פסק-דין בתיק ע' 1391/06

השופט אל"ם יאיר כץ:

כללי

כנגד המערער (המשיב בע' איו"ש 1391/06) הוגש כתב אישום רחב היקף, בו יוחסה לו שורת עבירות ביטחוניות שהינן מן החמורות במחוזותינו.

המערער הודה בחלקן של העבירות וכפר בחלקן האחר. לאחר שמיעת הראיות, בית המשפט קמא הרשיע את המערער במרבית העבירות בהן הואשם וזיכהו, בדעת רוב, מחלקן.

כתב האישום והכרעת הדין

כתב האישום שהוגש כנגד המערער ייחס לו את פרטי אישום, כמפורט להלן:

                                 א.         סחר בציוד מלחמתי - המערער הואשם בכך שרכש מאדם אחד רוס"ר M-16 במהלך שנת 2000, ולאחר כשנה מכר את הנשק לאדם אחר. המערער הודה בביצוע עבירה זו, הן בחקירתו במשטרה והן בבית המשפט. לפיכך, ולאור קיומן של ראיות המחזקות את הודאותיו האמורות באופן כללי, מצא בית המשפט קמא להרשיעו בפרט אישום זה.

                                 ב.         החזקת כלי ירייה - גם בביצוע עבירה זו הודה המערער באמרתו, ואף מסר לידי המשטרה את כלי הנשק נשוא העבירה. לאור האמור ולאור הודאתו החוזרת בביצוע העבירה על דוכן העדים, הרשיע בית משפט קמא את המערער גם בעבירה זו.

                                  ג.          חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת - המערער הודה הן בחקירתו והן בעדותו בבית המשפט בחברותו ב"גדודי שוהדא אל אקצא", כחלק מארגון התנזים-פתח, שהוכרז כהתאחדות בלתי מותרת. בנוסף, המערער אף הופלל בביצוע העבירה האמורה, וכן בביצוע פיגוע יחד עם חבריו לארגון. אשר על כן, הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירה כאמור.

                                 ד.         שתי עבירות שעניינן גרימת מוות בכוונה ועבירה אחת של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, בכך שבראשון לנובמבר 2000 או בסמוך לכך, שימש המערער ככוח מחפה לחברי חולייתו, באמצעות כך שירה לעבר כוחות צה"ל ואפשר לשאר חברי החוליה להימלט מן המקום. כתוצאה מן הירי האמור, נהרגו סגן דוד חן כהן ז"ל וסמל שלמה אדשינה ז"ל וכן נפצעו ארבעה חיילים נוספים. המערער הודה בחקירתו בביצוע הפיגוע, ובהיותו משמש ככוח חיפוי לחוליה. עם זאת, בית המשפט קמא קבע, כפי שיורחב בהמשך, כי לאור התשתית הראייתית שהונחה לפניו, לא הייתה הודייתו של המערער בביצוע אותו פיגוע ירי המתואר בכתב האישום, כי אם בביצוע פיגוע ירי אחר, שתוצאותיו אינן ידועות. אשר על כן, בית המשפט קמא זיכה את המערער מהעבירות הנ"ל, ותחתיהן הרשיעו, על סמך הודאתו והחיזוקים הכלליים שנמצאו לה, בעבירה אחת שעניינה ניסיון לגרימת מוות בכוונה.

                                 ה.         ירי לעבר אדם, בכך שהשתתף בפיגוע ירי לעבר מחנה צבאי, יחד עם חברי חולייתו, בשמשו כנהג רכב המילוט. בית המשפט קמא הרשיע את המערער, לאור הודאתו בביצוע העבירה בחקירה המשטרתית וכן לאור החיזוקים הכלליים שנמצאו להודאה זו.

                                  ו.          ניסיון לגרימת מוות בכוונה - המערער הודה בחקירתו במשטרה, כי שימש נהג רכב המילוט, בשעה שחבריו לחולייה ירו לעבר רכב שנסע בכביש 60. לאור הודאתו המשטרתית, ולאור החיזוקים הכלליים שמצא בית המשפט קמא לאמרתו של המערער, הורשע המערער גם בביצוע עבירה כאמור.

                                  ז.          ניסיון לגרימת מוות בכוונה - המערער מסר בחקירתו, כי ביצע פיגוע ירי לעבר רכב סיור צבאי יחד עם חברי חולייתו. נוסף על החיזוקים הכלליים לאמרתו, קבע בית המשפט קמא, כי גם בעדותו בבית המשפט ניתן למצוא משום הודאה במעורבות בפיגוע הירי הקונקרטי, כמתואר בכתב האישום.

