פסק-דין בתיק ע' 2132/12

השופט אל"ם א' נח :

המערער שלפנינו הועמד לדין בגין שתי עבירות. האחת נוגעת לחברות ופעילות בחוליה צבאית. והעבירה השניה חובקת בתוכה שלושה אירועים של ניסיונות ירי לעבר בני אדם. על המערער הוטלו 55 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן הופעל במצטבר עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, ועוד הוטל עליו מאסר על תנאי.

המערער טוען כי העונש של 55 חודשי מאסר חמור מהמקובל, וכי יש להפחית ממנו. התביעה מתנגדת וטוענת כי המאסר שהוטל, במיוחד בהתחשב בעובדה כי למערער עבר מכביד, הינו בתוך מתחם הענישה המקובל והראוי, ולפיכך אין להתערב בענישה.

עוד יש לציין לשם השלמת התמונה, כי כתב האישום המקורי כלל ארבע עבירות , כאשר כל אחד ואחד מהאירועים של ניסיון הירי, היווה עבירה בפני עצמה. סופו שכתב האישום תוקן כך ששלושת האירועים פורטו במסגרת פרט אישום אחד , כך שכתב האישום המתוקן כלל פרט אישום בגין עבירה של חברות ופעילות בחוליה צבאית, והפרט שני מתייחס לשלושה אירועים של ניסיון לירי לעבר בני אדם. בכתב אישום זה הודה המערער.

בית המשפט קמא הנחה את עצמו לפעול על פי העקרונות של תיקון 113 לחוק העונשין החל במדינת ישראל, הגם שתיקון זה טרם אומץ על ידי המחוקק באזור.

על פי עקרונות אלה, קבע בית משפט קמא את מתחם הענישה הראוי בגין עבירות מהסוג האמור, ושיקלל את שאר הגורמים הרלוונטיים, כגון עברו של המערער, ומידת חלקו בכל אחד ואחד מהאירועים.

מקריאת גזר דינו של בית המשפט קמא עולה שאין למערער כל בסיס לטענה כי בית המשפט התעלם מאיזה מהגורמים הפועלים לטובתו, אלא שטענת המערער היא כי התוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט, הינה חמורה יותר מזו הראויה.

קשה להבין על מה נסמכת טענה זו. המערער עצמו הגיש לעיון בית המשפט את פסק הדין בעד"י  5305/08 בעניינו של מחמד אחמד מורשד תואבתה .שם נגזרו על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל בגין ניסיון אחד בלבד של ירי לעבר בני אדם. שם בית המשפט שקל לטובתו של הנאשם את הודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה, מבלי שהובטח לו דבר, את העובדה כי מאז ביצוע המעשה, ועד למעצר חלפה תקופה משמעותית, בה המערער לא ביצע כל עבירה, ובנוסף הביא עוד שיקולים לקולא. בית המשפט התייחס למעשיו של הנאשם שם "כמעידה חד פעמית" .

אם נתייחס לפסק דין זה, שהופנינו אליו- על ידי הסנגור עצמו- כאל נקודת מוצא לבחינת הענישה בערעור שלפנינו, על פניו המסקנה היא כי בית המשפט לא החמיר עם המערער.

המערער שלפנינו התמיד בפעילות, שכן הוא הודה כי היה חבר באותה חוליה עד ליום מעצרו. יתרה מכך המערער שלפנינו הודה במעורבות בשלושה ניסיונות ירי, ולמערער שבפנינו עבר בתחום עבירות הבטחון, דבר המלמד כי לא התחרט ולא חזר בו מדרכו ואין מדובר "במעידה חד פעמית"

נהפוך הוא. כעולה מגזר הדין, נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה, ואף הסיכון בהפעלת מאסר זה, לא הניא את המערער מלבצע את העבירות.

מלאכת גזירת העונש קשה ומורכבת. על אף הניסיון המצוי בתיקון 113 לחוק העונשין במדינת ישראל להפוך את מלאכת גזירת העונש, ליותר מוסדרות וליותר מבוססת, עדיין, ובסופו של יום נדרשות הכרעות מבית המשפט, והכרעות אלה תלויות במשקל אותו נותן בית המשפט לכל אחד ואחד מהמרכיבים.

במקרה שלפנינו, המערער היה חבר בחוליה צבאית עד ליום מעצרו, וכאמור הוא בעל עבר בתחום עבירות הביטחון. המסקנה העולה מכך שהמערער לא שב מדרכו הרעה, ולא למד את לקחו.

ענין שני הוא רצף האירועים של ניסיונות לביצוע הירי.

כאשר בית המשפט דן במקרים מעין אלו, ברור שאין לערוך חשבון אריתמטי של חיבור מספר עבירות, ומכפלה בעונש הראוי, לכל עבירה בנפרד. חישוב שכזה היה בוודאי מביא את המערער לעונש חמור יותר.

לעיתים יש להתחשב ברצף האירועים כאל "מסכת אחת מתמשכת" ולגזור עונש מצרפי שאינו בהכרח עונש המהווה סיכום  תקופת ענישה.

לעיתים יש דווקא לתת משקל יתר לעובדה כי הנאשם, שב ומבצע עבירות ברצף, דבר המצביע על נחישות והתמדה,  וראוי למשקל מיוחד בענישה.

במקרה שלפנינו השקלול הכולל הביא בחשבון את העבר, את ההתמדה, ואת הנחישות בניסיון לממש את העבירות. כל אלה מצדיקים את הענישה שנקבעה על ידי בית המשפט.

עוד ראוי לציין כי אף אם היינו מקבלים את עמדת הסנגור, והיינו סבורים כי בית המשפט קמא החמיר במידת מה בענישה, עדיין אין בכך כדי לגלות את אותה סטייה, המצדיקה את התערבות בית המשפט לערעורים בפסיקת בית המשפט קמא.