פסק-דין בתיק ע' 2853/07

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

כללי

נגד המשיב (המערער בתיק 2892/07, להלן: המשיב) הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות כדלקמן:

א.       2 עבירות של אימונים צבאיים, בכך שבפברואר 2002, לימד את יוסף נקאירה כיצד להכין בקבוקי תבערה ומטעני צינור, ובכך שביוני 2003 לימד את ראמי חססנה כיצד להפעיל אקדח (פרטי אישום 1 ו-6).

ב.       ביצוע שרות עבור התאחדות בלתי מותרת, בכך שבתחילת שנת 2003, פנה אל יוסף נקאירה וביקש ממנו להקים חוליה צבאית של ארגון חמא"ס ולעמוד בראשה. בהתאם לכך גייס יוסף שניים אחרים לחוליה אותה הקים ועדכן את המשיב בכך (פרט אישום 2).

ג.         2 עבירות של קשר לגרימת מוות בכוונה, בכך שבשתי הזדמנויות שונות במרץ ובאפריל 2003, קשר קשר עם יוסף נקאירה לחטוף חיילים או לירות לעברם. לשם קידום הקשר ערך יוסף תצפיות באזור רמאדין ובאזור צומת נבטים. יוסף אף ביקש מהמשיב כי ישיג עבורו רימוני יד (פרטי האישום 3 ו-4).

ד.       קשירת קשר לחטיפה, בכך שבחודש מאי 2003, קשר המשיב קשר נוסף עם יוסף ועם אחר לחטוף יהודי העוסק בחלוקת סחורות לחנויות הסמוכות למקום עבודתו של יוסף. מטרת חטיפה זו הייתה לנהל משא ומתן לשחרור עצירות פלסטינאיות המוחזקות בכלא הישראלי. הקושרים הכינו תוכנית פעולה ו יוסף אף ערך מעקב אחרי אותו יהודי, השיג את מספר הטלפון שלו ובירר פרטים נוספים אודותיו. משהושלמו כל ההכנות לביצוע החטיפה, בסוף חודש מאי 2003, התקשר אחד הקושרים ליהודי וביקש ממנו להיפגש עימו באמתלה לרכוש ממנו סחורה, ואולם היהודי סירב להגיע לפגישה (פרט האישום 5).

בתום משפט הוכחות הורשע המשיב בחמישה מתוך ששת פרטי האישום הנ"ל. ביהמ"ש זיכה את המשיב מפרט האישום השישי שעניינו אימון צבאי בנשק.

בהמשך אף גזר ביהמ"ש את דינו של המשיב והטיל עליו 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה.

ביהמ"ש קבע עוד כי מועד תחילת עונש זה יהא 28.6.03, המועד בו נעצר המשיב לראשונה.

בעניין זה מן הראוי להבהיר כבר כעת כי המשיב נעצר בתאריך האמור והועמד תחילה לדין בתיק יהודה 3674/03 בגין עבירות של חברות בארגון החמא"ס, סחר באקדח, אימונים צבאיים באותו אקדח, קשירת קשר לבצע פיגוע וניסיון להחזקת כלי ירייה. תיק זה הסתיים בהסדר טיעון במסגרתו עתרו הצדדים לעונש מאסר בפועל מוסכם בן 43 חודשים, וכן למאסר מותנה ולקנס, הסדר אותו קיבל ביהמ"ש. אלא שבתאריך 5.5.05 נעצר שוב המשיב ובחלוף חמישה ימים הוגש נגדו כתב האישום הנוכחי, אשר בא על סיומו כמתואר לעיל.

הטענות בערעורים

הצדדים לא השלימו עם קביעות ביהמ"ש במקרה דנן, כל אחד מטעמיו הוא.

