו- לא צלחה ידם של המערער וחבריו לגרום נזק ו/או לפגוע באדם.
2. גילו של המערער, עת ביצע את העבירות החמורות, הינו משמעותי לעניין גזירת העונש, שכן המערער היה קטין בן 15, ועל ביהמ"ש לקחת בחשבון במכלול השיקולים את מעשיו והתנהגותו של קטין לעומת עבירות המבוצעות על ידי אדם בוגר.
3. מהשוואת העונשים אשר נגזרו על שותפיו של המערער, עולה כי לגבי שותף אחד, תאיר, נגזר עונש של 4.5 שנות מאסר, ולגבי שותף אחר, ואליד, שביצע עבירות חמורות יותר, נגזרו 12 שנות מאסר, וזאת לאחר שהתביעה ביקשה להסתפק בעונש של 9 שנים בלבד ואילו ביהמ"ש חרג מההסדר וגזר 12 שנות מאסר אשר אושרו בביהמ"ש הצבאי לערעורים. על הנאשם האחרון ( ואליד), הרי שזה היה מעורב בעבירות חמורות של זריקת פצצה, חברות, ניסיון לגרימת מוות בכוונה וכן בעבירות נוספות של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה וביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת. אשר-על- כן, על בימ"ש דנן לקחת בחשבון את עקרון אחידות הענישה, וזאת טרם יגזור את עונשו של המערער. זאת ועוד, התביעה עצמה הסתפקה, כאמור, בעונש של 9 שנים לגבי ואליד, וכאשר נשאל התובע הצבאי בדיון בפנינו אשר לעמדת התביעה בעניינו של ואליד (אשר העבירות אשר הואשם בהן היו חמורות יותר מהעבירות של המערער), לא נמצאה בפיו תשובה מספקת.
4. המערער לא היה ראש החוליה ולא היה יוזם לפעילות העבריינית של החוליה, ויש לבחון שיקול זה בגזירת העונש.
5. אומנם ההלכה אשר נקבעה בפסקי דין רבים, היא כי בימ"ש צבאי לערעורים לא יתערב בעונש אלא אם הוא חורג במידה קיצונית מהעונש הראוי לו לנאשם, אולם במקרה שלפנינו דומה כי מן הראוי שנתערב לקולא במידת העונש.

לסיכום, ואם תשמע דעתי, אמליץ לחברי השופטים לקבל את הערעור ולהעמיד את עונשו של המערער על 9 שנות מאסר לריצוי בפועל, כאשר עונש התנאי יישאר על כנו.

שופט: אל"ם י' לירז:

אני מסכים.

המשנה לנשיא: סא"ל נ' בנישו:

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט אל"ם י' מינא.

ניתן והודע היום, 22 ביולי 2009, א' באב התשס"ט, בנוכחות המערער, ב"כ והתוב"ץ.

              (-)                                                   (-)                                                (-)