פסק-דין בתיק ע' 1167/09

השופט סא"ל צ' לקח :

המשיב הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן שכלל ארבע עבירות כדלקמן:

חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת - בכך שהחל משנת 2003 היה חבר ופעיל בארגון החמאס. באפריל 2006 נפגש עם ערפה אבו סרור (להלן - ערפה) ומחמוד אבו סרור (להלן - מחמוד), והשלושה החליטו להשתייך בשנית לארגון החמאס, לייצר מטעני חבלה וליידות אותם לעבר צה"ל.

זריקת פצצה - בכך שבנובמבר 2006, יחד עם ערפה ומחמוד יצא לידות מטעני צינור לעבר רכב ביטחון. מחמוד וערפה יידו את המטענים בעת שהמשיב שימש כתצפיתן. המטענים התפוצצו וכל זגוגיות הרכב התנפצו כתוצאה מהפיצוץ.

זריקת פצצה - בכך שבדצמבר 2006, בבית ג'אלא, יידה יחד עם ערפה ועם סלימאן ראדי חמישה מטעני צינור לעבר ג'יפ צבאי, ובסמוך לכך, בביר עונה, יידה יחד עם ערפה וסלימאן ראדי שבעה מטעני צינור לעבר ג'יפ צבאי. בערב חג הקורבן אותה שנה אף יידה ארבעה מטעני צינור אותם ייצר עם מחמוד וערפה לעבר מחנה צבאי.

זריקת פצצה - בכך שביום 7.1.07, יחד עם ערפה ומחמוד יידה אבנים לעבר ג'יפ צבאי, ולאחר מכן זרק ערפה מטען צינור לעבר הג'יפ. המטען פגע בג'יפ והתפוצץ.

גזר הדין בבית משפט קמא

בית משפט קמא שקל לחומרא את היקף הפעילות שמטרתה הייתה פגיעה בכוחות הבטחון, ואת העובדה כי חלק מהמטענים יוצרו על ידי המשיב. בית משפט שקל לקולא את גילו הצעיר של המשיב, שהיה כבן 17 בעת האירועים של יידוי המטענים, את החסכון בזמן השיפוטי ואת חרטתו של המשיב שאמר לבית המשפט כי בשעת המעשה היה קטין ולא הבין את חומרת מעשיו, הביע צער על מה שעשה והבטיח כי לא יחזור על מעשיו. בית משפט קמא ציין כי הבעת החרטה נראתה לו כנה.

בית המשפט בערכאה הראשונה התחשב ברמת הענישה שנקבעה לשותפיו של המשיב מחמוד וערפה. מחמוד נשפט לשבע שנים ותשעה חודשי מאסר בפועל, אולם הורשע בעבירות נוספות וחמורות יותר, ואף עמד לחובתו עבר פלילי מכביד שכלל מאסר על תנאי בר הפעלה.

ערפה נשפט לחמש וחצי שנות מאסר בפועל בגין עבירות חמורות יותר, אולם גילו בעת ביצוע העבירות העיקריות היה 14 שנים בלבד.

בית המשפט קבע כי עקרון אחידות הענישה במקרה זה גובר, ועל כן עונשו של המשיב צריך להיגזר מחלקו היחסי במעשים בהשוואה לשותפיו. באיזון כלל הנסיבות גזר בית המשפט 50 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

טיעוני הצדדים בערעור

התביעה הצבאית טענה בפנינו כי העונש שנגזר על המשיב אינו הולם את חומרת המעשים, את האינטסיביות בהם בוצעו ואת עובדת הפגיעה בשני מקרים, שבאחד מהם אף הביאה לנזק לרכב. התביעה ציינה כי רמת הענישה שנקבעה בהתאם לעונש שנגזר על השותפים אינה נכונה וראויה שכן אין המדובר בעונשים חלוטים. התביעה ציינה כי בעניינו של מחמוד הוגש ערעור, ובעניינו של ערפה יוגש ערעור עם פרסום הנימוקים לגזר הדין.

סניגורו של המשיב ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, העונש שנגזר הינו הולם ותואם את חלקו היחסי של המשיב בביצוע המעשים בהשוואה לחבריו. יתר על כן, הסניגור הגיש לעיוננו את פסק דינו של סלימאן ראדי, שותפו של המשיב לחלק מהאירועים, שנגזר דינו ל-37 חודשי מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון סגור עם התביעה. הסניגור טען כי אף אם המשיב הורשע במספר רב יותר של מטענים, הרי נוצר פער עונשי משמעותי בינו לבין סלימאן, כך שאין הצדקה להתערב בעונשו. הסניגור שב והדגיש את גילו הצעיר של המשיב ואת החיסכון בזמן השיפוטי וביקש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

נקדים ונאמר כי התביעה לא הציגה בפנינו כל טעם ממשי המצדיק כי נתעלם מעקרון אחידות הענישה במקרה זה. המשיב הינו חלק מפרשייה. אם חלק מבני הפרשייה נשפטו ונגזר עונשם, בית המשפט לא רק רשאי להתחשב בעונשים שנגזרו עליהם, אלא חייב לעשות כן לנוכח עקרון אחידות הענישה, למעט במקרים נדירים בהם יידחה עקרון זה משיקולים אחרים. במקרה שלפנינו, כאמור, לא הוצגה כל סיבה המצדיקה את דחייתו של עקרון אחידות הענישה. לפיכך, נקודת המוצא של בית משפט קמא, של התחשבות בעונשם של השותפים לפרשייה, הינה נקודת מוצא נכונה וראויה.

בנוסף, יש לומר כי אף אם העונש שנגזר על השותפים בפרשייה אינו חלוט, צריך בית משפט קמא להביאו בחשבון כרמת הענישה בפרשיה, שכן אין לצאת מנקודת הנחה שבית המשפט לערעורים יתערב בעונש שנגזר בבית משפט קמא. מסקנה זו הינה מתבקשת במיוחד במקרה בו התביעה כלל אינה נוקטת באמת המידה העונשית הראויה לשיטתה, אלא טוענת באופן כללי לעונש הולם, כפי שקרה בעניינו של המשיב.

במידה ורמת הענישה תשתנה בעקבות פסיקה של ערכאת הערעור, יהיה בכך כדי להשליך, באופן טבעי, על כל המעורבים בפרשיה. כל עוד לא נעשה הדבר, נקודת המוצא של הערכאה הראשונה צריכה להיות העונשים שנגזרו עד אותו שלב, בכפוף לחריגים לעקרון אחידות הענישה שאינם קיימים במקרה שלפנינו.

בפרשייה שלפנינו ארבעה מעורבים: המשיב, מחמוד, ערפה וסלימאן. יש לבחון את מעשיהם של השותפים ואת חלקם היחסי באירועים השונים ולגזור מכך את אמת המידה העונשית בעניינו של המשיב.