התביעה הצבאית הגישה ערעור נגד קולת העונש. עיקר טרוניית התביעה יצא נגד קביעת ביהמ"ש כי מועד תחילת ריצוי העונש יהא ביום מעצרו הראשון של המשיב ולא בתאריך בו נעצר בנוגע לכתב האישום עליו נשפט בתיק זה. לדעת התביעה, הקביעה האמורה מבטלת, הלכה למעשה, את העונש שנגזר על המשיב בגין הרשעתו הראשונה, ואף יוצרת פער עונשי בלתי סביר בין העונש של המשיב לבין זה של שותפו יוסף שדינו נגזר בגין עבירות דומות, במסגרת כתב אישום אחד, ל-15 שנות מאסר. על כך הוסיפה התביעה כהנה וכהנה טיעונים בדבר חומרת המעשים שבוצעו ע"י המשיב במסגרת ארגון החמא"ס.

במקביל, הוגש ערעורו של סנגור שכוון מלכתחילה נגד הכרעת הדין והגזר הדין, אך גם נגד החלטת ביהמ"ש קמא שלא לפסול את עצמו מלשבת בדין. יחד עם זאת, במהלך הדיון חזר בו הסנגור מהערעור לעניין הכרעת הדין ולעניין הפסילה והתרכז בחומרת העונש. בעניין זה טען הסנגור לעינוי דין שנגרם למשיב כאשר הועמד לדין בשני כתבי אישום נפרדים כאמור, למרות שכבר עם הגשת כתב האישום הראשון כל הראיות המפלילות היו בידי התביעה. הסנגור הבהיר כי כאשר פוצל כתב האישום באופן מלאכותי נפגעה זכותו של המשיב להגיע להסדר טיעון כולל, ובכך להביא להקלה בעונשו. על כך הוסיף הסנגור כי אף לגופם של האישומים העונש שהוטל מחמיר באופן קיצוני עם המשיב.

לטענות אלה השיבה התביעה כי אמנם ארעה תקלה שהביאה לכך שחלק מהעבירות לא יוחסו למשיב בכתב האישום הראשון, אלא שאין בתקלה זו כדי להביא להקלה משמעותית בעונשו של המשיב ובכך להעמקת הפגיעה באינטרס הציבורי.

דיון והכרעה

כפי שהובהר לעיל, השאלה המרכזית בערעור זה נוגעת להשפעת פיצול ההליכים שארע על מידת העונש הראויה למשיב. אולם, בטרם נדון בשאלה זו, מן ההכרח להתייחס, ולו בקצרה, ליתר שיקולי הענישה.

אין ספק כי מעשי המשיב חמורים. פעילותו האינטנסיבית נגד בטחון האזור משתרעת על פני תקופת זמן לא קצרה והיא נגדעה אך במעצרו. במסגרת פעילות זו היה המשיב אחראי להקמת חוליה צבאית של ארגון החמא"ס ולגיוס חבריה. מן העדויות עליהן ביסס ביהמ"ש את הכרעת הדין עולה תפקידו הדומיננטי של המשיב. למקרא כתב האישום אף ניכרת נחישותו לפגוע בחיילים ובאזרחים, בין אם לשם גניבת כלי נשקם ובין אם במטרה לשחרר אסירים פלשתינים. בכל המקרים לקחו הקושרים בחשבון את האפשרות הסבירה כי ירצחו את הישראלים כלפיהם יפעלו כאמור. בעניין זה, ראוי לציון מיוחד האישום האחרון, על פיו ביקשו חברי החוליה לחטוף סוחר ישראלי. קשר זה קודם מאוד על ידי חברי החוליה, עד כי ניתן לומר שכפסע היה להוצאת הקשר אל הפועל. אופייה של העבירה ושל הצעדים שננקטו להשלמת הקשר כאמור, מחייבים לטעמי החמרה בעונש (ובאשר להשפעת מידת ההתקדמות של הקשר על העונש ראה בהרחבה ע' איו"ש 66/01 צבאח נ' התוב"ץ וכן ע' 3215/07 שתייה נ' התוב"ץ).