פסק-דין בתיק ע' 156/08

המשיב בערעור זה, סגן אורי [XXX], הורשע על-פי הודאתו על ידי בית-הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז בעברה של אי-שמירתו של רכוש צבאי, לפי סעיף 80 רישא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (החש"ץ), ובעברה של חריגה מסמכות, לפי סעיף 68 לחש"ץ.

בגין הרשעתו זו הוטלו עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי, פיצויים בסך 2500 ש"ח וכן קנס בסך 2500 ש"ח. אחד משופטי ההרכב קמא הציע לחבריו להוסיף לעונשים אלה עשרים ימי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודה צבאית.

ערעור התביעה הופנה נגד הימנעות בית-הדין קמא הנכבד מהטלת עונש מאסר ממשי על המשיב. התביעה עתרה כי נחמיר בעונש על ידי הטלת מאסר לריצוי בדרך של עבודה צבאית על המשיב.

עובדות המקרה, כפי שהללו עלו מגזר-דינה של הערכאה קמא, היו אלו -

המשיב שירת כקצין [XXX] מודיעין ביחידתו [XXX], עד למועד שחרורו משירות, ב-9 במארס 2008. במסגרת תפקידו הוא החזיק ברשותו מכשיר טלפון סלולרי מוצפן המסווג בסיווג "סודי" ("ורד הרים"), מכשיר המאפשר ניהול שיחות בצורה מאובטחת בין המנויים במערכת ובין המנויים בה למנויים ברשתות הנייחות.

ביום 8 באוגוסט 2007 החנה המשיב את רכבו ברחוב בתל-אביב, השאיר בתוכו את המכשיר ואת ציודו האישי מתחת למושב הנהג, ויצא לריצה בחוף הים למשך 45 דקות. כשחזר לרכבו, גילה כי זה נפרץ, ושהמכשיר הנ"ל, כמו גם טלפון סלולרי נוסף, תעודת קצין וציודו האישי, נגנבו.

ניסיונותיו של הקצין לאתר את המכשיר עלו בתוהו.

בחקירתו הודה המשיב בכך שידע שאחד מחלונות כלי-הרכב לא היה ניתן להגפה מלאה מזה זמן, וכי נהג להשאיר את המכשיר ברכבו גם בהזדמנויות קודמות שבהן יצא לריצה בשלושת החודשים אשר קדמו לאירוע.

הוא נטל עמו את המכשיר שכן נדרש להיות זמין 24 שעות ביממה, ולא חשב על האפשרות לשאת עמו את המכשיר במהלך הריצה.

המשיב סיפר כי סרק את איזור-הרכב, בדק פחי אשפה סמוכים ודיווח על הפריצה למשטרת ישראל. הוא אף תשאל עוברים ושבים בקרבת הרכב וכשעה לאחר גילוי הפריצה דיווח על האובדן למפקדו ולקב"ט [XXX] ביחידתו.

הנחיות ביטחון מידע אוסרות להשאיר את המכשיר ללא השגחה. [XXX].

אובדן המכשיר הוא אירוע ביטחון מידע חמור [XXX].

בית-הדין קמא הנכבד ציין כי בתקופה הרלבנטית לאישום שימש המשיב "חמ"ל נייד", עבד באינטנסיביות רבה והסתפק בשעות שינה בודדות מדי לילה. בית-הדין קמא קיבל כמהימנים את דבריו של המשיב כי לא קיבל כל תדריך ביחס לנוהלי האבטחה של המכשיר ולסכנה הכרוכה באובדנו. [XXX].

עוד עמד בית-הדין קמא הנכבד על פעולות ההתנדבות הנאות שבהן נטל ונוטל המשיב חלק (הובלת קבוצה רבת-משתתפים לשם קידום הנגב וסיוע לתלמידים המתקשים בלימודי הבגרות).

כן ציין בית-הדין קמא הנכבד את חוות-הדעת החיובית מאוד של מפקדו של המשיב, אשר ציין כי המשיב ביצע תפקיד אחראי באופן מצוין ואף נבחר כקצין מצטיין ביחידתו.

רוב שופטי ההרכב נימקו את החלטתם להימנע מגזרת עונש מאסר בכך שיש מקום להזהיר, לחנך ולהדריך עובר להטלת ענישה חמורה, בכך שהמשיב לא זכה להדרכה מספקת ביחס לסיכון הנשקף מאובדן המכשיר, ובכך שרמת הענישה אשר הייתה מקובלת עד לאחרונה בכגון דא לא כללה רכיב של מאסר ממשי.

שופט המיעוט ציין בין טעמיו להחמרה את העובדה שהמשיב התרשל התרשלות רבתי עת הותיר את המכשיר המסווג ברכב לאחר שחלונו ניתן לפריצה בנקל, ועשה זאת בשש הזדמנויות שונות. אותו שופט אף הצביע על כך שהמשיב עצמו הוא קצין מודיעין, האמון על אבטחת מידע מתוקף תפקידו.

התביעה הצבאית נימקה את ערעורה בהרחבה. [XXX]; התביעה אפיינה את התנהגותו של המשיב כ"התרשלות חמורה הגובלת בפזיזות" [XXX].

התביעה הדגישה כי התנהגותו של המשיב התאפיינה בזלזול חוזר ונשנה בהנחיות, והדבר בולט לנוכח תפקידו ומעמדו. השתהותו של המשיב במסירת דיווח ליחידתו על האובדן אף היא עמדה בניגוד גמור להנחיות ומוסיפה נופך של חומרה למעשים.