                                 ח.         גרימת מוות בכוונה וניסיון לגרימת מוות בכוונה - באמרתו, הודה המערער כי הסכים להצעתו של אברהים אבו- ג'לריף להצטרף לביצוע פיגוע יחד עם שאר חברי החוליה. המערער יצא חמוש מביתו למקום הפגישה, אולם בסופו של יום לא השתתף בפיגוע הירי עצמו, אשר כתוצאה ממנו נרצחה דבורה פרידמן ז"ל, ונפצע בעלה, יונה פרידמן יבדל"א. לאור האמור, קבע בית המשפט קמא, בדעת רוב, כי אין לו אחריות ישירה לפיגוע הירי בו לא הספיק ליטול חלק, וכי אף לא ניתן להרשיעו בעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה מאחר ואין במעשיו משום תחילה ממשית לביצוע הפיגוע. לפיכך, זיכה בית המשפט קמא את המערער מהעבירות הנ"ל, והרשיעו, חלף זאת, בעבירה של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה. שופטת המיעוט סברה, כי מן הראוי היה להרשיע את המערער בעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, לאור יציאתו למקום הפיגוע כשהוא חמוש, כאשר הסכים לסייע בהימלטותם של חברי חולייתו ממקום הפיגוע.

ככלות הכל, בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירות של סחר בציוד מלחמתי, החזקת כלי ירייה, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, ירי לעבר אדם, קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה ו-3 עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה. בגין ההרשעה, גזר בית המשפט קמא על המערער 21 שנות מאסר לריצוי בפועל ו-5 שנות מאסר על תנאי. 

טענות הצדדים לעניין הכרעת הדין

בתחילת טיעוניה, מערערת התביעה הצבאית על זיכויו של המערער משתי עבירות גרימת מוות בכוונה ומעבירת ניסיון לגרימת מוות בכוונה, כמפורט בסעיף (ד) שלעיל, ומבקשת להצביע על ההתאמות שבין הראיות השונות המעידות על אשמתו של המערער בעניין זה. לטענת התביעה, ישנה חפיפה בין הפרטים המאוזכרים בדברי המערער לבין אלו המאוזכרים בדברי העדים האחרים, וכן ביומן המבצעים. כך למשל, ישנה חפיפה באשר לפרטי מקום פיגוע הירי, מועד דומה של ביצועו, שמות המשתתפים העיקריים, נסיבות הפיגוע ותוצאותיו. טענת התביעה היא, כי אין בהבדלי גרסאות כשלעצמם כדי למנוע מבית המשפט לברור מתוך הנתונים העומדים בפניו, איזוהי הגרסה העובדתית הנכונה. אשר על כן, ביקשה התביעה להרשיע את המערער בשתי עבירות שעניינן גרימת מוות בכוונה.

בנוסף, קובלת התביעה על זיכויו של המערער מן העבירות שעניינן גרימת מוות בכוונה וניסיון לגרימת מוות בכוונה, בכך שהיה שותף בפיגוע הירי בו נרצחה דבורה פרידמן ז"ל ונפצע יונה פרידמן (כמפורט בסעיף (ח) שלעיל). התביעה סבורה כי יש במעשי המערער כדי לקיים את יסודותיה של עבירת גרימת מוות בכוונה. לטענתה, התגבש בליבו של המערער היסוד הנפשי של כוונה של ממש, הנדרש לשם הרשעה בעבירת גרימת מוות בכוונה, שכן המערער צפה כי מעשיו עלולים לגרום למותם של אזרחים ישראליים ואף חפץ בתוצאה זו. באשר ליסוד העובדתי, גורסת התביעה הצבאית כי מעשיו של המערער וחלקו בפיגוע הירי, עולים עד כדי התנהגותו של שותף, בהתאם לסעיף 14(א)(2) לצו בדבר כללי האחריות לעבירה. לאור האמור, מבקשת התביעה הצבאית לבטל את הכרעת דינו של בית המשפט קמא בנוגע לפרטי האישום 10-11 ולהרשיע את המערער בעבירות המיוחסות לו במסגרת פרטי אישום אלו.

מן העבר השני, טוען בא כוחו של המערער כי שגה בית המשפט קמא, כאשר הרשיע את המערער בעבירת ניסיון לגרימת מוות בכוונה, כמפורט בסעיף (ד) לעיל. לדידו, הודאתו של המערער בביצוע פיגוע הירי אינה מתייחסת כלל וכלל לאותו האירוע המתואר בכתב האישום, ומשכך החלטת בית המשפט קמא הינה מוטעית.